מפתיע: זה מה שקרה כשפניתי אל המנקה הסודני, וביקשתי ממנו העלאה במשכורת

"לא רק אנחנו ישנות בלילה. גם ליצר הרע יש זמן פנוי והוא מנצל אותו היטב לנוח ולהתכונן ליום למחרת", במילים אלו פותחת דיתי וינשטיין, עורכת המגזין הדיגיטלי "הפסקת קפה", את טורה השבועי.

"אחרת, איך הייתן מסבירות את העובדה שתמיד בבוקר כשאני מתכננת לקחת סידור ולהתפלל תפילת שחרית, אני נזכרת שיש לי מיליון משימות שאינן סובלות דיחוי?

"תמיד יש משהו דחוף מאוד שאין לי שום אפשרות לדחות אותו לאחרי תפילת שחרית.

"זה מדהים איך בכל פעם מחדש הוא מאלתר לי משימות יזומות בצורה אגבית, כאילו הן באמת דחופות וחייבות להיכנס על הבוקר, אחרת מי יודע מה יהיה.

"ואיך הוא מצליח בכל פעם מחדש? הרי אני נאבקת בו צפוף כבר 31 שנה, לא למדתי משהו?!", תוהה וינשטיין, ומיטיבה להגדיר: "הוא הבין שלהגיד לי לא להתפלל שחרית זה בזבוז זמן, אבל לשכנע אותי לשכנע את עצמי שממש עוד 5 דקות אני סוגרת מחשב ומתחילה להתפלל – זה משהו שיכול לעבוד.

"השבוע, בוקר אחד התיישבתי ליד המחשב והתחלתי לעבוד, אבל שום דבר לא התנהל לשביעות רצוני: שיחת טלפון מאתגרת עם לקוח, תוכניות למסיבת חנוכה שלא התקדמו לפי הלו"ז, ועוד כמה בלת"מים לא נחמדים. רצף של אירועים שגרם לי לומר לעצמי: אני אסיים לטפל בדברים הדחופים ואז אתפנה לתפילה.

"פתאום תפסתי עד כמה זה הזוי לטפל במשימות בעבודה ולנסות לקדם דברים עם אנשים בשר ודם, במקום לבקש ישירות מבורא עולם על הפרנסה. זה הזוי בערך כמו לפנות למנקה הסודני שלא מבין עברית, ולבקש ממנו העלאה במשכורת במקום לפנות לבוס.

"יש לי קשר ישיר עם מי שמנהל כאן את הפרנסה, אז לא חבל לא לנצל את האנרגיות הרעננות של הבוקר במקום הנכון?!

"פתאום הרגשתי לא נעים, כאילו המנקה הסודני עומד עם המגב והסמרטוט וצוחק עלי: 'לכי לבוס, גיברת, מה את רוצה ממני?!'

"אז שמתי בצד את כל הדברים הדחופים והלכתי לבקש מהבוס על פרנסה ובכלל. כשסיימתי להתפלל וחזרתי לעבוד חיכו לי בתיבת המייל 3 מיילים משמחים שלא נשלחו בכלל מלקוחות מרוצים,  אלא ישירות מהבוס שמחלק לנו פרנסה", מסיימת וינשטיין את דבריה.