מי שמשתיק רב ראשי פועל נגד יסודות המדינה כיהודית דמוקרטית

ראוי להתייחס למכתבו של נציב תלונות הציבור, השופט אורי שוהם, אשר קרא לשר הדתות מתן כהנא לזמן לשימוע את כבוד הראשון לציון, הרב הראשי לישראל הרב יצחק יוסף שליט"א, על כך שהוא מתבטא בעניין רפורמת הכשרות וכן בעניין הגיור, ולדעתו יש לפטר או להדיח את הראשון לציון.

אוי לאותה בושה, אוי לאותה כלימה. דבר חמור הוא שנציב התלונות במדינת ישראל, שהוא בדרגה של שופט, וכפי ששמעתי הוא גם אדם מבוגר, מעז פניו להשתיק את הרב הראשי לישראל, כאילו היה פקיד שיכולים להכתיב לו מה לומר ומה לא לומר. הרי היינו מצפים משופט מישראל, אפילו שופט זוטר, כל שכן שופט בכיר ומבוגר, שלבטח יהיו לו ידיעות בסיסיות ביהדות, מהו רב ומה תפקידו של רב בישראל. וכן שיהיו לו ידיעות נבונות ונכונות בדבר ההגדרה של מדינת ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית.

אוי לנו שלפני ימי החנוכה אומר שופט מטעם המדינה לרב הראשי, שלא לומר את מה שהרב חייב לומר.

הרב חייב מבחינה הלכתית לומר את דעת התורה. רב אשר טוען כי כשרות מסוימת איננה כשרות, ואיננו אומר את הדברים, עובר עבירה חמורה. אם רב יודע שגיורים מסוימים אינם גיורים, והוא איננו מתריע על כך, עובר עבירה חמורה. כי כל תלמידי חכמים וצדיקים שיש לאל ידם להוכיח ולהתריע לבני דורם, ואינם עושים זאת, הם נתפסים בעוון כל הדור. זה לא רק חיוב, אלא אמרו חכמים שהם הראשונים שחשופים מבחינת העונש. הם נתפסים בעבור עוון הדור.

טען השופט טענה, ונרצה ללמד עליו זכות, שהוא התייחס לרב כאל דיין. אמנם נכון, הרב הראשי הוא דיין. אותו שופט משווה בין דיין רב ראשי ובין שופט; כמו ששופט אסור לו להתבטא בדברים שנויים במחלוקת או ציבוריים או פוליטיים, כך הדיין בישראל אסור לו להתבטא בדברים שהם פוליטיים או שנויים במחלוקת.

התשובה לדבר זה, שיש הבדל בין שופט שהוא ממש מוגדר אך ורק לענייני שיפוט, ובין דיין שהוא רב, מנהיג העם היהודי בעולם כולו ורב ראשי לישראל. דיין שהוא רב ראשי איננו דיין בגלל מקצועיותו בדיינות בלבד, אלא גם בגלל ידיעתו בתורה, וגם בגלל שהוא מתנהל, מחנך ומנהיג לפי דיני התורה היהודית. בתורה אין הבחנה חדה בין רב ובין דיין, גם רב וגם דיין זו אותה פונקציה, פה הוא מורה בעניינים של איסור והיתר, ופה הוא מורה בענייני דיני ממונות ובדיני נפשות. זו אותה אישיות, והכל נובע מחובתו כלפי בורא עולם, כלפי התורה שמצווה אותו ומחייבת אותו. אותה תורה שמחייבת אותו לומר את דעתו בעניינים שהם ליבת שמירת היהדות ולא לגור מפני איש.

עד כדי כך, שאמרו חכמים: אפילו תלמיד שיושב לפני רבו, ושומע את רבו, מטמא את הטהור או מטהר את הטמא, מזכה את החייב או מחייב את הזכאי, שאסור לתלמיד לשתוק אלא להעיר בדרך ארץ לרב, שנאמר: "לא תגורו מפני איש". ומה אם חובת תלמיד להעמיד בני אדם על טעויותיהן ההלכתיות, קל וחומר רב בישראל, וקל וחומר בן בנו של קל וחומר, רב ראשי בישראל, נשיא מועצת הרבנות הראשית וראש המועצה אשר מחליטה בדבר כושר לדיינים וכושר לרבנים. מועצה אשר מפקחת על מערכת הכשרות ומפקחת על מערכת הדיינות לרבות העניין של הגיורים, הכל מתנהל על פיה. אז איך הנציב הזה, שופט בישראל, לא לומד מהי רבנות ראשית בישראל? מהו רב? לפני שיתחיל בכלל להעיר, ובמיוחד כנגד דמות ראשית כזו כרב ראשי לישראל.

יש אף לתמוה על השופט אורי שוהם, שמזה זמן רב שאנו שומעים שייח'ים, שמקבלים משכורת מהמדינה עבור תפקידם ממשרד הדתות, אשר מתבטאים התבטאויות של הסתות חמורות לטרור, מסיתים ומדיחים לדברים שיש בהם עידוד לרצח או לטרור, ולא שמענו מפיו שקרא למשרד הדתות או לשר הדתות לקרוא להם לשימוע, או להדיח אותם. הפלא ופלא שמיהר לצאת נגד הרב הראשי לישראל.

הרי שופטי בית המשפט העליון, במה שקרוי 'אקטיביזם שיפוטי', וזאת מבלי שהחוק נתן להם סמכות להיות בית דין לחוקה, בית משפט לענייני חוקה, מתערבים בעניינים ערכיים שהם שנויים במחלוקת בקרב הציבור, שהם עניינים פוליטיים, וקובעים נורמות מבלי שהוסמכו לכך. כלומר, גם בקרב עולם המשפט כבר מטשטשים התחומים, בין שיפוט ובין דברים ערכיים, כבר שם מטשטשים התחומים, כלום לא ידע זאת?

מדינת ישראל היא מדינה יהודית דמוקרטית, לא מדינה דמוקרטית יהודית, היא קודם כל צריכה להיות יהודית יהדותית. יהודי הוא לא רק בביולוגיה כי נולד לאמא יהודייה ותו לא. יש ערכים יהדותיים, שאנחנו סוחבים אותם מזה אלפי שנים וגאים בהם והנחלנו אותם לעולם כולו. במגילת העצמאות נאמר שאנחנו הנחלנו את התנ"ך לאנושות כולה, האם זו רק הצהרה בלבד? או שהיא באמת מראה לנו את הדרך אשר נתנהל על פיה?

אין צל של ספק, שמצווה למחות על הדבר הזה. יפה יעשה אותו נציב תלונות, אם ישמע את הדברים האלה ויתנצל בשער בת רבים. לא רק בגלל הכבוד של הראשון לציון, אלא בגלל כבודו שלו הוא עצמו. וכדי למנוע מכשלה מאחרים שילכו בעקבותיו חלילה, שכל ארחי פרחי ירימו ראש כנגד תורת ישראל. במיוחד שאנחנו עומדים בימי חנוכה, שאנו מזכירים את המתייוונים והיוונים אשר קמו נגד תורתנו הקדושה ונחלו בסופו של דבר תבוסה. כי נצח ישראל לא ישקר, ולעולם נלך לאורה של תורה שהיא תורת הנצח.