"לא הנחתי תפילין כבר שנתיים"

"לא הנחתי תפילין כבר שנתיים".

זהו, היא עלתה עלי, חשב לתומו. כבר לא יכל לברוח ממנה.

"אבל למה, צדיק, למה לא הנחת תפילין?", שאלה כוכבא המזכירה את אחד התלמידים שלומדים באחד התיכונים הדתיים בארץ.

"תקשיבי, לא היה לי נעים לספר להורי. הם רכשו לי את התפילין במלא כסף, אחרי שהם לקחו הלוואה ענקית, אך לצערי כמה זמן אחרי שקנו לי אותם, הם אבדו בביה"ס... וכל פעם אני יוצא בתפילה בלי שהמורה שם לב. לא נעים לי לספר, אני לא רוצה לאכזב אותם, כואב לי, אחרי המאמץ האדיר שלהם, לספר להם שאני כבר למעלה משנה בלי תפילין...

"ניסית לשתף מישהו?", שאלה כוכבא.

"לא... רק אותך, עכשיו.

"כבר הרבה זמן ראית אותי מסתובב במסדרונות ביה"ס, ואני מנסה להתחמק מכל העולם, כולל אותך.

"לא רציתי שיגלו את הסוד שלי. בבקשה אל תגלי לאף אחד."

"בוא נעשה הסכם", הציעה כוכבא,"אני לא מגלה את סודך. אבל אם אני מביאה לך תפילין חדשות - אתה מתחיל להניח מחדש?".

"וואו, בטח! כן, ברור!

"אבל מהיכן תשיגי לי תפילין? את יודעת כמה זה עולה?".

"גידלתי כמה בנים בחיים שלי... אתה יודע... אתה תדאג לחלק שלך בהסכם, ואני אדאג לחלק שלי, סגרנו?".

"סגור".

* * *

כוכבא, משתתפת יקרה בשיעור קבוע שאותו אני מעבירה, סיפרה לנו איך בתור מזכירת ביה"ס היא מאירה את העולם.

ידוע שכל בי"ס קיים בזכות המזכירה.

אך בכל פעם מחדש לשמוע את הסיפורים המגיעים דווקא למזכירות, דווקא לאנשים שכביכול חושבים שהם פשוטים.

אין לנו מושג כמה כוח יש לכל אחד מאיתנו.

כוכבא התחילה לאסוף כספים, באנונימיות כמובן. "כמה לב חם ואוהב יש לעם ישראל הקדוש". תוך פחות משבועיים היא הצליחה להשיג את כל הסכום הנדרש לתפילין, והביאה לנער את התפילין החדשות שלו.

אחרי קרוב לשנתיים שלא הניח תפילין, הוא חזר להניח בזכות המזכירה, שפקחה עיניים, שראתה שיש מישהו שחסר לו משהו, והיא - שליחה משמים - סייעה לאותו נער לחזור להניח תפילין.

כמה אנשים כאלה מסתובבים סביבנו.

ומטרתנו - רק לפקוח עיניים, להתעניין במי שצריך סיוע.

כל סיוע, גם חיוך, התעניינות כנה, יכולה להציל נפשות של ממש.