שלוש נשים בסיפורים אישיים: "כך שקענו בחובות, קרסנו כלכלית, וניצלנו"

חובות כספיים. מי מאתנו לא נתקל בהם מידי פעם? נראה שהם חלק מהחיים של כולנו – לפעמים יש ימים טובים יותר, ולפעמים ימים טובים פחות. החובות בהחלט מטרידים ומעיקים מאוד, בפרט כשהם מגיעים לסדר גודל משמעותי שמאיים להטביע ולסחוף אותנו למעמקים.

ומה עובר על אנשים שנקלעים לחובות עתק? כשהדירה נלקחת מהם, הבנקים חוסמים להם את החשבון והעסקים שלהם קורסים כמגדל קלפים? תופתעו לשמוע. לפעמים דווקא מכאלו מצבים אפשר לצמוח, לפתוח דף חדש ואפילו לגלות שהם הפכו לנקודת זינוק, לחיים טובים יותר.

יצאנו לשוחח עם שלוש נשים שמכירות את זה מקרוב – הן הגיעו למקומות הנמוכים ביותר מבחינה כלכלית, ודווקא משם הצליחו לזנק קדימה ולהשתקם. כיום, שנים לאחר המשבר, מודות שלושתן בפה מלא – הן לרגע לא היו מוותרות עליו.

מירי שניאורסון: "פתאום הבנתי שנשארתי בלי כלום"

רבים מכירים את מירי שניאורסון כאשת תקשורת וכמי שהקימה את ארגון 'נפלאות' – המחבר בין נשים מכל המגזרים, ואף נותן מענה לאלמנות מתבגרות, בעיקר במובן הרוחני והנפשי.

אלא שעד לפני כ-12 שנים היא כלל לא עסקה בתחומים האלו, אלא ניהלה את רשת הביגוד 'קידישיק' הידועה. "עברו עליי שנים עם הצלחה גדולה מאוד מבחינה כלכלית", היא משתפת, "נפתחו עוד ועוד חנויות של הרשת וההצלחה הייתה בשיאה. אלא שהחזקת מערך כל כך גדול של חנויות דורשת הון עצמי, וכשלא היה לנו כסף לווינו מהבנק, וכשנוצרו חובות והבנק לא אפשר עוד הלוואות, התחלנו לגלגל כספים וללוות מאנשים פרטיים. לא הייתה דרך לעצור את הגלגל, כי העסק היה ענק והיינו חייבים לשחרר קונטיינרים עם סחורה בשווי של מאות אלפי שקלים. הגענו למצב בו הכל היה ממושכן, כולל הבית הפרטי והחפצים האישיים שלנו".

את חושבת שהייתה דרך למנוע את הקריסה הכלכלית?

"אני חושבת שהקב"ה תמיד מדייק, הוא זה שמוביל אותנו למקומות האלו, וזה לא קשור להחלטה עסקית כזו או אחרת שהיינו מקבלים. יחד עם זה חשוב לי להדגיש שרשת קידישיק מעולם לא קרסה. עשינו הכל כדי שהחנויות לא ייסגרו וש-200 העובדים לא יפוטרו. העברנו את הרשת בשלמותה, ואנשים אחרים לקחו על עצמם את השליחות הגדולה של הלבשת ילדי ישראל במיטב הבגדים והאופנה. אנחנו נשארנו בלי כלום, אבל ממש".

מירי שניאורסון

"זה היה כשחזרתי מהדיון עם עורך הדין ורואה החשבון, והבנתי שהכל מאחורינו ושום דבר כבר לא שלי. בבת אחת הטלפון פסק מלצלצל, מאות העובדות לא חיפשו אותי והחנויות והקולקציות כבר לא היו שלי. הרגשתי שזה סוף כדור הארץ. רגע נוסף שזכור לי כקשה במיוחד הוא כשביקשתי באחד הימים לתדלק את הרכב, אבל כרטיס האשראי פשוט לא עבר. חזרתי הביתה ממררת בבכי".

איך זה השפיע עליכם כמשפחה?

"בהתחלה המצב המשפחתי לא היה קל, לא אכחיש שהיו גם לא מעט האשמות הדדיות ביני לבין בעלי. אחר כך התחיל תהליך של אחריות אישית. למדתי באותה תקופה קאוצ'ינג-אימון, וזה שינה לי את החיים, ובעיקר למדתי תניא וחסידות. הלימוד הוביל אותי להבנה שהקב"ה הוא תמיד טוב ומיטיב, ואנו צריכים לזכור להגיד לו תודה גם בזמנים שקשה וכואב לנו, כי הוא יודע טוב יותר מאתנו מה טוב עבורנו".

והיו גם רגעים קטנים בהם הרגישה מירי את החיבוק משמיים: "למשל כשהגיעה משאית של הוצאה לפועל וביקשה לפנות חפצים מהדירה. בעלי, עם אמונה וביטחון אדירים, עצר את הפועלים ופנה לעורך דין כדי להגיש עתירה. עורך הדין הגיב: 'יצמחו לי שיערות על הידיים אם נצליח', ובעלי השיב בלי להתבלבל: 'תניח תפילין על הידיים ותראה שנצליח', ובאמת, בנק מזרחי רצה לפנות אותנו מהדירה, אך ברגע האחרון הייתה פסיקה תקדימית והכל בוטל".

ומה מסבירים לילדים שצריכים להתרגל למצב חדש בבית?

"האמת היא שלילדים דווקא רווח מבחינה מסוימת", מפתיעה מירי, "הם פתאום התחילו לחוות את אמא בבית – מכבסת, מנקה ומבשלת. זה היה חסר להם במשך השנים, והנה הגיע בגדול. אז נכון שהם גם היו אתנו ברגעים הקשים, אבל השתדלנו להשרות כל הזמן אמונה וביטחון, התחושה הייתה שכולנו כמשפחה נעבור יחד את המשבר, והעיקר שנתחזק ונחזק זה את זה".

במקרה של מירי דווקא נקודת השפל והמשבר, היא זו שהובילה לצמיחה הגדולה. "זה לא קרה ביום אחד, אלא היה תהליך ממושך", היא מדגישה, "באותם ימים הייתי כבר בת 40, לאחר שניהלתי את קידישיק מאז שהייתי בת 20, לא הכרתי את עצמי בלי העסק, בכלל לא ידעתי להיכן פניי מועדות. הייתי צריכה לעבור את התהליך ממש מההתחלה – להבין איך כותבים קורות חיים, במה אני הכי טובה, מה נכון לי ומה אני אוהבת לעשות.

"אבל דווקא התהליך הזה הוא שהצמיח אותי וגילה לי שאני מוכשרת ושיש לי יכולות. גם החיבור העוצמתי לקב"ה ולחסידות, הפך אותי לאישה אחרת. חוויתי סוג של מהפכה נפשית, שהתחוללה דווקא אחרי שהפסקתי לנהל את העסק. אלו היו זמנים בהם הבנתי מהם הכוחות של אישה יהודייה, ומה היא יכולה לחולל בעולם. הבנתי שהשליחות שלי היא להביא כמה שיותר שמחה ואופטימיות, והתחלתי להשקיע בכך".

בדיעבד תוכלי לומר שזה היה לטובה?

"חד משמעית כן", בטוחה מירי, "היכולת שלי לאמן ולטפל בנשים ובנות, וכן לנהל קבוצות כמו אלו שאני מנהלת כיום, בהן יושבות לעתים אלמנות או נשים שחוו קושי מכל סוג שהוא, ולהבין אותן באמת – מגיעה רק משם שגם אני חוויתי סוג של אובדן, איבדתי את העסק שלי שהיה במשך שנים כמו התינוק שלי. נכון שזה לא כמו אובדן של בן אדם, אבל כל שלבי האבל היו שם".

מירי מבקשת לתת עצה דווקא לנשים שטרם הגיעו למשבר כלכלי. "אף אחד מאתנו לא יודע מה צפוי לו ומה יקרה מחר. לכן רצוי כל כך שנמלא את עצמנו דווקא ביום שלפני. חשוב להקפיד על כך שסדר היום שלנו יורכב בראש ובראשונה מהרמת תרומה לה', אם זה על ידי תפילה, חסד או נתינה. רק אחר כך יהיה אפשר להמשיך לחשוב על העבודה ועל העסק. כשהיום נפתח בתפילה ובחיבור לאלוקים, ממילא הפרופורציות בחיים משתנות, ומניסיוני אני יכולה לומר שתמיד יש סייעתא דשמיא גדולה".

בת שבע דרגן: "עד היום אני לא יודעת איך יצאתי מהבור"

בת שבע דרגן עוסקת בתחום האבחון, ובעיקר באסטרולוגיה יהודית, באמצעות שיטה ייחודית שפיתחה. לפני כשנתיים היא גם הקימה מיזם ייחודי של נשים שלומדות בכל יום שיעור קצר בביטחון, מתוך ספרו של רבנו בחיי.

התפנית הכלכלית החדה בחייה של בת שבע אירעה לפני כעשור. "הייתי אז אחרי גירושין, עם שבעה ילדים בבית", היא מספרת, "כשהתגרשנו מכרנו את הדירה המשותפת וחילקנו אותה לשניים. באותם ימים השקעתי את הכסף באופן לא נכון, התפתיתי להצעה כלשהי שבסופו של דבר התבררה כהונאה. כך שלא אבדתי רק את הכסף, אלא גם נשארתי בחובות גדולים מאוד".

בתחילה, לדבריה, היא לא ממש הבינה את גודל המשבר. "לקח לי קצת זמן עד שקלטתי את עומק הבור בו שקעתי", היא מסבירה, "בשלבים הראשונים הייתי שקועה במאמץ גדול מאוד כדי להציל את עצמי, ניסיתי להזיז כספים מפה לשם ומשם לפה, רק אחרי תקופה הבנתי עד כמה שאני נתונה במשבר. בעיקר אני זוכרת מאותה תקופה את הפה היבש מרוב לחץ. רעדתי מפחד פשוטו כמשמעו ממה שעומד ליפול עליי, ומהרגע בו כל מה שאני בונה יקרוס ויתפרק.

"אני חושבת", היא מוסיפה לאחר  הרהור, "שאצלי היו גם רגשות אשמה קשים. בשונה מנושא רפואי בו אתה מרגיש שזה לא תלוי בך, כשמדובר בנושא כלכלי, זה ללכת כל הזמן בתחושה שבגלל שהיית חסר אחריות או פזיז, הובלת את עצמך למצב בו אתה שקוע. כמובן שהכל משמיים, אבל אי אפשר להתעלם מרגשות האשמה".

באופן אישי מציין בת שבע שהיא לא שיתפה ולא סיפרה לאף אחד מה עובר עליה. "הייתי פשוט לוקחת הלוואות ומגלגלת הלאה, פיתחתי כל מיני דרכים לשרוד, עם הרבה כישורים מוטוריים בעניין, אבל בפועל אפילו האנשים הקרובים אליי ביותר לא ידעו מה אני חווה. רק כמה שנים לאחר מכן הייתי מסוגלת לשתף אותם במה שעבר עליי באותה תקופה".

איך בני הבית חוו את המשבר?

"גם הילדים לא ידעו עד כמה שהייתי במצוקה, אבל הם כן הרגישו שמשהו קורה, יחד עם זה הם לא סבלו באף שלב. צריך להבין שלא מדובר בילדים שגדלו לתוך עושר גדול ופתאום חרב עולמם. תמיד חיינו ללא מותרות מיוחדות, והשינוי לא ניכר בהתנהלות היומיומית שלנו. אגב, במהלך המשבר חיתנתי שניים מילדיי, ובנושא הזה ראיתי ניסים של ממש. אין לי שום מושג איך הצלחתי לעשות את זה. הקב"ה עזר, אין לי שום הסבר אחר".

בת שבע דרגן

במבט לאחור, את חושבת שהיית מתנהלת אחרת?

"הגישה היהודית אומרת שכאשר אנחנו מסתכלים קדימה עלינו לדעת שיש לנו בחירה חופשית, ואילו כשאנו מביטים לאחור, חשוב שנדע שזהו רצון ה'. אלו הדברים שאני אומרת לעצמי שוב ושוב – זה רצון ה', זה מה שה' רצה. הלימוד שלי הוא לא לגבי מה שהיה בעבר, אלא לגבי איך שאנהג בעתיד, ובהחלט היה כאן תהליך ארוך של למידה.

"אחד הדברים הגדולים שלמדתי מהמשבר הוא שבסופו של דבר אין לנו שום דרך למנוע משברים, אבל אנחנו כן יכולים להבין שהמשברים נועדו מהקב"ה כדי לפתח אותנו ולהוציא מאתנו את המקסימום. יש חוק בפיזיקה שאומר שאדם לא מוציא יותר כוחות מאלו שקיימים אצלו בכל רגע נתון. זאת אומרת שהדרך היחידה לגלות בעצמנו את הכוחות, היא כביכול כאשר הקב"ה מכריח אותנו להתפתח, לגדול ולצמוח. זה מה שקורה בזמני משבר".

מתי היה הרגע בו את התחלת לצמוח?

"באותם ימים כמעט לא ישנתי. הייתי מתכננת כל הזמן מאיפה אקח כסף ואיך אחזיר, העיקר שאשרוד. ישנם ימים בהם אני זוכרת את השעה המדויקת בה נסגר הבנק, כשאני יודעת שאם לא אעביר עד אז את הכסף יעצרו לי את הצ'קים. בשניות האחרונות ממש, רגע לפני הסגירה, הדברים הסתדרו באופן מפתיע. הייתי נושמת לרווחה – תודה לה' שהציל אותי, ומיד מתחילה לתכנן את החודש הבא. לא עצרתי לרגע כדי לחשוב, לפקוח עיניים, להבין שמישהו מנסה להעביר לי מסר. חלפו כמה וכמה חודשים עד שהבנתי שעליי לעצור ולשאול את עצמי למה הקב"ה עושה לי את זה. הרי הוא לא סתם מנסה להתעלל בי. יש לו מסר להעביר לי. מהו המסר?

"ואז הגיע הרגע בו לראשונה בחיי התחלתי לחיות אמונה, ממש להאמין מהמקום הפנימי ביותר בלב. בתחילה זה היה מוזר עבורי – הרי גדלתי כל חיי בבית חרדי והתחנכתי במוסדות חרדיים. תמיד הייתי קרובה לה', אבל באותם ימים התחלתי לחוש קשר מסוג אחר. בסופו של דבר, דווקא משם הגיעו מנוחת הנפש והשלווה. הביטחון בקב"ה גבר, ואתו גם ההבנה שאני לא יכולה לשלוט במציאות, אך כן יכולה לעשות בתוך המציאות את הבחירות הנכונות לי ביותר".

בת שבע מדגישה שמציאות החיים שלה לא השתנתה דרמטית מאותו רגע. "היה תהליך ארוך של החזרת הלוואות, וזה לא היה פשוט בכלל. אבל אני זו שהשתניתי. גם היום אין לי דירה שרשומה כיום על שמי, אבל ברוך ה' אין חובות מיוחדים, אני נשואה בפעם השנייה ויודעת להתמודד עם מצבים כלכליים ממקום אחר לגמרי. והעיקר, עם כל התמודדות שיש לי בחיים, אני מבינה שמוטל עליי אמנם לפעול, אבל התוצאות אף פעם אינן תלויות בי, וזה כל כך מרגיע".  

איזה טיפ את יכולה לתת לאנשים אחרים שמצויים בכאלו מצבים?

"כולנו יודעים שבזמני הצלחה אנחנו בדרך כלל זוכרים לעמוד על הבמה ולהודות לאבא, לאמא, לקב"ה ולכל מי שהביאנו עד הלום. אבל בזמני כישלון לא תמיד אנחנו זוכרים שיש מישהו שהוביל אותנו לכך. ההמלצה שלי היא לזכור שהקב"ה נמצא אתנו בכישלונות בדיוק כמו בזמני הצלחה. גם בזמנים כאלו אנחנו לא לבד. כשננקה את כל שברי האגו שלנו, ונסתכל על דברים בצורה שכלתנית, נגלה לא פעם שהפתרון עומד ממש מול העיניים. צריך פשוט לפקוח אותן ולראות אותו".

יעל פיינגולד: "ידעתי שגם ב-30 שנה לא אכסה את כל החובות"

יעל פיינגולד מנהלת את המרכז למצוינות עסקית, היא מלווה נשים לצמוח דרך העסק בתוכניות הכשרה מתקדמות וגם מכשירה יועצות עסקיות, אבל זה ממש לא מה שהיה לפני שש שנים. ״לפני כשש שנים חשבתי שאני יודעת הרבה", היא מספרת. "עבדתי אז כיועצת עסקית במרכז גדול ומפורסם, היה לי תואר במנהל עסקים ועבדתי עם חברות מהגדולות במשק כמו 'קופיקס', 'ארומה', 'כפר השעשועים' ועוד. בדיוק סיימתי לימודי אימון ועוד דברים שרציתי להתפתח בהם. ואז התגלגלה לידיי הזדמנות לפתוח עסק כלשהו בתחום המזון. על פניו זה היה נשמע טוב ורווחי, זה לא היה בתחום שאהבתי או התחברתי, גם לא חשבתי לרגע לעבוד בזה, אלא בעיקר להשקיע ולנהל, וכמובן לספור את הרווחים. אלא שלאחר כחצי שנה הסתבר שהדברים אינם נראים בדיוק כמו על הנייר.

"המציאות הייתה שונה לחלוטין", מספרת יעל, "צ'קים החלו לחזור והחובות נגררו וגדלו מיום ליום. המיקום, הניהול והחלום התנפצו לנו בעיניים והתחלנו לראות מספרים של השקעות וחובות. נעזרנו באנשי מקצוע מעולים ויקרים כי יותר עמוק מזה כבר אי אפשר, ואחת ההחלטות הגורליות הייתה להפסיק. עדיף לסגור, לפרוס חובות ולעצור את הדימום, מאשר להמשיך להתחפר עוד ועוד״.

כשהעסק נסגר מצאה את עצמה יעל במצב לא פשוט בכלל: "הייתי אז עם שני ילדים קטנים ותינוקת בת חודש, בעלי הוא אברך כולל, והיה ברור לי שאם אמשיך להיות שכירה, ולא משנה מה יהיה גובה השכר, לא אוכל לסגור את החובות גם עוד 30 שנה. שם, עם תינוקת בת חודש, יצאתי למהלך ששינה את חיי. למדתי לגייס את כל מי שאני ואת מה שאני יודעת, רוצה ושואפת, הפעם בלי תירוצים ובלי אזורי נוחות. להיות עצמאית, ולצאת לדרך של הגשמה והשפעה.

"זכור לי שניגשתי לרואת החשבון שלי וביקשתי ישר לפתוח עסק רציני, היא ניסתה להסביר לי שהולכים לאט-לאט, ואני התעקשתי והסברתי לה שלאט-לאט אצלי נגמר, עכשיו זה על כל הקופה, כי אין ברירה.

"ביום שבו פתחתי תיק, והחלטתי לא לחזור להיות שכירה, קמתי בבוקר, הבית היה שקט ופתאום קלטתי: אך אחד לא משלם לי עכשיו על זה שאני שותה קפה! מעכשיו זה או שאני אהיה יעילה ואמצא מישהו שצריך משהו ממה שאני יודעת ויכולה לתרום, או שפשוט לא יהיה לנו כסף! אין יותר בוס שמשלם לי 'דמי פינוקים' ו'דמי אין לי כוח' על זה שאני קיימת, מהיום בורא עולם הוא המעסיק שלי והוא רוצה שאוציא מעצמי את הטוב ביותר כדי שאתוגמל על זה על ידי שליחים שלו,  כלומר - הלקוחות שלי".

יעל פיינגולד

מה הרגע שזכור לך כקשה ביותר מתוך הניסיון הזה?

"בחצי שנה הראשונה לא הלך לי. כיוונתי גבוה, למדתי המון, ידעתי הרבה, וקיוויתי שהניסיון שלי מהעבר יפתח לי את כל הדלתות, אבל זה לא היה כך. וזה היה לא פשוט. לא היה לי כסף אפילו לעשות פרסומת... הכלים הגשמיים שהיו לי באותו הזמן היו רק רכב שהחזקנו וכוסות קפה שאפשרתי לעצמי להזמין, כשנפגשתי עם אנשים במטרה לפתח קשרים ולהתקדם. עבר המון זמן עד שמישהו הסכים לפתוח דלת ולהזמין אותי לתת סדנה ראשונה. משם ברוך ה' המשיכו הדברים באופן טוב יותר".

איך בני הבית חוו את המשבר, ואיך הוא השפיע על המשפחה כולה?

"אצלי הילדים היו ממש קטנים", אומרת יעל, "אז הם לא באמת הרגישו שעובר עלינו משהו.  בעלי ואני השתדלנו להתמקד במחשבה על כך שהכל זמני וחולף. שנינו לא מפונקים ויודעים להסתדר עם מה שיש, אני שמחה שכאברך הוא המשיך גם באותם ימים ללמוד בכולל, וזה מה שהוא עושה עד היום.

"להגיד שזה פיקניק כשאין כסף לטיטולים או כשחברה נותנת לך שטר על עזרה ואת מקבלת בענווה מתוך הבנה ותפילה להיות בצד הנותן, אז לא, זה לא קל מנטלית, אלא אם מחזיקים בלב ובראש שזה כעת רצון ה', צריך לעשות את מה שצריך לעשות ולהאמין בכל מאודך שזה הולך להשתנות, אבל להאמין עד הסוף, בלי להשאיר אפשרות אחרת בתודעה. רק אז אפשר לשאת את זה אפילו שזה קשה".

איך המשבר שחווית משפיע כיום על העבודה שלך?

"כיום, בעקבות מה שחוויתי, אני חסה מאוד על כספי הלקוחות שלי, ולוקח לי זמן רב מאוד לאשר להם הוצאות עסקיות. תמיד אבחר בדרכי שיווק והפצה יעילות ומדידות, כמה שיותר מבוססות כישורים ויכולות. מבחינתי יש לנסות למצות את כל הדרכים עד הסוף, לפני שנכנסים ומשלמים כספים להמון אנשים שמבטיחים שיביאו הצלחה.

"חשוב לי גם לציין לכל היזמים שרוצים להתעשר ברגע, כמו שאני רציתי - שאם נכנסים לתחום לא מוכר, תמיד יש ללכת עם אנשי מקצוע מעולים. עדיף להפסיד כמה מאות או אלפים מאשר את כספי החתונה ומאות אלפים. יש לא מעט הזדמנויות בעולם, לא להכל חייבים להגיד כן, גם אם זה נוצץ. אשמח שילמדו ממני לא להיכנס להשקעות בלי גב, ידע ואנשי מקצוע, בפרט אם מדובר בתחומים אפורים שלא מתחברים אליהם ולא מבינים בהם, כשהכל נעשה רק לשם הפרנסה. לא נראה לי שזה רצון ה', בעיניי הכי חשוב זה לנצל נכון את המתנות שלנו ושהן יהיו הכלים שלנו להרוויח ולהתפרנס, בייחוד אם מדובר בנשים…"

לסיום מציינת יעל: "אין ספק שהטלטלה שנוצרה לי בחיים העירה את מי שאני להיות הגרסה הטובה ביותר של עצמי. באותו רגע זה היה משבר, בפועל זו התגלתה כהזדמנות של חיי לגלות ולהתגלות בשיא יכולתי ואני שמחה שלא נשאבתי  עמוק מדי לכאב, אלא פעלתי מתוך יזמות ויצירה ולא דכדוך.

"אני חושבת שלכל אחד יש הזדמנויות כאלו בחיים, לי זה היה עוצמתי מאוד, ולא חייבים לחכות לזה, בהחלט כל אחת יכולה להתבונן מה היא עוד לא עשתה, מה היא הייתה רוצה, איפה הניצוץ והחיות שלה, האם היא ממצה את זה? אם לא, טיפול שורש הוא אולי כואב, אבל לפעמים זו בדיוק הדרך להגיע להגשמה ולסיפוק".