חלומם של המיסיונרים בישראל מתחיל בעץ אשוח

ביום עבודה עמוס במיוחד, אני יושב דקות ארוכות מול המקלדת, ומנסה לחשוב על כיוון שיעורר את הרדומים שלא רואים בעיה בלחגוג את הכריסטמס/הסילבסטר/נובי גוד, או סתם בוהים בעץ אשוח נוצץ ולא מרגישים שבין ענפיו נוזלת טומאה שקשה להגדיר במילים. ולמה זה מורכב? כי כשאני חזרתי בתשובה, אי שם לפני 16 שנים, היה מספיק לי לצפות בהרצאה בודדת של הרב זמיר כהן באתר הידברות בגלגולו הראשון, כדי להבין שזה מעוות לחגוג חג נוצרי שקרוי על שמו של אחד משונאי העם היהודי. הבנתי שלהתייחס לכך בשוויון נפש היום, זה להבין שבעוד כמה מאות שנים ניאו-נאצים יציינו "חג" כלשהו שקשור להיטלר ימ"ש, ואז צעירים יהודיים יחגגו את אותו "חג" באמירה ש"מה יש, אנחנו נהנים. מי חושב בכלל על היטלר? זו רק סיבה למסיבה".

לא פשוט לעמוד מול צעיר רחוק מיהדות, שאמנם מאמין באופן כללי, אבל "בסך הכל" רוצה ליהנות בחיים. מבחינתו ההנאה נמצאת שם, ואל תחפרו לי, ומה אכפת לי אילו עלילות דם היו לפני אלפיים שנה לאבות אבותיי שאני בכלל לא מכיר, וכולם יוצאים הערב, וזו בכלל חגיגה של השנה האזרחית כי עוברים קידומת, ובסך הכל הולכים לאכול ולשתות וכו'.

מסתבר שמה שנאמר לדור שלי, לא תמיד מספיק. עבורנו, לא בדיוק דור הפלמ"ח ודור אנו-באנו, היו עוד שרידי אידיאולוגיה. לי באמת הפריע והיה בלתי נסבל ובלתי מתקבל על הדעת לחגוג את יום הולדתו של איזה צורר יהודים ארור עם דם על הידיים, אבל מה נגיד היום לדור הצעיר? מה בעצם מפריע לחגוג את המעבר מ-2021 ל-2022?

אז יש לי תשובה. או לפחות ניסיון.

אקדים ואומר שבחיים הרחוקים מתורה ומצוות, יש מן מתג כבוי של on ו-off בהקשר להמון דברים בחיים. סתם לדוגמה, אדם יכול להתקין לילדיו הקטנים טלוויזיה בחדר, לדעת שיש בה המון תכנים גרועים שעלולים להשפיע לרעה על חייהם, ועדיין המתג של ההיגיון יישאר על off והטלוויזיה תהיה ב-on. גם הלבוש בים הוא לא משהו שאפשר להיכנס איתו למכולת, למשל, ועדיין זה נראה הגיוני כי "שם מקובל ללכת ככה"; רבים מרבים להתבטא בעד נישואי תערובת באמירה ש"כל אחד יעשה מה שטוב לו" (מתג ההיגיון על off), אבל אם זה יגיע לילדים שלהם – ברגע האמת זה יהיה בלתי נסבל עבורם (כמו שאמר אחד מראשי השמאל בעבר, יוסי ביילין).

חגיגות הכריסטמס שייכות לאותה מחלקה של מתג ה-on ו-off. אם מתעמקים – מבינים בקלות שזה מעוות. צריכים רק להבין ולהפעיל חשיבה.

כי אם אתה מצטמרר ממאורעות השואה – אז יש לך לב יהודי.

אם ברור לך שתעשה ברית מילה לילדיך – אז יש לך לב יהודי.

אם אתה מחובר לארץ ישראל כי זו ארץ אבותיך – אז יש לך לב יהודי.

וכמובן, אם אתה צם ביום כיפור, מתרגש מהכותל ומאמין בתורה – אז יש לך לב יהודי.

אז אם אכן יש לך לב יהודי – איך אפשר לדרוך על הכבוד היהודי, ההיסטוריה היהודית והמוסר היהודי, ולציין באיזושהי דרך שנה נוצרית, חג נוצרי שקרוי על שם "קדוש" נוצרי, והכל באווירה נוצרית למשעי? איך אפשר להכיל בכלל את הסתירה ולחשוב ש"בסך הכל נהנים", או שהנובי-גוד אינו נוצרי אלא אזרחי? (הוא נוצרי ועוד איך, ראו את כל האלמנטים הנוצריים שבתוכו). איפה מינימום של מינימום של כבוד וגאווה יהודית בריאה? האם לטובת הנאות חולפות וחלולות, שווה לנו לרמוס את שאריות הכבוד היהודי שעוד נותר? ובעיקר – מתי כולנו נחליף את המתג ל-on ונתחיל לחשוב על הדברים בצורה מעמיקה קצת יותר?

לכל אחד מאיתנו יש עקרונות. אני חושב שעיקרון יהודי בסיסי – לא של צדיקי הדור אלא של כל יהודי מאמין – צריך להיות: אני לא חוגג חגים של דתות אחרות! נכון שהעולם הפך לכפר גלובלי, נכון שכולנו בני אדם, אבל יש גבול. כמו שלא נעלה על דעתנו שאחד מילדינו יתחתן עם מוסלמית או נוצרייה, כמו שלא נשקול אפילו לוותר על ברית מילה לילדינו, כמו שאין מצב לאכול ביום כיפור – כך צריך להיות ברור שעם כל הכבוד לכפר הגלובלי, אנחנו קודם כל יהודיים. ויהודי שגאה ביהדותו לא חוגג חגים של נוצרים, בטח לא את יום הולדתו של ישו או סילבסטר או חג טמא עם אלמנטים נוצריים קלאסיים. זה לא באמת גלובלי, זו לא החלפת קידומת. כל אלה הם כיסויים לדבר האמיתי. מדובר בחג נוצרי, נקודה. ועדיף להיות יהודי גאה בבית – מאשר יהודי מושפל וחסר עקרונות ש"חוגג" בחוץ.

הפעילות הנוצרית הענפה שקיימת עד היום אינה תמימה בכלל. רבים נתקלו בציידי הנשמות שמממנים סרטוני מיסיון במיליוני דולרים ברחבי הרשת המקוונת, כדי לצוד נשמות יהודיות ולשטוף להן את המוח עם סיפורי ישוע מנצרת. אנחנו בהידברות מנסים להילחם בהם, מעל ומתחת לפני השטח, אבל זה קשה מאוד. מדובר במנגנון משומן, עתיר כספים, שחלומו הוא לנצר אותי ואתכם. יש להם חלום התחלתי קצת יותר: שתלכו למסיבת "נובי גוד", כי זה אחד השלבים במחיקת הזהות היהודית. נאמר בעדינות שהתקשורת החילונית לא בדיוק מקשה עליהם לשווק את החג הנוצרי הזה להמון היהודי. נאמר בעדינות שאם נערים יהודים יפסידו ויחגגו את החג הנוצרי, על שמותיו וכיסויו השונים, זה יהיה הפסד שלהם – וניצחון הנצרות. אין לי ספק שלא זה מה שהם רוצים, אבל בדיוק לשם כך יש להדליק את מתג ה-on.