נס שארע לי: "קבלתי את חיי במתנה בזכות ברכת הרב יצחק כדורי"

בתאריך 27/08/21 חליתי בנגיף הקורונה במצב נשימתי קשה מאד, פוניתי באמבולנס ואושפזתי בבית החולים פוריה במחלקת קורונה נשימתית. אני מציינת כי לא קיבלתי אישור להתחסן מהצוות הרפואי עקב בעיות אלרגיה.

במשך 20 יום הייתי מונשמת ומחוברת למיכשורי בקרה. מצבי המשיך להידרדר באופן משמעותי ומסכן חיים. הייתי חלשה מאד, המכשירים מגיבים באופן שלילי ומורים על מדדים נמוכים. הרגשתי שהקץ מתקרב.

בזמן שאני במצב מעורפל וחסרת אונים, הראו לי משמים כמו בסרט את כל חיי בעבר ואת העתיד להיות בלעדי, ואני בוכה ומתחננת על חיי, והבנתי שאין סיכוי לחיות.

בערב ראש השנה הגיעה אליי לבית החולים הבת שלי לפני כניסת החג כדי לאחל לי חג שמח ובידה מתנה ששלחה לי. לא ראיתי מה הביאה, רק הבחנתי שהיא עצובה מאוד ומבולבלת ממצבי הקשה והזמן הקצוב בשהייה במחלקה. היא הניחה את המתנה על המיטה, ברכה אותי והלכה.

בלילה השני של ראש השנה הייתי עצובה מאד, מפני שזו הפעם הראשונה שאיני חוגגת עם בני משפחתי את החג. ומצבי קשה מאד, ורק מדרדר מיום ליום. קראתי את כל ספר תהילים וספר דברים. פחדתי מאד לעצום את עיני מהחשש לא להתעורר, וכן מהטראומה במחלקה כשאנשים מתים לידך.

פתחתי את המתנה שהביאה לי ביתי, היה זה ספר "ישועות יצחק" שנכתב לזכרו של הרב יצחק כדורי. קראתי בספר ונרדמתי, כשהספר פתוח בעמ' 99 ומונח עליי, ואני במיטה במצב ישיבה בגלל קשיי הנשימה.

לפתע בשעה 01:30 לאחר חצות הרגשתי כאילו מעירים אותי, התעוררתי, ואז אני רואה שמתוך הספר יצא אור חזק בצבע צהוב-כתום שהוביל לקצה המיטה. הרמתי את עיניי ומולי ניצב הרב כדורי לבוש בגלימה לבנה בוהקת ומתחתיה כובע (טרבוש) לבן, אוחז במיטה שלי.

על יד הרב עמדו שלושה אנשים לבושים בגלימה לבנה, ולא ראיתי את פניהם. הרב כדורי החל לברך ולהביט בפניי, כשסיים לברך אמר לי: "אל תדאגי ביתי, מעכשיו הכל יהיה בסדר אני מבטיח לך שאת הולכת לבית שלך במהרה".

הייתי בהלם מוחלט, ולא ידעתי אם אכן אני בחיים או שאני כבר בשמיים ורואה אותו. רעדתי, נכנסתי לבהלה, וזימזמתי בלי הפסקה בפעמון היד כי אני מרותקת למיטה. כשהגיעה האחות, שאלתי אותה  אם היא ראתה את האנשים שהיו לפני רגע לידי. האחות חשבה לרגע שאני הוזה בגלל מצב בריאותי ויצאה לבני משפחתי שהיו מחוץ למחלקה, משום שבערב החג הזעיקו אותם הרופאים בגלל שמצבי הידרדר והיתה סכנה ממשית לחיי. האחות הודיעה להם  שהגעתי לשלב ההזייה, מה שריסק עוד יותר את בני משפחתי. ואני שוכבת במחלקה ולא יודעת כלל שהם בחוץ כבר משעה 24:00.

מהרגע שהרב כדורי היה ליד מיטתי והלך - מצב בריאותי החל להשתנות לטובה ברגע, בשעה 02:30 לערך הגיע הצוות הרפואי ליד מיטתי כי הם ראו במחשב שלהם שלפתע המדדים משתנים לטובה, ולא הבינו מה קרה.

פתאום חשתי רצון חזק לשתות תה. ביקשתי מהם, והרופא אמר : "אני אכין לך, אני לא מאמין שאת מבקשת לשתות". שתיתי את התה והרופאים עומדים בתדהמה לידי ומעודדים אותי: "תלחמי חזק ואל תרפי, את מראה לנו סימנים חיוביים". הפלא ופלא, הרופאים יצאו לבני משפחתי והודיעו להם שהם יכולים ללכת הביתה. מצבי החל להתאזן.

ביום שלישי בשעה 08:30 בבוקר הגיעו הרופאים לביקור וראו שהמדדים השתנו לטובה. הם הודיעו שהם מתחילים להוריד לי את עוצמת מכונת הנשימה לאט ולראות אם הגוף יעמוד בזה, הם אמרו פה אחד: "גברת את  פשוט נס, זה נדיר שמישהו במצב שלך יוצא מזה. איך פתאום משתנים המדדים לטובה?" בפעם הראשונה ביקשתי מהם שיביאו לי אוכל, והרגשתי שהגוף שלי מתחזק.

כבר למחרת, ביום רביעי, הודיע לי הרופא שתמך בי לאורך כל האישפוז, שאם הכל ימשיך להיות בסדר - בסיום המשמרת שלו, כלומר ביום חמישי בשעה 06:30 הוא יגמול אותי ממכונת ההנשמה ויעביר אותי לחמצן רגיל. כל כך התרגשתי ולא עצמתי עין כל הלילה. מצד אחד פחדתי שאולי יחמיר שוב המצב, ומצד שני פחדתי איך יגיב הגוף למעבר הזה ממכונות הנשימה לחמצן.

ברוך השם ביום חמישי בבוקר הגיע  הרופא כמו שהבטיח, ניתק אותי מהמכונה והעביר אותי בהצלחה לחמצ. הוא הודיע לי שאם הכל יהיה בסדר אני אשתחרר כבר ביום שישי לבית, וכך היה.

מי היה מאמין שאצא בחיים משם - זה הנס בהתגלמותו, ועוד בראש השנה.

אני מודה לבורא עולם, לרב כדורי ולכל הצדיקים שעמדו לצידי ברכו אותי ובקשו רחמים עליי מהקדוש ברוך הוא, שנתן לי חזרה את חיי.

רפואה שלמה ובמהרה לכל עם ישראל.

בברכה,

ורד אטיאס

כתבה זו פורסמה במסגרת מדור "פרסומי ניסא" - לרגל חג החנוכה הקרב ובא. אם גם אתם חוויתם השגחה פרטית מצמררת, שטלטלה את חייכם ונחשבת לנס של ממש – שתפו אותנו. הטורים הנבחרים יפורסמו כאן באתר הידברות. את סיפורכם האישי שלחו ל:support@htv.co.il  ציינו אם אתם מעוניינים בפרסום הנס בשמכם, או בעילום שם.