על ניסיך ועל נפלאותיך: 9 גולשים משתפים בניסים שזכו לחוות. מקבץ 2

אודה לכם אם תפרסמו את הנס שלנו. ילדתנו שולמית עם תסמונת דאון נולדה עם חור בלב, ובגודל כזה שמחייב ניתוח, כדי לאפשר לילדה חיים. הניתוח היה אמור להתבצע קרוב לגיל שנה. לפני הניתוח לקחנו את הילדה לרבי דוד אבוחצירא, והרב אמר לי: "נכון שהחור במקום כך וכך?", והוסיף: "לא צריך שום ניתוח". בחנוכה הגענו לבדיקות אקו-לב, ולאחריה אמר הרופא הבכיר בתדהמה: "נס חנוכה יש לילדה הזאת. ממש לא יאומן". (שרה אדרי)

* * *

בחנוכה תשפ"א (2020) ביום האחרון של חנוכה הייתי לאחר מספר שנים של ניסיונות להיכנס להריון. התחננתי והתפללתי לה' שיתן לי ולבעלי פרי בטן. את הבקשה כתבתי על פתק והנחתי מתחת לחנוכיה. ב"ה נושעתי ולפני כחודשיים נולד בננו הבכור.

מה שמדהים בכל הסיפור זה שבדקתי מתי התחיל ההריון (היום של הוסת האחרונה) ומסתבר שזה באותו תאריך בדיוק של היום האחרון של חנוכה, בו התחננתי לה' בכל ליבי, כתבתי על פתק והטמנתי בחנוכיה (18/12/2020).

* * *

שלום רב להידברות וקוראיה. אני אישה נשואה בת 22 עם ילדה ברוך השם ובהריון שני.

אני מספרת על נס שאירע לי בדרך לעבודה בשעות הבוקר.

היה זה בוקר גשום, הכביש היה רטוב, ורכב צף על הכביש. כמה דקות אחרי שהתחילה הנסיעה, חברתי ביצעה עקיפה, והרכב איבד שליטה. התחלנו להתגלצ' ממש עם הרכב, שהיטלטל ונתקע בדברים. ואז בחסדי שמיים מרובים הרכב נתקע בקיר בטון ונעצר.

אני וחברותי, ברוך השם, יצאנו שלימות ובריאות בדרך ניסית.

אני מודה להשם בכל רגע על הנס העצום הזה שהתרחש בחודש כסליו, שהוא חודש הניסים. תודה, אבא, על ניסך שבכל יום עימנו. (יעל לוי)

* * *

ביום אחד של שעמום, מצאתי את עצמי מרפרפת בין הספרים בספריית הבית, ומחפשת משהו מעניין לקרוא. והנה ראיתי מול עיני מס' חוברות של 'ברסלב', שכותרתה של אחת מהן הייתה "הצדקה משתלמת".

שלפתי את החוברת וקראתי בצמא את הכתוב. מיד כשסיימתי לקרוא, גמלה בליבי החלטה: אני מקבלת על עצמי בלי נדר לתת כל יום פרוטה כלשהי לצדקה.

עוד באותו יום התחלתי לתת צדקה, והלא יאומן קרה! במשך שבועיים, מאותו יום, כל יום מצאתי כסף על הרצפה ברחוב! ומה שמדהים היה שהכסף שמצאתי היה הרבה יותר ממה שאני נתתי (אם נניח נתתי לצדקה באותו יום 10 אגורות - יכולתי למצוא שקל, ואם נתתי לצדקה חצי שקל יכולתי למצוא אפילו 5 שקלים... וכידוע, כסף ללא סימנים לא עושים עליו השבת אבידה, אז זה שלי).

ה' יתברך פשוט הראה לי במוחש, ושבועיים בהחלט הספיקו להוכחת העניין, שהוא אוהב את המעשה הנפלא הזה שקיבלתי על עצמי, והוא גם הוכיח לי שמנתינת צדקה לא רק שלא מפסידים, אלא להיפך - מרוויחים ובגדול! הצדקה משתלמת!!! (גולשת החפצה בעילום שם)

(צילום: shutterstock)

 * * *

אני נמצאת בהריון בסיכון. הייתי במעקב פעמיים בשבוע אצל הרופאה, וברוך ה' הכל היה תקין. הטכנאית גילתה מיעוט מים, ושלחה אותי למיון. החלטתי להתחזק בצניעות, ובאופן מיידי הורדתי את העגילים המתנדנדות. בחדר המיון ציינו שיש לי ממש מעט מים ואשפזו אותי. 3 פעמים כמעט הכניסו אותי לניתוח חירום, וברוך השם המצב התייצב ולא צריך ניתוח. אני פשוט מודה לה' בכל רגע ובכל שניה, ובתפילה שכל מי שצריך שה' יתן לו בקלות זרע קודש, ומי שצריכה ללדת שתלד בקלות ובלי סיבוכים בעזרת ה'. (חיה אברהם)

* * *

אני גרה בקרית גת, והיתה תקלה באספקת החשמל. לקחתי את תיאורת החירום שלנו והטענתי בחדר. מה שלא שמתי לב זה שאני מטעינה את התאורה לא במטען הנכון. חזרתי למטבח והתחלתי לבשל לשבת. לפתע אני שומעת בום... נבהלתי מאוד, לא הבנתי מה נפל. ניגשתי לחדר וראיתי שהמנורה שהטענתי נשרפה, וזה היה פשר הפיצוץ ששמעתי. ניצלתי בניסי ניסים. זכיתי בחיים. (שרה יסיאס)

(צילום: shutterstock)

* * *

בחנוכה 2019 לפני שנתיים היינו זוג נשוי, עדיין ללא ילדים. המליצו לי להתחיל לבדוק רפואית, אבל בינתיים עוד לא עשינו כלום בנושא.

בחנוכה התפללנו וביקשנו מעומק הלב זרע של קיימא. רשמנו על פתק ושמנו מתחת לחנוכיה. מספר חודשים לאחר מכן, ביום הנישואים שלנו, גילינו שאני בהריון!!! ומה תאריך הלידה? נר שמיני של חנוכה... ברוך ה' בשעה טובה ומוצלחת נולדה לנו בת, מספר ימים לאחר חנוכה, והיא באמת הדבר המדהים ביותר שקיים! תודה לריבונו של עולם. (שירה פינקוס)

* * *

אנחנו משפחה עם 8 ילדים, גרים 20 שנה בגן יבנה. ב-5 השנים האחרונות ניסו לפנות אותנו מהדירה 4 פעמים, ובכל פעם זכינו לנס חדש. בפעם הראשונה הפינוי נדחה בגלל האזעקות ומצב החירום בעקבות שומר החומות. בפעם השניה הפינוי נדחה בגלל הקורונה, בפעם השלישית לפני חודש הפינוי נדחה בהתערבות ראש המועצה. בפעם הרביעית, בראש חודש כסלו האחרון, היינו אמורים לפנות את הדירה. פנינו לשר השיכון והבינוי, וגם שם אמרו לנו שלא ניתן לעצור את הפינוי. לילה לפני הפינוי, בשעה 00:49 פורסם בתקשורת כי 2 חברי כנסת איימו לעזוב את המליאה ולא להצביע על תקציב המדינה, אם לא עוצרים את פינויה של משפחה בת 10 נפשות מגן יבנה.

אין על הקדוש ברוך הא. האמנתי שהוא יעזור, אבל לא חשבתי שאני כזו חשובה שיעצרו בשבילי את תקציב המדינה. הרגשתי את היד המלטפת. אמנם עדיין לא הסוף. קיבלנו דחיה של 4 חודשים, אבל זה ללא ספק הנס שלנו. (אסתר צוברי)

* * *

במשפחתנו יש בן ובת מתוקים, שהגיעו אחרי שנות ציפיה ארוכה. בעלי עבר ניתוח, אני הזרעות והפריות, ועד שמגיעה בשורת ההריון - אי אפשר להבין כמה כוחות נפש צריך!

ושוב עברו השנים, וחיכינו שוב לילד, מי שלא חיכה לילדים לא יכול להבין את הכאב והרצון העז לתינוק. גם כשיש כבר בבית ילדים, הרצון לחבוק שוב תינוק ולהגדיל את המשפחה הוא גדול וכואב מאוד.

אבל אנחנו כבר היינו לצערי הרב מנוסים, וידענו לאן לפנות ומה צריך לעשות... אך בשונה משאר הפעמים, כל מה שעשינו לא מצליח. השבר והצפיה היו גדולים מאוד, כל פעם בין טיפול לתוצאה בעלי היה צריך להיות איתי בבית כי פחדתי לקום, לעשות דברים בבית, לקלח את הילדים וכל פעולה פשוטה נהייתה בשבילי מפחידה ומאיימת על הטיפול, וזו הייתה תקופה ארוכה שכל פעם בעלי היה נשאר שבועיים כל פעם לתמוך ולעזור. אני מציינת שמבחינה רפואית אין כל חשש שאישה תתפקד כרגיל 3 ימים לאחר הטיפול, אך אני חששתי ורציתי לעשות 200% השתדלות אפילו יותר ממה שהרופאים אמרו.

ושוב לאחר כל טיפול לקבל תשובה של בדיקת דם שלילית, יש שבר גדול מאוד וצריך לאסוף את השברים ולהתחיל מחדש.

האמת שלי לא היה כח לא גופני ולא נפשי וגם לבעלי. גם מבחינה כלכללית, לילד 3 אין השתתפות על ההוצאות, והן רבות. בזאת ההזדמנות אודה לגמ"חים ולנשים טובות שעזרו לנו בכל דרך אפשרית. אבל החלטתי שהרצון לתינוק נוסף במשפחתנו עולה על כל קושי שלי, ולכן החלטנו לעשות טיפול נוסף.

נסענו בעלי ואני למערת המכפלה, כל אימותינו היו עקרות כי ה' רצה לשמוע את תפילתן. הרגשתי שזה המקום הטוב ביותר לשפוך שם את צערי כאבי ובקשתי ושהם האבות והאימהות הקדושות יעמדו לי לזכות, הלכנו התפללנו ובכינו אני ובעלי. חזרתי הביתה שמחה ורגועה. הייתי אצל האימהות והאבות שלי והם יעתירו בשבילי אצל בורא העולמים.

(צילום: shutterstock)

יום למחרת הלכנו להחזרה. באותם רגעים הרגשתי שהתפילות של אתמול מלוות אותי וכשנכנסתי לחדר, הרופאה קראה לשרה המשגיחה שתבוא, ובאותו רגע הרגשתי ששמעתי את השם שרה הרגשתי שזכות האבות והאימהות הקדושים תעמוד לי הפעם.

באותם שבועיים של ציפיה גדולה שלחתי את בעלי ללמוד תורה, ולא השארתי אותו איתי כלל. כאשר חזר מהלימוד ב-19:00 הוא עזר לי עם הילדים. הרגשתי שזכות התפילה במערת המכפלה, וזכות לימוד התורה של בעלי תעמוד לי. ואכן כך היה. לאחר שבועיים התבשרתי שאני בהריון! אין מילים כדי לתאר את האושר והשמחה ברגעים אלו, וכמובן שלאחר הלידה אלך להודות בקברי אבות, ואודה להשם על כל הטוב אשר גמלנו! אל תתייאשו, תאמינו, תתפללו, ובעזרת השם תראו ישועה. ישועת השם כהרף עין.