פרשת וישב: החבר הכי טוב של יהודה בן יעקב

לאחר סיפור מכירת יוסף ולפני המשך תיאור הקורות אותו במצרים, מייחדת התורה פרק שלם אודות יהודה (פרק ל"ח).

"וַיְהִי בָּעֵת הַהִיא וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו" (בראשית ל"ח, א'). יהודה קצת מתרחק מאחיו. מדוע? רש"י בשם המדרש מסביר: "ללמד שהורידוהו אחיו מגדולתו כשראו בצרת אביהם. אמרו, אתה אמרת למוכרו, אילו אמרת להשיבו היינו שומעים לך". ההתרחקות של יהודה היתה סימן למתיחות ולפירוד שהתגלעו בין האחים בעקבות המעשה שנעשה ביוסף. מתיחות זו הופנתה בעיקר כלפי יהודה, שרמת השפעתו על אחיו היתה גבוהה, ובהצעתו קרה המאורע המעציב. האחים האשימו את יהודה שהוא לא עצר את מכירת יוסף, ולכן הם הורידו אותו מגדולתו והתרחקו ממנו.

עונש קשה ירד על יהודה ומשפחתו. אשתו נפטרה ובניו נפטרו עקב היותם רעים בעיני השם. בניו מתו בחייו, וכעת יהודה מרגיש היטב את הצער של אב שכול, והוא מבין את הכאב של אביו – יעקב, ביחס לבנו יוסף.

יהודה נמצא במצב לא פשוט מכל ההיבטים. בהיבט האישי – אשתו ובניו נפטרו. בהיבט המשפחתי – אחיו מתרחקים ממנו ומורידים אותו מגדולתו. בהיבט הרוחני – הוא מתמודד עם כל העניין עם תמר. בכל התהליך הזה מלווה את יהודה חבר טוב ונאמן בשם חירה.

חירה מופיע כבר בתחילת הפרשה: "וַיְהִי בָּעֵת הַהִיא וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו, וַיֵּט עַד אִישׁ עֲדֻלָּמִי וּשְׁמוֹ חִירָה" (בראשית ל"ח, א'). יהודה במצב ירוד והוא הלך אל חירה חברו. לאחר מות אשתו, יהודה הלך לגוז את צאנו ומי שמלווה אותו הוא חירה: "וַיַּעַל עַל גֹּזֲזֵי צֹאנוֹ הוּא וְחִירָה רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי תִּמְנָתָה" (פסוק יב). לאחר המעשה עם תמר, יהודה שולח אליה את חירה כדי להביא לה את גדי העיזים שהבטיח לה ולקחת ממנה חזרה את הערבון: "וַיִּשְׁלַח יְהוּדָה אֶת גְּדִי הָעִזִּים בְּיַד רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי לָקַחַת הָעֵרָבוֹן מִיַּד הָאִשָּׁה וְלֹא מְצָאָהּ" (פסוק כ').

מדוע התורה מספרת שוב ושוב על הרעות והחברות בין יהודה לחירה?

ננסה להבין את גודל המעלה שבחבר טוב.

חירה היה חבר טוב ונאמן של יהודה, עד כדי כך שיהודה שלח אותו לשליחות שהיא לכאורה אמורה לבייש מאוד את יהודה – להביא לתמר את גדי העיזים שהוא הבטיח לה ולהשיב את הערבון שנמצא בידה. למרות הבושה שבשליחות הזו, החברות עם חירה הייתה באיכות ובעוצמה כזאת, שיהודה לא נרתע מלספר לחירה את חולשתו וכישלונו. גם להיפך – מן הסתם חירה היה מעדיף לבצע שליחויות אחרות עבור יהודה, אולם חירה בכל אופן ביצע את השליחות כדי למנוע מחברו הטוב את הבושה במפגש נוסף עם תמר. 

מכאן אלינו - כל אדם צריך שיהיה לו חבר אוהב ונאמן, שהוא יוכל לספר לו ולשתף אותו בכל נקודות אישיותו ואפילו בגנות מעשיו. כל אדם צריך שיהיה לו חבר קרוב שהוא יכול לגלות בפניו את מסתרי לבו.

"וקנה לך חבר – כיצד? מלמד שיקנה האדם חבר לעצמו, שיאכל עמו, וישתה עמו, ויקרא עמו, וישנה עמו, ויישן עמו ויגלה לו כל סתריו, סתר תורה וסתר דרך ארץ" (אבות דרבי נתן, א', ו').

לחבר קרוב יש תפקיד חשוב באפשרות ההתקדמות של האדם בעבודת השם. העובדה שיש לאדם אפשרות לחשוף בפני אדם אחר את מצבו האמתי, מאפשרת לו להתקדם מאותה הנקודה.

במשנה במסכת אבות נאמר: "יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה אוֹמֵר, עֲשֵׂה לְךָ רַב וּקְנֵה לְךָ חָבֵר וֶהֱוֵי דָן אֶת כָל הָאָדָם לְכַף זְכוּת" (א', ו'). הרמב"ם על המילים "וקנה לך חבר" כותב: "שיהיה לאדם אוהב, תבטח נפשו בו, לא ישמר ממנו לא במעשה ולא בדבור, ויודיעהו כל ענייניו הטוב מהם והמגונה, מבלתי שירא ממנו שישיגהו בכל זה חסרון לא אצלו ולא זולתו. כי כשיגיע לאדם בטחון באיש זה השיעור (בשיעור וברמה כזו), ימצא מנוחה גדולה בדבריו ובאהבתו הרבה" (ניתן לעיין שם ברמב"ם איך שהוא מפרט את דרגות החברות).

מעלת החבר, לאור סיפור יהודה ותמר, מקבלת משנה חשיבות. חבר נאמן מאפשר סיוע ומפלט ברגעים קשים. אחרי נפילה וכישלון, אדם צריך להרגיש שיש מישהו בעולם שאוהב אותו ומאמין בו למרות הכל. נוכחות של חבר בעתות מצוקה נותנת כוח בתהליך התיקון והשיקום.

יתכן, שהחברות עם חירה עומדת ברקע ההודאה של יהודה במעשה תמר. יתכן שהידיעה של יהודה שגם אם תתגלה חרפתו ברבים תמיד יהיה לפחות אדם אחד שלא יפנה לו עורף ויישאר נאמן לו, חיזקה את יהודה והקלה עליו להודות במעשה תמר.

המודעות של האדם למצבו האמתי היא תנאי הכרחי להתקדמות ולהיפך - המכשול הגדול ביותר בהתקדמות בעבודת השם הוא ההונאה העצמית. הנטייה הטבעית של האדם היא לא להישיר מבט אל נקודות החולשה שלו ולא להעלות אותן למודעות. הסתרת החולשות ודחיקתן ממודעות האדם מונעת את הסיכוי לתקן אותן. הפחד מפני חשיפת החולשות קשור, בין השאר, לחשש מפגיעה בדימוי העצמי של האדם כלפי עצמו וכלפי החברה. אולם כאשר אדם יודע שיש מי שיקבל אותו כמו שהוא, הוא יכול להרשות לעצמו לחשוף חולשות, קודם כל לעצמו, ובהמשך בפני חברו.

נשים לב שהתורה מגדירה את חירה "רעהו" של יהודה (פסוק י"ב ופסוק כ'). יתכן וזו ההגדרה של "רעהו", חבר נאמן שאפשר לגלות לו את צפונות ליבו (מובא בהרבה ספרים בשם רבי שמחה בונים מפשיסחה).

הפסוק כותב: "אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי השם אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב השם וַיִּשְׁמָע" (מלאכי ג', ט"ז). כשיש הידברות אמתית בין רעים, השם מקשיב, נמצא ונוכח.

אנחנו צריכים לייצר לעצמינו חבר שתמיד נוכל "לברוח" אליו, גם ואולי אף בעיקר ברגעי משבר. ואם מישהו "בורח" אלינו ומוצא אצלנו מקום מבטחים, נאפשר לו למצוא אצלנו את המקום הבטוח הזה ולהמשיך להאמין בו למרות המעידות. התחושה הזו קריטית כדי לעלות חזרה על דרך המלך.

התורה מצווה: "ואהבת לרעך כמוך". לרעך. כמו שאתה רוצה רֵעַ כזה, תהיה אתה רֵעַ כזה.

פרשת "וישב" פותחת בריב בין אחים, ואצל יהודה וחירה ראינו את העוצמה שבאהבת אמת.