יש חיים מעבר לכאב הכרוני. תחיו אותם

גישה נוספת אשר יכולה לסייע בהתמודדות עם כאב כרוני, הינה: התמקדות בתחומים אחרים שאינם שייכים לכאב.

חשוב לציין: אם הסובל ינסה להתעלם מהכאב – ספק רב אם יעלה בידו הדבר; אולם זאת ניתן בלי ספק: להימנע מלהפוך את הכאב לחזות הכל, ולנסות למקד את תשומת הלב לתחומים אחרים, מאירים יותר, שאינם כרוכים בסבל.

לדוגמה: אדם הסובל מכאב כרוני, עלול לתפוס את עצמו כאדם "סובל". זוהי התווית שהוא מצמיד לעצמו, וזו הנקודה המרכזית שעל פי הרגשתו מהווה את תמצית הווייתו. אולם אם יתבונן סביבו יגלה, כי ביכולתו להצמיד לעצמו תגיות הרבה יותר חיוביות, מחמיאות ומעודדות! למשל: "אב מסור", "בעל טוב", "מומחה בתחום עיסוקו" ועוד...

הכוונה אינה להתעלם מקיומה של תגית ה"סובל". גם התגית הזו יכולה להישאר במקומה, במקביל לשאר התגיות. כאשר בתפיסה של אותו אדם ביחס לזהות שלו, הדגש לא יהיה רק על הסבל, אלא הראיה תתאפיין במבט רחב יותר שיכול לראות את קשת התגיות ותחומי העניין שמאפיינים אותו - כאשר ברבים מהם הוא מוצא סיפוק והנאה. הוא לא יתמוטט גם אם הסבל יהיה אחד המאפיינים בזהות שלו.

כמובן, אין זה אומר שההתמודדות תחלוף לחלוטין והקושי יתפוגג כלא היה... הסבל בהחלט יישאר כאן, וההתמודדות עמו תהיה לא פעם קשה ומשמעותית. ועדיין: הסבל כבר לא יהיה חזות הכל! האדם יגלה, כי הוא אינו רק אדם סובל... הוא הרבה יותר מכך! הזהות שלו הרבה יותר רחבה ומקיפה מאשר הסבל שעמו הוא מתמודד!

ככל שהאדם מתרכז בסבל שלו, בכאב – הוא אינו יכול להפנות לבנייה עצמית. הוא נשאב לייאוש, לדכדוך ולתסכול, וכפי שאמרנו: במוקדם או במאוחר הדבר ישפיע גם על הסובבים אותו. אולם כאשר אותו אדם יוכל לראות מעבר לכאב ולסבל, תחומים אחרים בחייו, מאירים ומספקים – הוא יוכל למצוא בתוכו את הכלים שיאפשרו לו לצמוח מתוך הכאב והסבל.

מלבד זאת, במצבים מסוימים, האדם הסובל יופתע לגלות כי ביכולתו להסיח את הדעת מהכאב. הסחות דעת עשויות להוכיח את עצמן כיעילות מאד, משום שהן גורמות למוח להעביר את המיקום למקום אחר, ובעצם לא לחוות את הכאב.

לא תמיד זה אפשרי, והרבה יותר קל לכתוב זאת מאשר לבצע בפועל. ובכל זאת, כדאי מדי פעם לנסות ולבחון, האם רמת הכאב הנוכחית מאפשרת הסחת דעת מהכאב, בין אם באופן מוחלט – ובין אם במידה מסוימת, ולו במידה מינימלית.

ככלל, חשוב מאד לאדם הסובל מכאב כרוני, להציב את איכות החיים הכוללת כמטרה. איכות חיים אינה בגדר מותרות. מדובר בצורך, במטרה לגיטימית, שיש לחתור אליה ולהתאמץ להשיג אותה! יש להימנע מלהגיע למצב בו השאיפה המרכזית הינה לשרוד את היום הנוכחי, או לסבול פחות. המטרה והשאיפה צריכה להיות איכות חיים, צמיחה והתפתחות אישית.

צריך לא מעט אומץ בכדי לראות את האופק מעבר לכאב, ולהציב יעד יומרני של איכות חיים ברגעים בהם הכאב מאיים להשתלט על מכלול התודעה. ובכל זאת, אם זה יהיה הכיוון ולשם תהיה החתירה – הרי שישנו סיכוי סביר לכך שבסופו של דבר ניתן יהיה באמת לפתח חיים איכותיים מעבר לכאב, שיישאר תחום במקומו המוגדר.

הסביבה הקרובה – כיצד לא להשאב

גם לסביבה הקרובה, המתמודדת באופן יומיומי עם אדם הסובל מכאב כרוני – מומלץ לפנות לאיש מקצוע שמבין בתחום, ולקבל הדרכה שתסייע להם לעזור לו. באופן טבעי, הסביבה הקרובה עלולה "להיבלע" בתוך הצרות והסבל של אותו אדם, ולתפוס אותם כחזות הכל, מה שישפיע בסופו של דבר גם על הסובל עצמו. אולם באמצעות הדרכה נכונה, הם יגלו כיצד ניתן לכבד את סבלו של הסובל, להעניק לו אמפתיה והזדהות, אולם זאת – מבלי להיבלע במערבולת הסבל. אם הם לא יעשו זאת, במוקדם או במאוחר – הם יאבדו את סבלנותם ביחס לסובל, ואז באמת כבר לא יהיה באפשרותם להושיט לו עזרה, משום שמשאבי הרצון הטוב יסתיימו.

נדגיש: אין הכוונה להימנע מלהבין את סבלו של האדם הסובל. חלילה! הכוונה הינה רק לא להסתפק בכך. לא למקד את השיח רק סביב הסבל, לא לוותר על תחומי ענין ועשיה משותפים נוספים, וכן הלאה, שכן לפעמים, מרוב שהסובל מבין את עצמו – הוא מתבלבל ומאמין שאין בעולם מאומה מעבר לסבל שלו עצמו.

לדוגמה, אישה שבעלה מתמודד עם כאב כרוני, יכולה לומר לו: "אני יודעת שישנם רגעים של כאב, אני מבינה את הקושי ותומכת בך, אך במקביל, חשוב לי שיהיו זמנים בהם נשוחח עם נושאים אחרים בחיינו – למרות הכאב והסבל". כלומר: מצד אחד – עליה לתת מקום לכאב ולהביע אמפתיה, אולם מצד שני – מותר ואפילו צריך לשמור שלא להיסחף אחרי הכאב, אלא להציב לו גבולות שישאירו מקום לנושאים אחרים בחיים.

כלומר: הכוונה אינה להתכחש לסבל או להעלים ממנו עין, אלא להכיר בו, ובמקביל – לא לאפשר לאדם הסובל להישאב כל כולו אל תוך הכאב.

הרווח בכך יהיה כפול: ראשית – באופן זה האדם הסובל עצמו יגלה כי ישנם חיים מעבר לכאב, וכפי שהקדמנו, בכך כשלעצמו יהא לעיתים כדי לשפר את יכולת ההתמודדות שלו במידה ניכרת. אולם מלבד זאת – לניהול מערכת נורמטיבית של חיים תקינים מעבר לכאב ישנה חשיבות רבה עבור הסביבה של האדם הסובל, בכדי שהיא לא תישחק, אלא תוכל להמשיך ולסייע ולהוות רשת הגנה עבור האדם הסובל.

וכאן, מילה אחת לאדם הסובל: כל אחד מאתנו זקוק לאמפתיה והזדהות מדי פעם, ולכן, חשוב לשוחח עם הסובבים על הכאב, אבל מאידך, יש להיזהר שלא לעייף ולהתיש את הסביבה הקרובה. הם אמנם מסייעים ועוזרים בשמחה וברצון, אבל יש גבול ליכולת הספיגה שלהם... לכן: אפשר וצריך לדבר על הכאב, אבל לא להיות אובססיביים ולדבר רק על זה.