סיון רהב מאיר: פיגועים על רקע אישי? זו לא הסיבה, זה רק הטריגר

זו כנראה התמונה הכי ויראלית השבוע בפיד הפוליטי ברשתות. הכתב הצבאי אור הלר מדבר למיקרופון, בעוד לצידו מופיעה גרפיקה: "פיגועים על רקע אישי", עם נימוקים: "הפיגוע בעיר העתיקה – אשתו של האימאם ברחה ממנו. הדקירה ביפו – המחבל רב עם משפחתו. הדקירה בשער שכם – המחבל היה בסכסוך עם משפחתו. הדריסה במחסום תאנים – המחבל בן ה-15 רב עם אביו". הרבה ביקורת נשמעה על הדרך הזו לפרש את גל הטרור האחרון, וגם הרבה בדיחות מצוינות, אבל בואו נעשה רקע סדר:

• אור הלר מצטט בדיווח גורם ביטחוני בכיר. אפשר ורצוי תמיד לבקר את התקשורת, אבל מי שתדרך את הלר זה מערכת הביטחון עצמה. "עושים עלי סיבוב", אמר השבוע הלר כשעלה לדבר ברדיו "גלי ישראל", "אני לא טוען שהמניע האישי הוא המניע לפיגוע, ברור לי שיש פה סכסוך לאומי. כל מחבל הוא בן עוולה".
• רגע, והאם זו הנחת העבודה של מערכת הביטחון? שמדובר באוסף מתוסכלים שרק כי הכלב שלהם הלך לאיבוד, יצאו לפגע? סביר להניח שלא, אבל בכל פיגוע צריך לחקור היטב ולרדת גם לפרטים הקטנים האלה. אם צה"ל, השב"כ והסייענים בשטח יודעים שבעל שרב עם אשתו בשכם הוא פצצה מתקתקת, זה מידע מועיל. אם נער שברח מהבית הלילה בג'נין הוא בעל סיכויים גבוהים להגיע בבוקר למחסום עם סכין, כדאי לשים לב לכך. זה בהחלט מעניין וחשוב לדעת שגל הטרור הזה לא מאורגן על ידי ארגון אחד, אלא מורכב מיחידים, בודדים, שמקבלים כנראה השראה זה מזה.
• אז המידע הזה כן חשוב, אבל הוא כמובן לא הסיפור, וזה מה שמעצבן. שזאת לא הסיבה, זה רק הטריגר. התסכול הגדול שהתפרץ השבוע, נובע אולי מהתחושה שאנחנו לא מתחילים לגעת כאן במהות, בשורש הדברים, לשאול את השאלות החשובות באמת. למשל: השאלה היא לא האם המחבל רב יום קודם עם אשתו, השאלה היא באיזה סוג של חברה מי שרב עם אשתו, יוצא לדקור יהודים? אוקיי, הבנתי שלכל מחבל כזה היה איזה בלגן, אבל איך צמח פה דור שאם רק מעצבנים אותו קצת, מה שמרגיע אותו הוא דם יהודי?
• ואולי בעצם, ברשות הפלסטינית, אם החיים לא הולכים כמו שאתה רוצה, אתה יודע שברגע שתבחר במסלול הטרור – פשוט תשדרג את חייך. אם רק תצא לדקור איזה חייל, תהפוך לשאהיד. יחלקו סוכריות ויחגגו את עלייתך לגן עדן. ואם תישאר בחיים? אתה תהפוך לגיבור, תשב בכלא הישראלי עם חבריך, תזכה לביקורים, תיהנה מתנאים נוחים (אולי גם תבחר את הסוהרות) וכמובן, תקבל משכורת מהרשות הפלסטינית. אותו אבא שלא הסתדר איתך אתמול, יהיה מעתה גאה בך כל ימי חייו. אולי גם תשוחרר בקרוב בעסקת אסירים.
• ועוד לא אמרנו מילה על מערכת החינוך. המחבלת בת ה-15 שדקרה אימא יהודייה בסכין ביום רביעי השבוע, המשיכה מהפיגוע ישר אל בית הספר שלה. מדהים. אולי גם הביאה פתק "איחרתי כי עשיתי בדרך פיגוע". מה ה"חינוך" שהיא מקבלת שם? מה כתוב בספרי הלימוד, איזה נרטיבים של הסתה ואלימות קיצונית שטפו את מוחה החל מגיל אפס? מה היא שומעת בבית, במסגד, בפיד? למה מה שסוחף את הנערים האלה זה לא לימודים ולא ספורט ולא התנדבות ולא שופינג, אלא רצח?
• ועוד לא אמרנו מילה על חברים בכנסת ועל שותפים בקואליציה, שלא ברור באיזה צד הם, בצורה הפשוטה ביותר, ובכל פעם מחדש לא ברור אם הם אפילו יגנו את הפיגוע. ועוד לא אמרנו מילה על שני הלוחמים שנעצרו לחקירה אחרי הפיגוע בשבת, ונשקיהם נלקחו מהם (ברוך השם וברוכות הרשתות החברתיות, היחס אליהם השתנה). אולי קל יותר באמת לא להישיר מבט למציאות, אלא להמשיך לעסוק בקפה שהתקרר בבוקר, ושיגר את הרוצח הבא לדרכו. איך אמר השבוע ח"כ שמחה רוטמן? "המחבל באמת ביצע את הפיגוע על רקע סכסוך משפחתי. זו מריבת אחים, בין יצחק לישמעאל".

הטור פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות".