האם ניתן לבטוח בהשם ללא כל פחד מהעתיד?

אנחנו לא באים להחליף את שר הביטחון, וגם לא לעסוק בנושאי ביטחון שאין אנו בקיאים בהם, ובכל זאת פרשת השבוע דורשת מאיתנו עיסוק בסוגיה היומיומית הישראלית והיהודית – סוגיית הביטחון וההשתדלות...

'ויירא יעקב מאד וייצר לו', האם היראה מהאוייב לגיטימית גם בדרגה של עובד ה' מובהק כיעקב אבינו? האם לא היה לו ביטחון בכך שה' יציל אותו? והרי גם היו לו הבטחות מפורשות כאמור בתחילת פרשת ויצא פרק כח 'וְהִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י עִמָּ֗ךְ וּשְׁמַרְתִּ֙יךָ֙ בְּכֹ֣ל אֲשֶׁר־תֵּלֵ֔ךְ וַהֲשִׁ֣בֹתִ֔יךָ אֶל־הָאֲדָמָ֖ה הַזֹּ֑את כִּ֚י לֹ֣א אֶֽעֱזָבְךָ֔...'.

בתלמוד בבלי מסכת ברכות דף ד' ישנה התייחסות לכך והשיבה הגמרא על כך שהיה ירא 'שמא יגרום החטא' והדברים מופיעים ברש"י בפרשתנו. ומתוך הדברים הללו יש הרוצים ללמוד שבעצם אין משמעות הביטחון לבטוח ש'יהיה טוב' או שהצרה תסתלק, מאחר ואדם אינו יודע מה הן זכויותיו וחובותיו, וגם צדיק כיעקב צריך לחשוש אולי לפי מדרגתו יש לו חטא  'ומי יודע משפטי ה' וגמוליו' – כלשונו של החזון איש בענין זה (ספר אמונה וביטחון פרק ב' וזוהי כנראה גם דעתו של ספר 'חובת הלבבות') מהו אם כן הביטחון לפי דעה זו?

ובכן, הבוטח הוא זה שיודע שהכל מאת ה' ולא במקרה, וכמו כן הוא יודע ומכיר היטב ש'אין מעצור לה' להושיע ברב או במעט' – הוה אומר אין הבדל – מבחינת ההסתכלות האמונית - בסיכויי ההחלמה של חולה בין זה שהרופאים נותנים לו סיכויי החלמה של 80% או של 20%! צריך תפילה בכל מקרה וצריך גם לעשות את ההשתדלות ולקוות לישועת ה'. אבל, מכיון שאין הביטחון שולל את הצרה ואין האדם יודע מה החשבון האישי שלו – אינו יכול להיות בטוח שהבעיה תפתר...

לאור גישה זו מובן למדי שיעקב התיירא על אף מדרגתו ועל אף ההבטחה שניתנה לו, כל זה נכלל במילים 'שמא יגרום החטא'.

ואני בחסדך בטחתי

אולם רבים מקדמונינו ראשונים ואחרונים בכל הדורות סבורים לא כך, ודעתם שאפשר לבטוח בחסד ה' ובישועת ה' – כי אף אם האדם אינו ראוי ואין לו זכות להנצל - הוא יכול לבטוח בחסדו יתברך, ובזכות הביטחון יוושע.

הגדיל לחדש הרמב"ם בהקדמתו לפרקי אבות הנקראת 'שמונה פרקים' הקובע שאכן ישנה ביקורת על יעקב על כך שלא בטח...

מהי לשיטתם כונת הגמרא שיעקב חשש שמא יגרום החטא, מסביר זאת הגאון הקדוש רבי אלחנן וסרמן הי"ד – שההסבר הזה מתייחס להבטחה. מצד ההבטחה שהיתה לו כאמור ומצוטט לעיל 'וְהִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י עִמָּ֗ךְ וּשְׁמַרְתִּ֙יךָ֙ בְּכֹ֣ל אֲשֶׁר־תֵּלֵ֔ךְ וַהֲשִׁ֣בֹתִ֔יךָ אֶל־הָאֲדָמָ֖ה הַזֹּ֑את כִּ֚י לֹ֣א אֶֽעֱזָבְךָ֔...' - בודאי שהיה צריך לבטוח אלא שחשש שמא יגרום החטא, ואילו מצד מידת הביטחון – יתכן שיעקב סבר כפי הדעה שאין אדם יכול לבטוח או שהוא לא רצה לבטוח כמו שיוסבר להלן, או שכדברי הרמב"ם אכן יש בכך חיסרון מסויים.

כאמור רבים מהקדמונים ומגדולי המוסר והחסידות הסוברים שגם אדם שאיננו ראוי לפי מעשיו יכול לבטוח בחסד השם ולקוות לו בקיווי גמור (תוך ידיעת המגבלה שבאמת רק השם יודע מה באמת טוב לו, ואי מימוש הציפיה יכול להיות מסיבה שהדבר איננו טוב עבורו). וכך נאמר ב'ילקוט שמעוני' לתהילים פרק ל"ב על הפסוק האמור שם 'רבים מכאובים לרשע והבוטח בהשם חסד יסובבנו' – אפילו רשע ובוטח בהשם חסד יסובבנו' וכך קובע רבי יוסף אלבו בספר 'העיקרים' בעקבות פסוק זה.

אף המגיד ממזריטש - גדול תלמידי הבעל שם טוב ומעביר תורתו - מבסס את העיקרון של הביטחון על פסוק זה ומסביר שהבוטח בהשם דבק במידת החסד ועל ידי זה נוהגת עמו ההנהגה של החסד 'וכשהוא להפך שהוא מתיירא תמיד ממידת הדין ומהעונש אז הוא מתדבק בדינים'.

והיה ה' לי לאלקים

אולם יתכן שעל אף כל זאת, יעקב לא רצה לתלות את עצמו במידת החסד ורצה להיות ראוי להנצל דוקא במידת הדין כי הרי מידת החסד היא מתנת חינם. (גישתו זו נרמזת בפסוק והיה ה' לי לאלקים, היינו שגם שם ה' שהוא מידת החסד יהיה לו להנהגה של מידת הדין – אלקים, וזאת מפני שהוא רוצה לזכות באופן מושלם). וכך נראה להבין בכונת הרמב"ן ב'אמונה וביטחון' שלו שכתב:  'ואמנם כל הבוטח מאמין, לפי שאין אדם בוטח אלא במי שהוא מאמין שהיכולת בידו למלאת שאלתו, אבל לא כל המאמין בוטח, כי לפעמים ירא שמא יגרום החטא או שמא כבר קבל שכר מעשיו הטובים בניסים שעשה לו הבורא ומאשר מוצא עצמו חוטא ופושע כנגד חסדי ה' יתברך אינו נושא נפשו לבטוח בו שיצילהו מצרתו או שיתן לו רצון לבו ותאותו...'

ולהלן כתב עוד שאין טענה על הירא שמא יגרום החטא - אחר שהוא מאמין שהיכולת בידו, אבל מאשר הוא יודע שאין לפניו משוא פנים ושהקב"ה יכול לקיים הבטחתו מצד אחר ולגבות חובו מצד אחר לפיכך ירא שמא יגרום החטא שלא ינצל מצרתו כמו יעקב אבינו עליו השלום שהבטיחו ה' ואמר הנה אנכי עמך (ושמרתיך בכל אשר תלך) והיה ירא מעשו כדכתיב וירא יעקב מאד וייצר לו... כי המאמין יתכן שיירא שמא יגרום החטא אבל הבוטח אינו ירא שמא יגרום החטא כמו שאמר דוד 'משמועה רעה לא יירא נכון לבו בטוח בה'... והנה מדברי הרמב"ן משמע מצד אחד שביטחון מחייב גם שלילת החשש של שמא יגרום החטא, אמנם מאידך אין בכך חסרון וביקורת על מי שירא מחמת חשש שמא יגרום החטא, והוא מביא לכך סיוע מיעקב! כאמור יתכן שצדיק כיעקב בחר שלא להיות ניצל במידת החסד, כפי שהוסבר לעיל - ולפיכך הוא ירא שמא יגרום החטא.

ובודאי שאנו לא בדרגה זו, ולכן אם האדם בוטח – תוך ידיעה שלא מגיע לו כלום ואיננו ראוי כלל להנצל מצד מעשיו וזכויותיו רק מצד חסדי השם, תקוה גדולה שהביטחון עצמו יהיה סיבת ישועתו.