משגיח הכשרות הגיע למאפייה נסער כולו, והתוודה בכאב

בעלון "השגחה פרטית" התפרסם סיפור מיוחד של יהודי מלונדון ועל מעשה של מסירות נפש, וכך הוא מספר: "בבעלותי מאפייה גדולה בכשרות מהודרת. יהודים מכל הסביבה קונים במאפייה וסומכים עליה. הסדר הקבוע הוא שבתחילתו של כל יום מוקדם בבוקר מגיע המשגיח ומדליק את התנור, כדי שכל מה שייאפה במשך היום ייחשב ל'פת ישראל' ולא ל'פת עכו"ם'. מדובר בתנורים גדולים שדולקים במשך שעות רבות, וכל מה שאופים באותו יום נאפה מכוח אותה פעולה של הדלקת התנור בבוקר.

"באחד מימי החנוכה אירעה תקלה, אחד מהעובדים שאינו יהודי הדליק את התנור בעצמו. איש לא הבחין בזה, והמאפייה עבדה כרגיל. רק אחרי חמש עשרה שעות (!) שהתנורים היו דלוקים, נזכר המשגיח שהיום הוא לא הדליק את התנור. התברר שאותו גוי החליט לזרז עניינים, לא להמתין למשגיח שמתעכב ולעשות זאת בעצמו. לא יכולתי לכעוס על המשגיח, ששכח דבר כה חשוב, כי הוא היה בעצמו נסער כל כך כשבא לספר לי על התקלה. ואני ניחמתי אותו שהכול משמים, ובעזרת השם הכול יסתדר.

"הדבר הראשון שעשיתי כשהדבר התגלה היה לעצור את האפייה. הבעיה הגדולה הייתה שעד אז הספיקו להיאפות אלפי סופגניות. יהודים מכל העיר אמורים לקנות אותן, והם הרי סומכים על כשרות המאפייה שהיא מוכרת להם פת ישראל. התקשרתי לרבנים של מערכת הכשרות, וכיוון שהיה מדובר בהפסד מרובה של אלפי סופגניות, הם סמכו על סעיפים מסוימים בהלכה והתירו לי למכור את הסופגניות. לכאורה יכולתי להמשיך את העסקים כרגיל, אבל רק לכאורה... ידעתי שיש הרבה קונים שאם הם היו יודעים על התקלה הם לא היו קונים, והם סומכים עלי ובטוחים שהכול גלאט. הרגשתי שאיני יכול לעשות להם את זה. חנוכה זה זמן של אורה, ואני לא מוכן להיות זה שיחשיך להם. החלטתי לסגור לשעות הקרובות את המאפייה, כדי שלקוחות לא ירכשו את אותן סופגניות, ויחד עם זה התאמצתי להשיג אנשים שכבר קנו מהסופגניות האלה, כדי להודיע להם על התקלה .אפשרתי להם להחזיר את הסופגניות ולקבל את כספם. בחנוכה, כשהמכירות בשיא, מדובר בהפסד של אלפי שקלים. עם כל זה, אמרתי לעצמי שזהו ניסיון. יהודים סומכים עלי, ואני מוכרח לתת להם את הטוב ביותר: את הסופגניות הכי טעימות, ובעיקר – בכשרות הכי מהודרת.

"אנשי 'איחוד הצלה' בלונדון שמעו על הסופגניות שנותרו ללא דורש, והגו רעיון מבריק: לחלק את הסופגניות בבית החולים לרופאים ולאנשי צוות שאינם יהודיים, כאות הוקרה על עזרתם לחולים היהודים. החלוקה הצליחה מעל המשוער. הרופאים נהנו מהמחווה, וודאי היה בזה כדי להועיל לחולים יהודיים הזקוקים לטיפולם. עברו כמה ימים, והנה אני מקבל טלפון מבית החולים המרכזי בלונדון. "טעמנו מהסופגניות שלך", כך הם אמרו, "אף פעם לא הכרנו מאכל כל כך טעים, ואנחנו רוצים להפתיע את האורחים שלנו באירוע גדול שעתיד להיערך בקרוב. אנו רוצים להזמין אצלך עשרת אלפים סופגניות!". הזמנה בסדר גודל כזה משמעה רווח גדול מאוד, כך שבסופו של חודש ההפסד של אותו יום של פת עכו"ם נבלע ממש. באותו חודש הרווחתי מעל ומעבר לסכום הצפוי, ושוב למדתי על בשרי "אין אדם שומע לי ומפסיד". תודה לה'".