בשביל מי אנחנו עובדות קשה ועומדות בניסיונות?

סבא שלי היה בסך הכל נער צעיר מאוד כאשר משפחתו נכחדה בידי הנאצים ימ"ש.

אחר סבל וייסורים נוראיים שעבר על גופו ובשרו, מצא את עצמו בסיום המלחמה בודד. מספר שנים התהלך בודד בעולם. בהמשך, ברוך ה', זכה להינשא עם בת ישראל כשרה ולהקים בית נאמן.

סבי נהג לומר שבעצם, כל אחד מאתנו תמיד מחויב למישהו. כשאתה  ילד - יש לך הורים, כשאתה נשוי - יש לך אישה, וכשאתה אבא - יש לך ילדים. כך לאורך כל הדרך יש דמות קרובה שבשבילה צריך "להיות בסדר".

הוא תיאר את אותן שנים שבהן לא היו לו, לא אבא ולא אמא, לא אישה ולא ילדים; בהן לא היה צריך לתת דין וחשבון לאף אחד. לא היה מישהו שבשבילו או לטובתו היה צריך לנהוג כך או אחרת, "רק בשביל ריבונו של עולם לבדו"!.

אני מצאתי שהכלי הזה של לעשות משהו, על מנת להיות דוגמא בשביל משהו אחר, עוזר לי.

לא פעם אני מוצאת את עצמי ביומיום צריכה כוח או התגברות לעשות משהו שאין לי בשבילו חשק או מצב רוח.

זה יכול להיות בתקופה של לפני לידה או אחרי, בערב שבת או ב"מוצאי", ביום חורפי סגרירי או ביום בהיר שגרתי ולא מיוחד.

אחד הדברים שעוזרים לי, זו הדוגמא האישית שאני רוצה שתהיה לבנות שלי.

"הרי יום אחד גם הן תהיינה אימהות בעזרת ה'", אני אומרת לעצמי."מאין יהיו להן כוחות להתמודד עם מה שהן צריכות, איזה מודל יהיה להן לחקות?".

המחשבה והמבט הזה עוזרים לי לרומם את עצמי ולהתגייס למשימות העומדות לפתחי. זה עוזר לי לשמור על רוח חיובית לא להיאנח ולהסתובב בתוך בית בצורה מכובדת ונעימה. כל היחס שלי כלפי הילדים, היחס שלי למצבים השונים, נטמע בהן, ואני רוצה שתהיה להן דוגמא טובה.

זה בהחלט מחייב מאוד, אבל גם נותן כוח.

מעבר לדוגמא האישית, ישנו גם עניין נוסף: מאין יהיה כוח לבן להתמודד בניסיונותיו? – מהזכויות של הניסיונות שאביו כבר עמד בהם.

ולעניינו, הבנות, כאשר אנחנו כאימהות עומדות בניסיון - זה נותן גם לבתנו כוח לעמוד בניסיון כשיגיע לפתיחה (גם אם היא לא רואה).

אז נכון שזה כלי, ונכון שזו דרך, אבל בשורה התחתונה, בסוף המטרה שלנו היא "רק בשביל ריבונו של עולם לבדו"!.

פסי דבלינגר היא מרצה להעצמה אימהית.