הזדהה עם מצבו של העני המיוסר, ולמרות מצבו הקשה נדר עבורו צדקה

מעשה באיש חסד בשם ראובן, שגילה כי מצבו הכלכלי של ידידו הטוב שמעון קשה מאוד, ואף השתרגו ובאו חובות כבדים על צווארו. הקשה מכל, היה מצבם הנפשי והבריאותי של שמעון ורעייתו שהלך והתדרדר, ובמצבם הדחוק צריכים עתה לחתן שתי בנות, ולטפל בילד חולה וכו'.

ראובן החליט להשתדל בעריכת מגבית לטובת חבירו. פנה אל בית הכנסת המרכזי באזור, והכריז בפני מאות המתפללים אודות 'מגבית חירום', ופירט את הצרות הנוראות ששרוי בהם האביון...

ראובן דיבר בהתרגשות רבה, והתחנן למתפללים שיפתחו את ליבם, אך מה שלא ידע הוא, שבין המתפללים הרבים נכח אף... שמעון ידידו, שעבורו נערכת המגבית.

שמעון שומע את סיפורו של ה'אביון המיוסר' ומתרגש מאוד. הדברים כל כך נגעו לליבו, והזכירו לו את מצבו הקשה, עד שהחליט שלמרות דוחקו, הוא ירים תרומה חשובה של 200 שקלים עבור המגבית, וחשב בליבו, אולי רחמן מלא רחמים, ירחם גם עלי ויוציאני מאפילה לאורה.

באותה העת כיסיו של שמעון היו ריקים, אך בהגיעו לביתו נטל את הכסף ויצא לעבר ביתו של ראובן. 'מצבו של האביון שסיפרת עליו נגע מאוד לליבי', אמר לראובן, תוך כדי שמושיט לו את שטר הכסף.

'את הכסף תוכל לשמור אצלך ידידי', השיבו ראובן, 'המגבית שערכתי, לא היתה אלא עבורך, והנה לך כל הכסף שנאסף בס"ד'.

שמעון הודה מקרב לב לחבירו, אך התעורר בשאלה מעניינת: מה אני עושה עם הנדר שלי לצדקה, לאחר שהתברר שלא נדרתי אלא עבור עצמי? האם אצטרך למצוא אביון אחר, שמצבו דומה למצבי, ולמסור לו את ה-200 שקלים?

השיב הרב יצחק זילברשטיין שליט"א:

נראה ששמעון אינו חייב ליתן את הסכום לעני אחר, כי בשלמא אם היה מתעורר מעצמו ליתן סכום לצדקה עבור עניים, אזי היה צריך לקיים את נדרו, אך במקרה דנן, שמעון התעורר לתרום בעקבות סיפורו של ראובן עבור העני המסויים ההוא, והתברר שלא היה זה אלא הוא עצמו, ולכן נדרו לצדקה היה בטעות. ואף לעני אחר עם מצב דומה אינו מחוייב ליתן, כי עבור עני אחר לא נדר, אלא עבור עצמו, ולכן פטור. 

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.