הרב ראובן אלבז: האם לחיים שלכם יש תוכן, או שהם רק חלום?

"וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים" (מ"א, א').

דרשו רבותינו (בראשית רבה פ"ט, א'): "'קץ שם לחושך' (איוב כ"ח, ג'), זמן נתן ליוסף כמה שנים יעשה באפילה בבית האסורים, כיון שהגיע הקץ חלם פרעה חלום".

כיוון שהגיע הקץ – ברגע שבו מסתיימת תקופת החושך והקושי שנגזרה על האדם, הקב"ה מוציאו לאור גדול. לכן, אדם הנתון בחושך ואפילה - אל לו לאבד תקווה, אלא ישתדל בכל כוחותיו לזכור ולהאמין שהחושך הוא זמני, ואחריו ממתין לו אור גדול.

הצלה, הצלחה ושגשוג אינם מוכרחים להיות צפויים מראש. יכול אדם להיות שקוע בבִּיצָה של צרות, וברגע אחד ישתנה איזשהו נתון – והוא יעלה מבירא עמיקתא לאיגרא רמא.

וכאשר מגיע זמנו של האדם לעלות לגדולה – מיד יוצר הקב"ה את התנאים הדרושים לכך. כבר היה ראש עיר אחד שעל פי הסקרים לא היו לו יותר מחמישה עשר אחוזים מהקולות, אבל יום לאחר הבחירות הוא קם בבוקר כראש עיר...

וגם להיפך; היו ראשי ממשלות שהיו בטוחים שהניצחון בכיסם, אך ברגע האמת הודיעו להם: "בא אחיך במרמה וייקח ברכתך"...

הקב"ה לבדו משפיל ומרומם, מוריד ומנשא, וכשמגיעה שעת גאולתו של האדם – יתהפך עליו הגלגל, ואפילו שלא כדרך הטבע.

לא לצמיתות יהיה המכר לעם נוכרי

כשמגיע קץ החושך של הפרט באה גאולתו, ואף גלות הכלל תסתיים בגאולה שלמה כשיגיע זמן הקץ.

גם אחרי אלפיים שנות גלות, איננו נואשים חלילה מן הגאולה; יודעים אנו כי בכל יום יכול משיח צדקנו לבוא ולגאול אותנו, וכי לא לנצח תימשך חשכת הגלות, וכפי שאומר ה"אור החיים" הקדוש (שמות כ"א, י"א): "כי לא לצמיתות יהיה המכר לעם נכרי הגם שיבגוד בה, כמאמר הכתוב (איוב כ"ח, ג'): 'קץ שם לחושך'".

הקב"ה, הוא שהגלנו מארצנו ומכבודנו, והוא שיגאל אותנו באותות ובמופתים בשעה שנהיה ראויים לכך. וכבר אמרו רבותינו (תענית לא ע"א): "עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות מחול לצדיקים, והוא יושב ביניהם בגן עדן, וכל אחד ואחד מראה באצבעו, שנאמר (ישעיהו כ"ה, ט'): 'ואמר ביום ההוא הנה אלוקינו זה קיווינו לו ויושיענו זה ה' קיווינו לו נגילה ונשמחה בישועתו'".

חושך – זו מלכות יון

נס חנוכה הוא אחת הדוגמאות ההיסטוריות המאלפות למה שקורה כאשר "קץ שם לחושך".

לאחר תקופה איומה ונוראה בתולדות עם ישראל, תקופה שבה החשיכה מלכות יון את עיניהם ולבם של ישראל, קם קומץ אנשים אשר נלחמו בחירוף נפש למען קדושת שמו יתברך וקיום מצוותיו, וכנגד כל הסיכויים ניצחו את האימפריה היוונית והשיבו ליהודי ארץ הקודש את חירותם.

"וְאַחַר כָּךְ בָּאוּ בָנֶיךָ לִדְבִיר בֵּיתֶךָ וּפִנּוּ אֶת הֵיכָלֶךָ וְטִהֲרוּ אֶת מִקְדָּשֶׁךָ וְהִדְלִיקוּ נֵרוֹת בְּחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ", וההולכים בחושך – ראו אור גדול.

חיים מלאי תוכן

"וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם (מ"א, א').

דורשי רשומות דרשו פסוק זה: יכול אדם לחיות שבעים ושמונים שנה, והכל יהיה כמו חלום, מתברר כי בסך הכל הוא חי שנתיים ימים... כי לחיי האדם יש משמעות רק אם ניצלם כראוי ללימוד תורה וקיום מצוות, אך אם לא ניצלם - בסופו של דבר לא נותר לו מהם כלום.

על אברהם אבינו כתוב: "וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים" (לעיל כ"ד, א'), הוא ניצל כל יום ויום מחייו, ולכן הוא "בא בימים", עם כל הימים. לעומת זאת אדם שאינו מנצל את הימים הללו ומעבירם בבטלה - יכול הוא לעבור שנים רבות בעולם הזה, אך חייו מסתכמים בשנתיים ימים, ואולי אף פחות מכך.

מישהו אמר פעם ל"חזון איש" זצ"ל תוך כדי שיחה, כי ימיו של אדם הם "כחלום יעוף". אמר לו: אדם אשר כל חייו בעולם הוא ישן, בלי ללמוד ובלי לקיים מצוות כראוי, אזי באמת חייו הם חלום. אבל אדם המנצל את ימי חייו, ויוצק לתוכם תוכן של תורה וקדושה וטהרה, אם כן ימיו מלאים.

הנה מרן רבי אהרן יהודה לייב שטיינמן זצ"ל, שנפטר בגיל מאה וארבע, כל שנותיו היו מלאים תוכן - הן בלימוד תורה וקיום מצוות, והן בהקמת ישיבות והעמדת רבבות תלמידים. כבר בצעירותו הוא עמד בראשות ישיבה. אני זוכר כשלמדתי בילדותי בכפר סבא, היתה שם ישיבה בראשותו, ומדי יום היה הרב מגיע מבני ברק, מרומו של עולם, כדי ללמד ולהדריך נערים צעירים, כי אם אין גדיים אין תיישים. וכך, כל ימי חייו הקים ישיבות, תלמודי תורה וסמינרים. הוא דאג להצלת הנוער הרחוק ממצוות, בתמיכתו בארגוני קירוב שונים. בני נוער, אפילו רחוקים מתורה, היה מגיעים אל ביתו והוא היה מדבר על לבם ומברכם.

הנה כי כן, כל חייו היו מלאי תוכן.

על אנשים כאלו לא נאמר "ימינו כצל עובר", רק על מי שמעביר את ימיו כמו 'חלום'. אבל מי שאינו חולם ומנצל את ימי חייו, אזי ימיו שלמים ומלאים.