הרבנית ימימה מזרחי מפתיעה: זו הזוגיות המושלמת ביותר

שני נרות הדלקנו אמש. נר ועוד נר. שניים! זוג!

בואי נדבר על זוגיות. 'שניים' – לשון שוֹני. והכלל הוא, לעולם יהיה בן זוגך שונה ממך! וזו הזוגיות המושלמת ביותר שיכולה להיות. המחלוקת המפורסמת בין בית הלל לבית שמאי החלה סביב חנוכה. שתי אסכולות מנוגדות כל כך והגמרא מעידה: על אף המחלוקת המהותית, לא נמנעו בית שמאי מלשאת נשים מבית הלל.^[1] הם התחתנו, כי עצם השוני – מפרה, מחבר.

והביטוי 'לשאת' הוא רב משמעי, כי זוגיות היא, אכן, משא כבד... מי שמבטיח כינורות, זיקוקים ולבבות, סתם ממציא. בנישואין צריך לשאת בעול ובאחריות לבית וגם 'לשאת', במשמעות לסלוח, את פגמי האחר. ומי אמר שזה קל.

אז הנר השני מוקדש למי שמתעקשת להאמין בזוגיות שלה - זו שעדין אין לה, וזו שכבר יש לה.

מול הנרות תתגעגעי לזיווג שלך. בקשי למצוא את בן הזוג (שמן הסתם לא יתאים לך) ולהסתדר איתו.

ונשואות? בקשו שלום בית והתגברות על מחלוקות. בקשו את ההבנה, שבזוגיות נדרשת עבודת מידות רבה. לבקש שתהיה בבית חלוקת תפקידים שנכונה לכם, ושיהיה שלום.

איך מתחברים? בכוח הפה!

להלן שני טיפים לדרך:

א. דברי טוב!

לעולם אל תאמרי מילים רעות עליכם. "תראה, מוישה, אנחנו זוג על הפנים. שום תקשורת, שום דיבורים, שום כלום. רק תראה אותנו. אתה עלית ארבעים קילו ואני – שלושים...". אופס, לא! הרשי לי להציע נוסח חלופי: "מוישה, תראה אותנו. בטיפת התקשורת שיש בינינו, בטלפתיה, אנחנו יודעים כל אחד מה האחר חושב. לא צריך מילים בבית הזה. ואיך אני יודעת שטוב לנו? תראה איך גדלנו. נחת! רק נחת קיבלנו זה מזו..."

כשאת מפרשת כך את המציאות, כך היא גם תהיה.

ב. בכוח הצחוק. כמה שזה מחבר!

הנר השני הוא כנגד יצחק, מידת הגבורה. לא בכדי הוא נקרא 'יצחק'. מול החנוכייה בקשי הומור. תאמיני לי, זו אחת התפילות המוצלחות ביותר.

ובקשי על שלום בין אחים. כמה השלום חשוב. הרי כל גלות מצרים מתחילה בסיפור מכירת יוסף. זה מתחיל ב-וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם.^[2] גם יוסף, מצידו, לא מוצא דיבור משותף עם אחיו. הוא מספר להם את חלומותיו, לאנשים לא מתאימים בעליל. והסיפור הזה יגיע לסופו הטוב ב-"שְׂפַת לֹא יָדַעְתִּי – אֶשְׁמָע".^[3] כך כתוב בתהילים על יוסף. "בואו נלמד שפה אחרת עכשיו. יש כאן דיבור שאני רוצה להבין, להיות שותף לו".

מול הנרות היום בקשי על אהבה בין האחים והאחיות. שתהיה להם שפה משותפת, שרק הם מבינים. צחוקים משותפים. אחווה.

נקודה חשובה: כשאתם בשניים, האחד מביט על האחר. ראיית הפנים חשובה כל כך!

כל כך הרבה פעמים בזוגיות צריך לחשוב על פני האחר. על אור פניו, כמו שהנר מצווה אותנו. כי הרי כל אחד מגיע עם אג'נדה מאוד מוגדרת בנוגע לזוגיות ובלי שיתוף של האחר, בלי להמתין לאור שבו בן הזוג או בת הזוג רואה את הדברים, זה לא ילך. אתה - מלא כוונות טובות. את - מלאה בתוכניות זוגיות. ואתם לא מבינים עד כמה אתם... אלימים, אפילו.

בנר שני אני מבקשת: "שאני אזכה לראות דברים באור שבו הוא רואה אותם, ושהוא יזכה לראות דברים באור שבו אני רואה אותם".

ומבקשת עבורי, עבור ילדיי ותלמידותיי, אהבה וזוגיות וטהרה.

אגב, אם יש מריבה או משפט, זה הזמן לבקש להתגבר על המחלוקת הזו.

וכשהכל בסדר? פשוט לומר: "תודה, ה'. תודה רבה".

"זהו, ימימה?"

זה המון! הלוואי שנזכה!

ונכון, דיברנו על נושא מצומצם מאוד; איש ואישה. אחים.

נכון, לנר הראשון שהדלקנו אתמול יש הרבה יותר כוח מהנר השני, מפני שנר אחד לבד מסלק חשכה גדולה. מציל את העולם.

אבל הנר השני יאמר לך:  "אם לא סילקת את החשכה עבור מישהו, את פשוט באיזה אגו טריפ מזעזע. תפסיקי להציל את העולם ותתחילי להציל את אחותך, את האיש שלך. תסתכלי בפנים של הזולת".

אז אולי זה פחות הרואי, אבל הרבה יותר יהודי.

מקורות ומראי מקום:

[1] תלמוד בבלי, יבמות א, ע"ד.

[2] בראשית ל"ז, ד.

[3] תהילים פ"א, ו.