על חבל דק: כך מאזנים בין חוסר פעילות לבין פעילות יתר כשיש כאב כרוני

עוד על איזונים.

כבר הזכרנו בכתבות קודמות, כי כאב כרוני עלול להוביל לדיכאון, בין השאר בשל חוסר פעילות שנגרם בעקבות הכאב. כמובן, ככל שהאדם פועל פחות – הוא מקבע את המצב, והוא יתקשה מכאן ואילך לצאת מתוך מעגל הכאב, שכן חוסר הפעילות מוביל לשחיקה ולתסכול שמעצימים את רמות הכאב.

ואכן, מחקרים מלמדים, כי רמת פעילות נמוכה – מגבירה את רמות הכאב אצל אנשים הסובלים מכאב כרוני. אם כך, הכאב הכרוני – מוביל לירידה ברמת הפעילות, הירידה ברמת הפעילות – מובילה לפגיעה בכושר הגופנית, להיחלשות השרירים ולירידה בגמישות, כאשר אלו – מובילים לעליה ברמות הכאב, ולהימנעות נוספת מפעילות, וחוזר חלילה.

במקביל, לעיתים, הכאב הכרוני עלול להוביל להתפתחותם של דפוסי התנהגות בלתי יעילים. לעומת הימנעות גורפת מפעילות גופנית, נוכל לפגוש אצל הסובלים מכאב כרוני תופעה של פעילות יתר בימים של כאב מופחת, מה שמוביל לעומס יתר ולהגברת הכאב. כך קורה, שבימים מסוימים – אותו אדם מתוסכל בשל חוסר פעילות גורפת, באילו בימים אחרים – הוא מגזים בפעילות יתר, כאשר אף אחד מהצדדים הללו אינו תורם להקלה על מצבו.

לעומת זאת, אם אותו אדם היה יודע לנהל טוב יותר את החיים שלו, לחיות נכון יותר, ולשמור על איזונים נכונים – הוא לא היה מגיע לרמה כה קיצונית של תסכול מחד, וגם לא לפעילות יתר ברגעים אחרים. הוא היה מצליח למצוא את שביל הזהב, שיאפשר לו לעשות את מה שביכולתו, אולם לא להפריז בעשיה מעבר לכך.

חשוב, אפוא, לכוון את דפוסי ההתנהגות לשם יצירה של אורח חיים מאוזן שמתאים למגבלות הכאב. מתוך התבוננות פרקטית וחיפוש פתרונות לבעיות יומיומיות – ניתן לזהות באופן שקול את הפעילויות האפשריות לצד כאב, ולהגדיר את המינונים הנכונים, תוך בניית תכנית הדרגתית של מאמץ מאוזן וחשיפה לפעילויות מהן הסובל נמנע עד כה.

למשל, לעיתים יתברר, כי הכאב הכרוני אמנם מונע מהאדם את התפקוד ברמה של ארבעים אחוזים, אולם בפועל, מרוב עיסוק בכאב – הוא מוצא את עצמו בחוסר תפקוד ברמה של שבעים אחוזים. באמצעות הערכות נכונה, התבוננות, ועריכת תכנית מסודרת – הוא יוכל לזהות את גבולות היכולת הריאלית שלו, ולהתאים את הפעילות ליכולות, מבלי להיות מונע מכוחו של הפחד מהכאב.

כחלק מתהליך הבירור, מומלץ לנסות בהדרגתיות להגביר את רמת הפעילות: אדם שאינו מסוגל להכין לעצמו לבד אוכל, יכול לנסות להכין לעצמו אוכל ברמה בסיסית ביותר. לאחר שיצליח להתמיד בכך מספר פעמים בשבוע – הוא יוכל להגביר אט אט את העצמאות ולצמצם את התלות בסביבה, ולהתקדם לקראת משימות מורכבות מעט יותר, וכן הלאה, עד שיעלה בידו להגדיר ולזהות את היכולות האמיתיות שלו, ולמצות אותן כראוי.

מה מונע פעילות?

כאן, חשוב לזהות את הגורמים שמביאים את האדם הסובל מכאב כרוני, למצב של חוסר פעילות.

שכן לעיתים, מדובר בחרדה. מערכת העצבים אחראית להכין את הגוף שלנו להתמודדות עם איום, וכחלק מההכנה הגופנית הזו – השרירים הופכים למתוחים יותר, כאשר עובדה זו כשלעצמה מגבירה את הכאב ומעכבת פעילות. לכן, חשוב מאד שאדם הסובל מכאב כרוני – יתמקצע בטכניקות שונות של הרפיה והרגעה עצמית, שיוכל לסייע בהרפיית השרירית, בהפחתת כאב, וכפועל יוצא מכך – בהגברת הפעילות הגופנית.

במקרים אחרים, מחשבות שליליות בסגנון של "אני לא יכול להתמודד", "החיים שלי נהרסו" וכיוצא בזה – עלולות ליצור רגש שלילי, אשר ידכא את הרצון לפעילויות נוספות בחיים לצד הכאב. אילו אותו אדם יפחית את רמת החרדה, יבחן שוב את הנחות היסוד שלו, וישתחרר מהמחשבות השליליות והמייאשות – הוא יוכל להתפנות רגשית לפעילויות שונות שהיו חשובות לו בעבר.

לשם כך, חשוב ללמוד כיצד להטיל ספק במחשבות המגבילות הנתפסות במוחנו כהנחות יסוד שאין לערער עליהן.

לדוגמה: אדם הסובל מכאב כרוני, עלול לקבל כהנחת יסוד כי ביקור אצל קרובי משפחה – יגרום לו לסבל. אם יפרק את ההנחה הזו לגורמים, הוא יגלה כי היא מבוססת על הנחות יסוד אחרות, חסרות בסיס עובדתי כשלעצמן: לדוגמה, הנחת היסוד של אותו אדם הינה כי ביקור משפחתי חייב להמשך זמן רב, וחייב להיות מעורר עניין, בכדי שלא להותיר רושם רע, וכיוצ"ב. משכך, כאשר הוא מנסה לחשוב על האפשרות של ביקור בן כמה שעות, במהלכן יהיה עליו להיות דרוך ועירני בכדי להותיר רושם חיובי – הוא מגיע למסקנה כי ביקור שכזה יגרום לו סבל.

לעומת זאת, אם אותו אדם יתרגל להטיל ספק בהנחות היסוד שלו, הוא יוכל לבדוק האם יהיה זה נורא כל כך אם הביקור ימשך חצי שעה בלבד, וגם באותה חצי שעה – לא תתנהל שיחה ערה וקולחת. כאשר יבחן את הביקור מבלי נוכחותן של הנחות היסוד המקוריות, הוא בהחלט עלול להגיע למסקנה, כי ביקור קצר ומוצלח פחות – עדיף על פני העדרו המוחלט של הביקור!

וכך, כמובן, בתחומים רבים נוספים בחייו של האדם הסובל.