קלמן ליבסקינד: "האג’נדה של לפיד – שנאת אחים"

העיתונאי קלמן ליבסקינד תוקף בחריפות את שר החוץ יאיר לפיד, בטור שפרסם ב"מעריב", ומאשים כי הוא "פוליטיקאי שניזון מהשנאה, ושכל ישותו הפוליטית – שאין בה אידיאולוגיה, ואין בה תפיסת עולם – מתחילה ונגמרת בניסיונות לסמן אויבים. מהחרדים, דרך המתנחלים, ועד לביביסטים".

הטור הנוקב של ליבסקינד נכתב על רקע דברים שאמר לפיד בשבוע שעבר, בהם ציטט ביטויי הסתה שהופנו כלפיו ברשת והזהיר מפני השיח האלים. ליבסקינד הדגיש כי הוא "סולד משפה ירודה ומביטויים נחותים" אולם הוסיף: "הזעזוע מהשנאה ומההסתה ומהשפה המטונפת לא יכול להיות חד-צדדי ואינו יכול להיות סלקטיבי. הצגתי כאן בעבר סדרה של איומים ברצח והודעות מכוערות ומלאות שטנה שנשלחות על בסיס שוטף לגלית דיסטל אטבריאן, לבצלאל סמוטריץ' ולדודי אמסלם. אף אחד מכל אלה לא הביא מעולם את יאיר לפיד לעמוד מול המצלמות ולהזהיר מפני מה שעלולה לעשות לנו השנאה. למה? כי ללפיד אין באמת בעיה עם שנאה".

"נהפוך הוא. לפיד חי מהשנאה. לפיד מתפרנס מהשנאה. לפיד הוא איש שכל ישותו הפוליטית מתחילה ונגמרת בשנאה. מהרגע הראשון שבו דרך בפוליטיקה הישראלית, לפיד מקפיד לסמן יריבים, להפוך אותם למפלצות, ולשסות בהם את הציבור. פעם אלה החרדים ופעם המתנחלים, פעם הטייקונים ופעם הקרן הקיימת לישראל, פעם ביבי ופעם הביביסטים".

בהמשך פירט ליבסקינד מתוך התבטאויותיו של לפיד לאורך השנים: "את החרדים הוא צייר מהרגע הראשון, כמיטב המסורת האנטישמית, כרודפי ממון. זה עבד נהדר בהיסטוריה נגד יהודים. זה עבד לגמרי לא רע גם נגד החרדים. כשחיבר את המניפסט של 'איפה הכסף', הוא הסביר שלא רק אצל החרדים נמצאות המשכורות שלנו. הן נמצאות גם אצל הטייקונים, וגם אצל 'המנגנונים הממשלתיים', וגם 'בלא מעט התנחלויות מרוחקות שנראות כמו שווייץ, שאליהן מובילים כבישים טובים יותר מאשר בשווייץ'".

"שנאת אחים – זו שלפיד עושה עכשיו קולות של מי שמוטרד ממנה – איננה חלק מהאג'נדה שלו. היא הייתה ועודנה כל האג'נדה שלו. כי ביום שלא יהיה לו את מי לשנוא ואל מי לכוון את חיציו, נתחיל לשאול את עצמנו מה יש לאיש הזה למכור ובמה הוא באמת מאמין, ולפיד לא רוצה שהיום הזה יבוא".

"זה האיש שהסביר אחרי ההתנתקות, בהתנשאות, ביהירות, בלב קר – למי שמפעל חייהם חרב, שביתם נהרס, שנדדו בארץ ממקלט זמני אחד לשני – ש'לאמיתו של דבר, איש לא רצה להתנתק מהם, אלא רק ללמדם שיעור בצניעות ואולי גם בדמוקרטיה'. זה האיש שלפני כמה שבועות – במסגרת הדאגה שלו לשלמות העם ולשיח המכבד – מתח מעל דוכן הכנסת קו מחבר בין מי שרצח את רבין למי שיושבים היום באופוזיציה. וכל זה עוד לפני שהגענו לכינוי 'ארדואן' שהצמיד לנתניהו, למשחקים שלו עם ההטיות האפשריות של השורש ב.ג.ד בהקשר של ראש הממשלה לשעבר".

בתגובה לציוץ ההסתה שהקריא לפיד במסיבת עיתונאים, שהשווה אותו לצורר הנאצי, כתב ליבסקינד כי "מדובר בהשוואה מזעזעת. אני רק תוהה איפה בילה לפיד את השנים האחרונות. איפה הוא היה כשמעל דפי עיתון 'הארץ' השוו את נתניהו לאדולף היטלר ואת הליכוד למפלגה הנאצית".

"מישהו מכם שמע אותו מעיר משהו כשראש הממשלה לשעבר אהוד ברק השווה בין בנימין ושרה נתניהו ללואי ה-16 ולמארי אנטואנט, כשהוא מזכיר לגבי האחרונים, ש'לא עזר להם ביום הדין'? ואיפה היה לפיד כשמעל דפי עיתון חשוב היה מי שהשווה את נתניהו לצ'אושסקו, זה שהוצא להורג עם רעייתו? כמה אפשר לזייף את הדאגה הזו מהידרדרות השיח, כשאתה עצמך אחד המדרדרים הגדולים שלו? כשכל ישותך הפוליטית, מהרגע שבו דרכת בפוליטיקה, נעה משנאה לשנאה, מאיבה לאיבה ומאפשרות אחת לחרחר מדון לאחרת?".

את החלק האחרון של מאמרו הקדיש ליבסקינד לסערת המינוי של אילאיל קרן, גיסתו של לפיד, לדירקטורית בקק"ל, ולמינויים נוספים שעשה לפיד מאז נכנס לתפקידו, למרות שבעבר יצא בתוקף נגד תופעת המינויים הפוליטיים: "לפיד הוא קוסם של מילים, שיכול להפוך בהבל טקסט את החושך לאור, את הרע לטוב, ואת השחור ללבן, ולשכנע אותך בק"ן טעמים שאין שום הבדל בין השניים. תראו מה עשה השבוע לוליין הטקסטים הזה, כשסידר לגיסתו ג'וב באחד הדירקטוריונים הכי משמעותיים שיש כאן, וכמעט ששכנע אותנו להעניק לה את אות הנשיא למתנדב. 'אני זה שביקש ממנה להגדיל ראש, ללכת לקק"ל בהתנדבות', כתב. כמה מרגש. תורמי כליה – אאוט. המצטרפים לדירקטוריון קק"ל – אין".

"רגע, זה לא הכל. כי פתאום הסתבר שהוא והגיסה שלו הם בכלל הקורבן של הסיפור הזה. 'אנשי הספינים והמושחתים ניצחו את הקרב הזה, אנחנו נישאר כאן כדי לוודא שהם לא ינצחו במלחמה', כתב, וכמעט גרם לנו לשכוח כיצד התייצב לפני שנים ספורות עם צוות צילום מול בית הקרן הקיימת לישראל, ונשא נאום מלא בוז כלפי השחיתות בקק"ל, כלפי 'המינויים המוזרים', וכלפי 'עשרות חברי הדירקטוריון'. 'אנחנו נשים לזה סוף', הבטיח אז".

"'שוב אנשים יקבלו ג'ובים, לא לפי הכישורים שלהם אלא לפי הקשרים שלהם', הזהיר בפעם אחרת. 'צעירים במדינה הזאת אומרים לעצמם בצדק – מי שאין לו קשרים, אין לו איך להתקדם, כי הם מסתכלים על הממשלה ומבינים שרק מי שיש לו קשרים פוליטיים יכול להתקדם'. צודק. באמת נורא. אלא שאז התחלפה הממשלה, לפיד מונה לשר החוץ, ובתוך דקה וחצי הוא השליך לפח את כל בלבולי המוח על המינויים הפוליטיים הנוראיים, ושלח את אסף זמיר להיות קונסול בניו יורק, ואת רונן הופמן, ח"כ לשעבר ביש עתיד, להיות שגריר בקנדה, ואת שמעון סולומון, ח"כ לשעבר ביש עתיד, להיות שגריר באנגולה, ואת יעל גרמן, שרה לשעבר ביש עתיד, להיות שגרירה בצרפת".

"לפיד קלאסי", תקף העיתונאי. "המינויים הפוליטיים שלהם רעים, המינויים הפוליטיים שלנו טובים. הכספים הקואליציוניים שלהם מלוכלכים, הכספים הקואליציוניים שלנו נקיים. מינוי של בני גנץ לראש ממשלה חליפי – נורא, מינוי שלי לאותו תפקיד – נפלא. הנורווגים שלהם בושה, הנורווגים שלנו גאווה".

"גם אחרי שנים ארוכות בכנסת ובממשלה, בקבינט ובמוקדי קבלת ההחלטות, לא ניתן לזהות ולו עמדה אחת ברורה של האיש באיזושהי סוגיה ערכית בעלת משמעות. יאיר לפיד מנהיג מפלגה שנולדה וחיה ומתפקדת בצלמו ובדמותו, בלי רעיון מכונן, בלי אג'נדה ברורה, בלי תפיסת עולם. הכל בהתאם לזמן. הכל בהתאם לרוח. הכל בהתאם לנסיבות".

"יאיר לפיד, אם שום דבר מפתיע לא יקרה, יהיה ראש הממשלה הבא שלנו, ועל זה חשוב לומר משהו. היו לנו ראשי ממשלה מימין ומשמאל, היו לנו טובים יותר וטובים פחות, היו כאלה שהסכמנו איתם וכאלה שחלקנו עליהם, אבל ראש ממשלה שמציג ריקנות כזו, שטחיות כזו ורדידות כזו, לא היה כאן מעולם. אותי זה מפחיד", סיכם ליבסקינד.