סיון רהב מאיר במבחר רעיונות נפלאים לחנוכה

השבוע התחלנו להדליק נרות של חנוכה. ביום ראשון האחרון היה גם יום השנה הרביעי לפטירת הרב אהרון לייב שטיינמן, שנפטר בגיל 103 אחרי עשרות שנים של חינוך, הנהגה ורגישות אנושית מיוחדת. הנה כמה דברים שאמר על חג החנוכה, נקודות למחשבה וליישום:

• "אם רק נרצה ללמוד מחנוכה – יש המון מה ללמוד. בדרך כלל אנשים לא מתבוננים כי הם עסוקים. קצת שרים, קצת אוכלים משהו, אבל צריך להסתכל על מה שהחג מלמד אותנו: על כוחם של היחידים, על כוחה של האמונה".
• "חנוכה הוא חג של פרסום הנס. כשאדם שמח, באופן טבעי, הוא רוצה לשתף גם אחרים בשמחתו. כשיש לאדם חתונה, והוא עצמו מקור השמחה, הוא מזמין אחרים. כך בחנוכה אנחנו שמחים בנס ולכן רוצים לפרסם את הנס, לשתף אחרים".
• "לפעמים מקיימים מצוות ולא מרגישים כלום, לא חשים חיות. חנוכה הוא חג של תודה. אנחנו מפרטים את הניסים ומודים על כל דבר, כדי שנלמד תמיד להודות, לשים לב לכל פרט בחיים, לכל חסד, כדי שהדברים לא יעברו עלינו בלי להרגיש".

חנוכה שמח!

האור הגנוז אצלכם בסלון

אתמול בחמש ועשרה שמתי את הסלולרי בצד, בהטענה, על מצב שקט. התחלנו להדליק נרות חנוכה. אחרי שגם הילדים סיימו להדליק, ולשיר "הנרות הללו" ו"מעוז צור", גיליתי שכבר חמישה לשש. 45 דקות קסומות חלפו. ניגשתי לסלולרי, ובווטסאפ בלבד חיכו 52 הודעות. יותר מהודעה אחת לדקה.

יש מנהג עתיק, לא לעשות מלאכה בזמן שאחרי הדלקת נרות. נדמה לי שבדורנו המנהג הזה חשוב יותר מסופגניות וסביבונים. זוהי חתיכה של שבת באמצע יום חול. זוהי הזדמנות להזכיר לעצמנו שהאור של נרות חנוכה נוצץ יותר מהאור של המסך. רבי פנחס מקוריץ, מראשוני תנועת החסידות, אמר: "בחנוכה, בשעת הדלקת נרות, יורד אור הגנוז, ולכן יש לכל אדם לישב (לשבת) אצל הנרות שלו אחר ההדלקה כל החצי שעה".

זה לא סתם נר וגפרור. אור גדול מאוד יורד לתוך הבית שלנו, ליד החלון או הדלת. צריך לקבל אותו כראוי. משפט חסידי אחר קובע כי עלינו להקשיב למה שהנרות מספרים לנו. לשם כך צריך לשתוק, להרפות, לא לרוץ ממקום למקום או ממשימה למשימה, אלא להתמקם ליד החנוכייה, ולתת לשלהבות לדבר.

אתם מוזמנים לנסות את זה היום, בהדלקת הנרות. חנוכה שמח.

אנטי שביר

אנחנו מבחינים בדרך כלל בין דברים שבירים ולא-שבירים. זכוכית היא שבירה ולכן ננהג בה בזהירות רבה, ואילו הפלסטיק אינו שביר ולכן אפשר להפיל אותו ללא חשש. אבל צריך לשים לב לסוג שלישי של חומר - אנטי שביר. כך אמר אתמול המרצה ד"ר צוריאל ראשי, בטקס הדלקת נרות באוניברסיטת אריאל: הפילוסוף נאסים טאלב היה הראשון לכתוב על כך, ברב-המכר שלו "אנטי שביר": יש חומרים בטבע שלא רק שהם לא שבירים, אלא שהניסיון לשבור אותם גורם להם להתחזק. למשל, אם אש גדולה נתקלת ברוח, הרוח רק מחזקת אותה. ככל שהשריר שלנו מתאמץ יותר ונתקל ביותר התנגדות וקושי – הוא מתחזק יותר. גם מערכת החיסון שלנו, כשהיא פוגשת את החומר העוין במינון קטן – מפתחת הגנה והחסינות גוברת.

חנוכה הוא חג שמזכיר לנו שאנחנו עם אנטי שביר: אימפריה חזקה ניסתה לגרום לנו לאבד את זהותנו, אבל ההיפך קרה. יצאנו מכך יותר מחושלים. שמרנו אמונים לזהות שלנו ולארץ שלנו בתנאים בלתי אפשריים. בכל דור ודור עמדו עלינו לכלותנו, ולא הצליחו. מתברר שכל האתגרים והקשיים - מחזקים אותנו.

דווקא הנרות הקטנים הם שמזכירים לנו את העוצמה הגדולה הזו. חנוכה הוא ההזדמנות לעצור ולחשוב מה עושה אותנו לעם אנטי שביר, ומה יכול להפוך כל אחד מאיתנו לאדם אנטי שביר.

ממש!

תקראו רגע את המשפטים הבאים: "הפעם ממש הגזמת!", "אני ממש, אבל ממש, שונא חצילים!", "היה נפלא, ממש נפלא". המילה ממש מבהירה שהדברים הם אמיתיים, מציאותיים, חדים ונכונים. היא מבהירה את רצינות המשפט כולו.

בלימוד היומי של ספר התניא, ספר יסוד בתנועת החסידות, הגענו אתמול למשפט מדהים: "ונפש השנית בישראל – היא חלק אלוה ממעל ממש". רבי שניאור זלמן מלאדי, מחבר ספר התניא, כנראה רוצה שנשים לב באופן מיוחד לנקודה הזו: אנחנו כבר רגילים לומר שנבראנו בצלם אלוקים, שיש בכל אחד מאיתנו ניצוץ אלוקי וקדוש. אבל האם אנחנו מפנימים את זה, או רק אומרים את זה כמליצה, על אוטומט, בלי לחשוב? האם אנחנו קולטים שלצד הנפש הבהמית שלנו, לצד היצר הרע, יש עוד נפש שנייה – והיא חלק אלוקי ועליון, חלק מהבורא האין-סופי, אבל ממש? ואם חלק כזה אכן קיים בנו, איך להגדיל אותו ולגרום לו להיות זה שמוביל אותנו?

אפשר לחיות 120 שנה בלי לשים לב לחתיכת האלוקות הזו שבתוכנו, וגם בתוך הזולת. חנוכה, חג האור, הוא זמן טוב להיזכר באור הפנימי הזה שקיים בנו. אבל ממש קיים.

שני רעיונות מעדן הראל לחנוכה

הנה שני רעיונות קצרים לחנוכה ששמעתי מעדן הראל. רעיון אחד רוחני מאוד, ורעיון אחד מעשי מאוד:

• "המאבק של חנוכה לא נגמר. בניגוד לאויבים אחרים שרצו להשמיד אותנו, היוונים הרי אמרו: אין לנו בעיה שתמשיכו לחיות, רק בלי הרוחניות שלכם. הם לא רצו להרוג, רק גזרו גזירות נגד הזהות שלנו. לכן המלחמה איתם לא נגמרה, זו המלחמה הכי ארוכה – מלחמה תרבותית על סגנון חיים, על תפיסת עולם. איך אנחנו תופסים יופי, איך אנחנו תופסים הצלחה, איך אנחנו תופסים שמחה. זה מאבק שעדיין נמשך, גם הרגע".
• "בהרבה ספרי חסידות כתוב שצריך להסתכל טוב-טוב לתוך השלהבות של נרות חנוכה. הרי כולנו רואים לאורך השנה דברים שלא בא לנו לראות, שאנחנו לא צריכים לראות, שלא שייכים לנו, כל כך הרבה פרסומות וסרטונים קופצים עלינו ברחוב או ברשתות. זאת הזדמנות לנקות את העיניים, לטהר את הראייה, פשוט לשבת בשקט ולהסתכל טוב-טוב על האור הקדוש שהנרות מפיצים".

ואז חשבתי לעצמי שאת כל הרעיונות היפים האלה על תרבות יוון ועל חנוכה, אני שומעת ממי שהייתה מגישת ה-MTV בילדותי. חנוכה שמח.