מדוע רכש הרב שטיינמן מגרש בהרצליה? גם אתם תופתעו

לגאון הרב אהרן יהודה לייב שטיינמן זצ"ל היתה חלקת קרקע בהרצליה. כך כתב הרב בסעיף י"ד בצוואתו: "כל רכוש ששייך לי, חוץ מהמגרש בהרצליה, הכל הקניתי לאשתי בקניין סודר". כ-40 שנה לאחר כתיבת הצוואה מכר את הקרקע על ידי שליח. את הכסף שקיבל עבור הקרקע הפקיד בידי ת"ח, והורה לו לחלקו לצדקה לאברכים בבני ברק.

מדוע רכש? מתי רכש? כיצד רכש? לשם מה? האם שאף לבנות עליה 'מגדלים'? אם כן, אז מדוע לא עשה זאת?

בספר "חכימא דיהודאי" מובא המעשה בשלמותו, והוא מתחיל בימיהם הראשונים של הרב שטיינמן והרבנית בארץ ישראל. בקיץ שנת תש"ה הם שוכנו במחנה 'עתלית', ושם החלו לחפש את קרוביהם המועטים. ביניהם: אחותה של הרבנית, הגברת רחל אורגל ובעלה ר' נתן. הרב והרבנית שטיינמן הגיעו להתגורר עימם בפתח תקווה.

משפחת שטיינמן שכרה מחסן קטן שהוסב לדירה מאולתרת, ברחוב פיק"א 24. לאחר כמה שבועות נכנס לכולל 'תורת ארץ ישראל' בפתח תקוה, ובחלוף תקופה נוספת עבר להתגורר בכפר סבא, לשמש שם כראש הישיבה.

אמה של הרבנית שטיינמן, הצדקנית מרת שרה קורנפלד, עלתה גם היא אחריהם לארץ הקודש והתגוררה תחילה לצד בתה, הגברת אורגל.

בשנת תשי"ג גברת אורגל ובעלה ר' נתן עברו להתגורר בארה"ב, ואז עברה מרת קורנפלד לבית משפחת שטיינמן. עימם התגוררה במשך 13 שנים, בכפר סבא ובבני ברק.

הרבנית שטיינמן הקדישה את עצמה לאמה, באהבה ומסירות בלי גבול. בדירתם הקטנה בת 2.5 חדרי השינה בבני ברק, ל'סבתא קורנפלד' היה חצי חדר משלה, להורים חדר נוסף, שתי הבנות היו שותפות לחדר השינה השני, ושני הבנים ישנו במסדרון. בנו של הרב שטיינמן, רבי שמה, מספר בערגה על הוריו, כיצד התאמצו לקיים את מצוות כיבוד אם במקסימום האפשרי, כיבוד אם מרהיב ביותר.

מספר שנים לפני פטירתה של גב' שרה קורנפלד, היא קיבלה כספי 'שילומים' מגרמניה. היא לא היתה מסוגלת להשתמש ישירות בכסף של הגרמנים, על כן החליטה לקנות בכסף שטח אדמה קטן סמוך להרצליה, ושיישאר לצאצאיה – שהגרמנים ביקשו להשמידם.

בעת רכישת החלקה, היא לא רשמה אותה על שמה, אלא על שם חתנה ובתה הרבנית שטיינמן.

עם פטירתה המגרש לא עבר בירושה, כי עוד בחייה כבר נמסר הלכתית ומשפטית – למשפחת שטיינמן. למרות זאת, רב אהרן-לייב מיאן להשתמש במגרש.

במשך הימים, הקרקע החלה להניב כל מיני תביעות כספיות וטרדות. לא יכלו להפשיר אותה לבניה ולא לזריעה. מכתבים רבים מהרשויות הגיעו אל משפחת שטיינמן, ובעיקר תביעות כספיות מ'רשות המיסים'.

הקרקע לא היתה שווה הרבה, ולא היה בה כמעט כדי חלוקה, ובוודאי שלא היה בה שווי שכדאי לשלם עליו מיסים. הרב אהרן-ליב רצה להיפטר ממנה. רצה אבל לא עשה כלום בעניין.

הסיבה: יש לו חשש של 'נקיות בממון', במגרש בהרצליה.

הרב שטיינמן הסביר: "כיון שלחמותי הרי יש בת נוספת, ומצד הסברא הישרה, היה עליה לתת חצי מהקרקע גם לה, אני חושש שהנתינה שחמותו נתנה רק להם, לא היתה בלב שלם וממילא אין לו ביד 'ממון כשר לכתחילה'.

הרב שטיינמן הוסיף: "סביר להניח שסבתא ראתה את הקושי הכספי שלנו בחיי היום יום, וריחמה עלינו, כמו כן ידעה שלבתה השניה 'פחות קשה בפרנסה' כמי שעברה להתגורר בארה"ב, וגם הרי הייתה בביתם של משפחת שטיינמן, לכן רשמה הכל על שמם, אבל מצד מנהג העולם והשכל הישר, היה לה לתת לשתי בנותיה בשווה".

ממון כשר לכתחילה

כלומר, למרות שלמעשה הנתינה היתה ברורה ומפורשת ללא כל ספיקות, ולא היה אפילו צד רחוק שאין בכך נתינה הלכתית גמורה, עם כל זאת לא היה מעונין לגעת בקרקע. בשום אופן.

כיון שחשש שמא חצי מהקרקע שייך לבת השניה – הגב' אורגל ובעלה, הדגיש הרב שטיינמן בצוואתו, שאם הוא יסתלק לפני אשתו, שידעו שאת הכל הוא הקנה לה בקניין סודר, הכל שלה (כל ה'קבא דמוריקא'). אבל בקרקע הוא לא רוצה שישתמשו בה. אין על מה לדבר. אצלנו בארנק לא יכנס לעולם כסף שיש בו ריח קל של ממון אחרים. יהיה מה שיהיה: "כל רכוש ששייך לי חוץ מהמגרש בהרצליה, הכל הקניתי לאשתי בקנין סודר".

תקופה ארוכה עברה, ובני משפחת אורגל שלחו להודיע, כי שמועה הגיעה לאוזנם שישנה איזו שהיא קרקע שסבתא השאירה לרב אהרן-לייב ורעייתו, ומשפחת שטיינמן למסרבת להשתמש בה. לכן הם הודיעו כי "אינם צריכים את הקרקע ולא ניקח בה חלק לעולם", והרי היא לכם.

לכאורה, נפתרה ה'בעיה'. משפחת אורגל מוותרת על חלקה בקרקע. נסללה הדרך להשתמש או למכור. אולם רב אהרן-לייב אמר כי "דיבורים אינם קנין והקנאה".

ר' נתן אורגל נפטר, ובאחת השמחות המשפחתיות הגיע בנו של ר' נתן ואמר לרב אהרן-לייב: "פשוט לי שהקרקע שלכם בלבד, ואם לא, בוודאי שאנו נותנים אותה במתנה, זה הרי קרקע קטנה ממש, ואין לנו ענין בה". רב אהרן-לייב שתק, אבל עדיין מיאן לגעת בה.

כאשר מכתבי התראות על גביית ארנונה הוסיפו להגיע, ניסה ר' משה שטיינמן להציע לאביו למכור את הקרקע או לממש אותה. אבל רב אהרן-לייב סירב, בטענתו כי הבנים של גיסתו לא הקנו לו את הקרקע בקנין 'סודר' ואיך יגע בה?!…

שנה אחרי שנה הניבה הקרקע הפסדים קבועים של מיסים וארנונה, ורב אהרן-לייב עדיין מיאן לגעת בה, ואמר לבנו: "הדוד ר' נתן ע"ה שלח כבר בשעתו לומר לי, כי הוא לא מתכוון לקחת חלק בקרקע – 'כולה שלך', נכון שאמר, שרצונו שלא לקחת לעצמו כלום, אבל הוא לא הקנה לי את חלקו! וכעת הוא נפטר ויש לו יורשים, וגם הם לא עשו קניין".

כך חלפו כמה שנים נוספות. הקרקע בהרצליה עומדת שוממה, וכולה מסמלת את הנקיות מגזל, ואת ההתרחקות מ'שבעים שערי היתר', כדי שלא להגיע לשער אחד של איסור…

באחד הימים ניגש ר' משה שטיינמן לביתם של היורשים, והם הקנו את הקרקע בקניין סודר כדת וכדין, ועוד כל שום קניין, מה שרק שייך מבחינה הלכתית. הוא שב לאביו ואמר לו כי פגש ישירות את בניה של הדודה, והם הקנו את חלקם בקרקע. ר' משה פירט כיצד ביצע את הכל בשלמות על פי התורה.

רב אהרן-לייב, בן 90 באותה תקופה, שמח מאוד, וביקש ממנו למכור את הקרקע. הם שלחו איש עסקים חרדי ירא שמיים, לטפל בענין מבחינה פיננסית ומשפטית, ולאחר ביצוע כל הנהלים, סכום הכסף שקיבלו מהמכירה היה כמאה אלף שקלים, ורב אהרן-לייב החל מיד בעצמו לחלק את הכסף ל… צדקה.

השמחה היתה גדולה: נפטרנו מהממון כדת וכדין!

סיפור הקרקע בהרצליה הינו אחד הדוגמאות לגדולתו של מרן, עד כמה התרחק תמיד משבעים שערי היתר שלא להיכנס, בשער אחד של גזל פרוטה.

בתוך כך נציין כי מספר פעמים בחייו הגביה הרב שטיינמן את כף ידו, והצהיר באושר מאין כמותו: "היד הזו לא גזלה!"…