אם הבית שלי לא מסודר, אני לא שווה כלום. כלום?

יום שלישי.

הבית הפוך.

אני מרגישה כזה דיכאון. ייאוש.

כמה יש לעשות???

מאיפה אני אתחיל?

רע לי.

אני עצובה.

לא מסוגלת לחייך.

להתייחס.

הבן שלי בבית, לא מרגיש טוב.

מנדנד.

אין לי כוח אליו.

רוצה שהכל יהיה מסודר עכשיו.

פתאום אני שומעת דו שיח שמתפתח בתוכי בין החלק הדיכאוני שלי (יסוד העפר), לחלק שרוצה ושואף (יסוד האש).

-את קולטת שאת ממש בדיכאון?

-כן, אני עונה בייאוש.

-תגידי, את לא רוצה לחיות, ליהנות, להיות שמחה?!

- רוצה מאוד. רק איך?

-אז למה את לא שמחה?

-איך אפשר להיות שמחה עם הבלגן הזה???

-מי אמר שאי אפשר להיות שמחה עם הבלגן הזה?

-אני אמרתי. ו...כולם אומרים!

-ומי עוד?

-אמא אומרת. אמא אומרת שאני לא בסדר. שזאת בושה. שאסור שאף אחד יראה את זה.

-אז מה את מרגישה כשאת רואה את הבלגן הזה?

-אני מרגישה חוסר ערך. אני מרגישה שאני לא שווה כלום.

-ומה קורה לך כשאת מרגישה שאת לא שווה כלום?

-אני מרגישה שאני כאילו מתה. אין לי למה לחיות. לא שווה להתקיים במצב הזה.

-אז את מאמינה שמצב הבית שלך מצביע על הערך שלך?

-כן.

-זה הגיוני?

-אממ...

-האם אישה שהבית שלה מסודר היא אישה טובה, בעלת ערך?

-כן.

-ואישה שכרגע לא מסודר אצלה, היא לא שווה כלום?

-אממ... כן.

-למה?

-כי היא נכשלה. היא כישלון. כשהבית מסודר יש לי הרגשה כזאת - הצלחתי. אני מצליחה. אני כמו שצריך.

-וכשהבית לא מסודר, אז בהכרח נכשלת?

-כן. בית לא מסודר = כישלון.

-האם את בטוחה שזאת האמת?

-אממ...

-האם אישה שכרגע לא מסודר אצלה, בגלל המון גורמים חיצוניים ופנימיים – זה מראה בהכרח על כישלון אישי?

-עכשיו כשאני חושבת על זה...לא בטוח שזה רק תלוי בה, בעצם...

-יכול להיות שהערך העצמי שלך לא תלוי בשום גורם, אלא בעצם היותך נשמה טהורה כבר הינך בעלת ערך אינסופי?

- זה נכון! אני באמת נשמה טהורה. חלק מה'.

-והמצב של הבית משפיע בהכרח על הערך הזה? הוא יכול לפגוע בערך האינסופי הזה?

-לא. שום דבר לא יכול לפגוע בזה.

-אז מה את שווה, בעצם?

-אינסוף! אני שווה המון! אין קשר בין המצב של הבית שלי לערך שלי!

-איך את מרגישה עכשיו?

-וואו. אני מרגישה שמחה. מתחשק לי להתחיל לפעול ולסדר את הבית!