אפרת ברזל במשחק "נכון ולא נכון" בין אמהות לבנות

כשתמי המורה אמרה לי שמסיבת החנוכה של בית יעקב, ראש העין, תערך באולם הקונסרבטוריון בעיר, כבר נהיה לי טוב. כל בתי חצוצרות וכינורות שמדברים בהם דברי תורה עושים בי גמרא חיה, בטח בחג בו היהודים ניצחו את היוונים.

בשבת שעברה שמעתי מעמוס גואטה, יהודי שמח מטבעו, נשמה טהורה, גר ברומא, הבעל של סמדר, שבית הכנסת שלהם היום, שם ברומי, היה פעם אולם תאטרון. כמה שמסכת מגילה מתארת אותנו נכון, איך כבר אז כתבה המסכת את החדשות של עכשיו.

"את צריכה לדבר במסיבה משהו שיתאים גם לבנות הצעירות, כיתות ד' ה' ו', וגם לאמהות, אין לי מושג איך תעשי את זה", אמרה לי המורה גורפינקל, והשאירה אותי לרגעי המחשבה המלחיצים האלה בהם הגלגלים מבקשים במוח, "אלוקים, תן לי פליז, רעיון".

הסתכלתי על חנוכה וראיתי בתוכה רק את המילה נכון, כמו שהיא היתה מסתתרת בשיעורי חברה, במשחק ההוא שהיינו צריכים להוציא ממילה אחת ארוכה שהמורה כתבה על הלוח, את כל האפשרויות של המילים הקצרות המסתתרות בתוכה.

עמדתי על הבמה בקונסרבטוריון, "תיאטרליות מדרשית" זה אני, ואמרתי לבנות שאני אקריא כמה משפטים שקשורים אליהן ואל אמותיהן. תפקידן היחיד יהיה לצעוק לי בחזרה, אחרי כל משפט, נכון בקול חזק או לאנכון בקול חלש.

אני אקריא תחילה בקשות שבנות מבקשות מאמהות.

הבטחתי להן שכשנסיים את חלקן נעבור למשפטים של אמא, ונבקש מהאמהות לצעוק את ה"נכון" שלהן.

אז בקשות של בנות מאמהות:

1.הרבה פעמים אני מתגעגעת לאיך שהיית מחבקת אותי כשהייתי קטנה.

כולן צעקו חזק נכון.

המשכתי.

2. אני מתגעגעת לאיך שהיית אומרת לי פעם כמה שאני מתוקה. אני עדיין מתוקה, פשוט קצת גדלתי.

3. אני רוצה לדעת שאת תמיד-תמיד אוהבת אותי.

4. כשאת כועסת עלי, ואני מאכזבת אותך, קשה לי. אבל אם את צועקת עלי הרבה או כועסת יותר מדי, אני כבר מתרגלת ונכנסת לחומה שלי, שבתוכה אני כבר בקושי מקשיבה.

5. כשאת אומרת לי, אחרי שהכל נרגע, שגם כשאת כועסת עלי את אוהבת אותי, אני לא מאמינה.

6. החברות שלי ממש חשובות לי. גם את ואבא, אבל מול החברות אני חייבת להיראות ולהרגיש כמו כולם, ככה זה בני האדם. גם אתם עושים את זה עם בני גילכם.

7. אני רוצה להרגיש שאני יכולה לספר לך הכל בלי לפחד שזה לא ימצא חן בעיניך. אני רוצה לשמוע מניסיון החיים שלך ומהחכמה שלך, אמא, אבל אני חייבת שתשמעי גם אותי.

8. כי אם כל פעם שאני רוצה לספר לך משהו, לא תקשיבי, או תהיי בטלפון, או תסבירי לי כמה אני טועה, אני לאט לאט לא אוכל לספר לך יותר כלום. אני אשמור בבטן או אספר לאנשים אחרים.

9. אנחנו רוצות שלא תעשו לנו בושות, ואוקיי, גם אנחנו לא נעשה לכן.

10. אנחנו רוצות להצליח בלימודים ולעשות לכן נחת, אבל שזה יהיה בסדר לפעמים גם להיכשל.

11. גם אתן יכולות לספר לנו על הכישלונות שלכן. כאילו לא היו כאלה והכל אצלכן מושלם... אל תלמדו אותנו להיות פרפקציוניסטיות, מסתבר שזה לא מתכון שמתאים לכל בני האדם.

12. כשאתם רבים בבית, אנחנו שומעות הכל. אנחנו לא תמיד מבינות את כל הפרקים בסיפור, אז אם אפשר, מה שאפשר, תשלימו לנו ותסבירו לנו. אנחנו לומדות דרככם את החיים והגיונם.

13. אנחנו רוצות לדעת שאנחנו הדבר שהכי מענין אתכן בעולם.

14. אנחנו מלאות הלל והודיה לאלוקים שהבאתן אותנו עד כאן.

הילדות צעקו בקול צרוד נכון,נכון.

חייכתי, והצעתי שנעבור אל האמהות.

מאמהות לבנות:

1. אנחנו רוצות שתדעו שדרככן אנחנו שוב גדלות, ופוגשת חוויות ילדות ונערות משלנו.

2. אנחנו רוצות שתדעו שהרבה דברים שאתן עושות ואנחנו כועסות עליהם, זה בגלל שגם אנחנו היינו רוצות לעשות אותם דברים ואין לנו אומץ. כמו למשל להפסיק לרגע להיות אחראיות כל היום, כמו לשבת סתם על הספה ולבהות.

3. לפעמים אתן קצת חופרות לנו, אף על פי שאנחנו ברעיון, בעיקרון, ולא בעקרון, ממש רוצות שתשתפו אותנו בהכל. אבל לפעמים אנחנו זקוקות למעט שקט. תנו לנו אותו.

4. כשאנחנו עצבניות עליכן, למשל על הלימודים, או על משהו שצריך לעשות בבית, לא תמיד אנחנו מצליחות לדייק את המילים שלנו. לפעמים אנחנו כועסות בכלל כי אנחנו מרגישות שלא מספיק מעריכים אותנו ואת מה שאנחנו עושות כאן בשביל כולם.

5. לפעמים אנחנו כועסות כי בעצם אנחנו פוחדות. פוחדות שלא תצליחו, או שידברו עלינו, שירכלו, שלא יסתדר כמו שרצינו.

6. אנחנו רוצות שתדעו שאנחנו לא תמיד מושלמות, אבל כן משתדלות להסתיר את זה.

7. בנות שלנו, גם אנחנו רוצות להרגיש הכי חשובות בלב אצלכן.

8. לפעמים יש לנו מתחים משלנו שאנחנו לא מספרות לכן עליהם, כי אנחנו לא יודעת מה לעשות איתם בעצמנו.

9. לפעמים ממש נמאס לנו, ואין לנו מושג מאיפה אנחנו שואבות עוד כוח להמשיך לנגן.

10. אנחנו מלאות הלל והודיה שאתן הבנות שלנו.

האמהות צעקו יחד נכון.

והלכתי.