הגביר חזר בו ואמר ’לְראש ישיבה שאפילו לקרוא אינו יודע איני מוכן לתרום’

שמענו מעשה מאלף אודות ראש ישיבה מסוימת, שישיבתו נקלעה לקשיים כספיים, עד שבשלב מסויים החליט לנדוד לאנגליה, כדי לגייס כספים לקופת הישיבה. הגיע למעונו של גביר נכבד, הציג את עצמו וסיפר אודות הישיבה המעולה, ואף הציג בפני הגביר אלבום מחיי הישיבה ותלמידיה השקדנים.

הגביר התפעל מאוד מהדברים שהושמעו באוזנו ומהתמונות שהוצגו בפניו. 'ימתין כבודו כמה רגעים עד שאלך להביא את פנקס הצ'קים שלי', אמר. טרם יצא מהחדר, ביקש ראש הישיבה רשות לעיין בספר הלימוד שהיה מונח על השולחן, והגביר השיב: 'לעונג וכבוד יהיה לי שכבוד הרב יעיין בספרי'.

הגביר שב, כשבידו האחת פנקס הצ'קים, ובשנייה עט, התבונן ברב קורא בספר שהיה מונח על השולחן, ולפתע, התנצל הגביר ואמר: 'יסלח לי כבודו, אבל הנני חוזר בי. החלטתי שאיני תורם לכם מאומה'.

ראש הישיבה התפלא, 'מדוע? איזה פגם מצאת אצלנו?', 'איני יכול לפרט', השיב. כשביקש ראש הישיבה שבכל זאת יספר לו מה אירע פתאום, המשיך בסירובו ונימק: 'איני רוצה לפגוע בכם'.

אילוסטרציה

הרב התקדם לעבר הדלת, ולפני שנפרד פנה אל הגביר: 'תראה, איני דורש ממך מאומה, אינך חייב לי כלום. אבל הוֹאֵל בטובך לספר לי מה עומד מאחורי סירובך החד-משמעי לתרום; אני חש שקָרְתָה כאן טעות'.

הגביר נענה לבקשה ואמר: 'אני מאוד מצטער, אך איני מוכן לתרום לאחד שמציג עצמו כראש ישיבה, ואפילו לקרוא אינו יודע'...

- 'מדוע תאמר כך, מי סיפר לך שאיני יודע לקרוא?...'

'כששבתי לחדר', הסביר הגביר, 'ראיתי אותך מתבונן בספר שעל השולחן, אך הספר היה - - - הפוך, ראשו היה כלפיך, והבנתי שאפילו את צורת האותיות אינך מכיר, במחילה...', (הגביר חשב בליבו, שבודאי האיש שלפניו אינו ראש ישיבה, אלא נוכל שמבקש להוציא ממנו צדקה במרמה).

ראש הישיבה ביקש רשות לומר משפט אחד לפני שעוזב, והרשות ניתנה. 'ראה נא, אני יליד צנעא שבתימן. בכל משך ילדותי, למדנו לפני ה'מוֹרִי', כל התלמידים סביב ספר אחד בלבד. מקומי תמיד היה מול ה'מוֹרִי', בצד ראשו של הספר, כך שהורגלתי לקרוא בצורה הפוכה... ואמנם כיום כמובן שאני קורא גם באופן רגיל, אך כשמזדמן לי ספר הפוך, כפי שאירע זה עתה, אני פותח אותו מיד וקורא בו באופן רהוט; תביא נא שני ספרים, את האחד אתה תחזיק, ובשני אקרא הפוך, ותיווכח היאך אני קורא הפוך'...

בעל הבית מיהר לעשות כדבריו, ואכן החכם החל לקרוא במהירות ובאופן ברור. עיניו של הגביר התמלאו בדמעות. 'אני מתנצל ומבקש את סליחתך על שלא דנתי אותך לכף זכות. תכנס נא בחזרה וארשום עבורכם את הצ'ק...'

מסיפור זה אפשר ללמוד את החובה הגדולה המוטלת עלינו לדון לכף זכות, וזו למעשה מצוות עשה מהתורה 'בצדק תשפוט עמיתך' (ויקרא י"ט, ט"ו). גם במקרה שבו אנחנו בטוחים, לכאורה, שפלוני לא נהג כשורה, לא כדאי לקבל החלטות פזיזות, אלא יש לנסות לדבר עמו, ללבן את העניין ולגלות מה עומד מאחורי מעשיו. 

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.