זהירות, חומר נפץ! איך מנטרלים פצצה מתקתקת?

רון ודנה, בשנות ה- 50 לחייהם, הורים ל-7 ילדים, חזרו בתשובה לפני הנישואין, והכירו בשידוך.

הם הגיעו אלי באמצע החיים מול שוקת שבורה.

חלומם היה לבנות בית יהודי על אדני התורה, והיראה וכדי לממש זאת שלחו את ילדיהם ללמוד בתלמודי תורה ובבית יעקב. בנוסף הגדילו לעשות, והחליטו לנתק את ילדיהם ממשפחתם החילונית המורחבת ומסביבתם הטבעית. המשפחה עקרה לעיר חרדית.

הילדים הרגישו לא שייכים, בבקרים איחורו לתפילה או לא התפללו, היו שיחות חולין בשולחן השבת, לבוש שונה, נשירה מהלימודים. פחד השתלט על האב, ובכל סממן קל לשינוי הגיב: "יש לי קווים אדומים, אצלי בבית אין מצב שלא יקומו לתפילה, זה ישפיע על האחים הקטנים, זה בית חרדי".

חלום ושיברו – ציפיות ההורים התנפצו גל אחר גל אל מול התנגדות המתבגר שנלחם על חירותו.

חלה החרפה ביחסים, וכל אחד מהצדדים סירב להיכנע. מגוון האמצעים היו כשרים למאבק, כל אחד וכליו. ההורים חשו שהם מאבדים שליטה על ילדיהם וכדי לאחוז בשליטה החריפו את האמצעים בכל הכוח: ענישה קשה, עלבונות, ביקורת, פגיעות פיזיות ואיומים להשליך מהבית לרחוב. התחושה הייתה שנלחמים על הבית החרדי, ובמלחמה משתמשים בכל הכלים.

שולחן השבת הפך להיות אחד המוקדים העיקריים להתכתשות. האב דרש דממה בזמן בו נשא דברי תורה. אסור היה לדבר, קל וחומר דברי חולין. ככל שהאב חש נדחק אל הקיר וחשש מאיבוד מעמדו כאב - הוא החריף את הדרישות. האווירה סביב שולחן שבת הפכה לקשה ומלחיצה, והמתבגרים התחילו להצביע ברגליים - נעדרו מהסעודות, הסתגרו בחדריהם, ויותר מכך, השתבללו בתוך עצמם.

האם, לעומת האב, הייתה מכילה ומבינה יותר, ונחלצה לטובת ילדיה. הגישה שלה קוממה את הבעל, שחש שהיא לצד הילדים. יתרה מכך, היא החלה להתנגד לעריצות ולכוחניות שהאב השליט בבית. נפתחה חזית נוספת, בה ההורים התכתשו ביניהם, מאשימים זה את זו, ומנגד הילדים צופים, חסרי אונים.

המתבגרים מצאו את הנחמה והשייכות אצל חבריהם ברחוב, עם סיפור חיים דומה. כדי להקל על כאבם מצאו נחמה באלכוהול ובעישון. עם סילוקם ממסגרות החינוכיות, הלילות הפכו לימים, והימים ללילות. הבית הפך ממקום בו מרגישים בטוחים ומקבלים תמיכה ואהבה - לשדה קרב. ההידרדרות הפכה לכדור שלג שאיים לפרק את המשפחה.

בני הזוג הגיעו אלי מותשים, על סף ייאוש, והגרוע מכל - האישה החלה לאיים בגירושין כמוצא לכל התסבוכת. האב "נכנע" והגיע לייעוץ רק כאשר חרב הגירושין תלויה על צווארו. לפירוק המשפחה הוא לא היה מוכן! קו אדום הפעם הציב עבור עצמו.

השלב הראשוני היה להוציא את ההורים, רון ודנה, ממאבק הכוח בו היו נתונים, ולעבור לשיתוף פעולה.

למלחמה צריך שניים. לאט התחילו ההורים להפנים שהמאבק פוגע בהם ובילדיהם. במקום להילחם, הם למדו איך להקשיב לכאב של הילדים, וזה של זו. להבין ולנסות למצוא פתרונות שאינם משפילים או פוגעניים. הילדים הרגישו שהאווירה בבית משתנה, שיש להם מקום, שמבינים ומכבדים אותם. אפשר היה לעבור לתקשורת יעילה, לדבר בגוף ראשון, עם מסר של "אני" ולא של "אתה", שהוא מסר מאשים. כשאני מביא את עצמי, את רגשותי זה לא מעורר התנגדות ומתקפה.

ההורים למדו שלהקשיב זה לא בהכרח להסכים. יש מקום לדעות שונות. מותר שיהיו חילוקי דעות. אנחנו אנשים שונים. החכמה היא להגיע להבנות מתוך כבוד הדדי.

בעקבות ההקשבה הגיעה ההבנה מה עובר על המתבגר, שמצוי בעצמו בתהליך סוער של יציאה מעולם הילדות לעולם המבוגרים, מתלות לעצמאות. זו תקופה מבלבלת וסוערת, בה כל המערכות הגופניות, המנטליות והרגשיות חוות טלטלה. ההורים הבינו עד כמה המתבגר שלהם זקוק להם, אף על פי שהוא מתנתק מהם, ושכל שעליהם לעשות הוא להיות שם, תומכים ויציבים, ולהוות רשת ביטחון עבורו.

כעת הם מגיעים יחד להסכמים בכל תחום, מתוך כבוד לצרכים ההדדיים. המתבגר שואף לעצמאות פיזית ורגשית. זה אומר שלא מחליטים "עליו" ולא קובעים לו. כל הפעלת כוח - נידונה לכישלון, ומזמינה את המתבגר להילחם.

עכשיו שכלי המלחמה נדמו, האווירה בבית השתנתה. יש קשר חם אכפתי וקרוב.

אלה אופק היא יועצת זוגית ומשפחתית, מדריכת הורים ומנחת קבוצות הורים.

אם אתם מתמודדים עם קשיים ולבטים בנוגע להתנהגות ילדיכם, או אם אתם רוצים לרכוש כלים להורות מיטבית צרו קשר עם המומחים של מחלקת יהלום. נשמח לעזור! התקשרו 073-33333-28, שלחו מייל לכתובת: yahalom@htv.co.il או לחצו כאן.