"אפילו היועצת אמרה שאני צודקת": מתי צד שלישי יכול לפגוע בקשר?

לכל אחד מאיתנו יש צרכים, דעות ורצונות משלו, וכך גם לבני זוג. לא תמיד הצרכים והרצונות הללו מסתדרים, ולעיתים הם מהווים עילה לוויכוחים ומריבות, המביאים איתם רגשות שליליים, רוגז, תסכול ומרמור הדדי. דבר כזה קורה בכל מערכת יחסים ברמה זו או אחרת.

לפעמים קורה שהדברים מגיעים לידי משבר של ממש, וכשהמתח והכעס נעשים בלתי נסבלים – אחד מבני הזוג מערב גורם שלישי שאמור לעזור ולהשכין שלום בין בני הזוג. בעיקרון, צד שלישי אובייקטיבי הוא בהחלט משהו שיכול לעזור לפעמים. הבעיה היא כשלא מכניסים אותו בצורה נכונה או מהסיבות הנכונות, ואז הוא מזיק יותר ממועיל. לעיתים אותו אחד שבחר להכניס עוד צד לא עושה זאת מפני שהוא באמת מעוניין בגישור אובייקטיבי, אלא משום שהוא רוצה לשמוע צידוקים להתנהגותו. לא תמיד הוא עושה זאת במודע, בבחינת "מפומא לליבא לא גליא", אך המטרה היא בעצם להוכיח את צדקתו ולגבור על הצד השני במריבה.

דוגמא נפוצה להכנסת גורם שלישי היא בקשת עזרה הלכתית או רוחנית. אכן, כאשר בין בני הזוג יש אווירה טובה ושיתוף פעולה, אך על נקודה מסוימת יש להם ויכוח – מצוין לפנות לייעוץ הלכתי ולבקש הכרעה מהרב. אך כאשר בין בני הזוג יש מתח, כעס ואווירה לא טובה, הפניה לרב בדרך כלל לא תעזור. אם הרב יאמר שהאישה צריכה לעשות א' ב' ג', ואילו הבעל צריך ד' ה' ו', תתרעם האישה ותגיד: נכון שזו חובתי כלפי בעלי, אבל הוא בכלל לא מתנהג כמו בעל! הוא אינו נוהג כפי שבעל אמור לנהוג על פי התורה וההלכה! קודם שיהיה בעל אמיתי, ואחר כך אמלא את החובות שלי כלפיו. הבעל כמובן יטען בדיוק אותו דבר כלפי אשתו.

כלומר, כאשר יש בעיות בסיסיות ויסודיות בין בני הזוג, ייעוץ הלכתי לא יעזור להם הרבה. הרב ינסה לפתור להם בעיה נקודתית, בעוד שמה שבאמת דרוש תיקון הוא היחסים ביניהם. בני הזוג צריכים לעבוד קודם כל על כמה דברים לפני שיהיו בשלים לקבל את עצתו של הרב.

גורם שלישי – מפריד במקום לגשר

בואו ניקח דוגמא נוספת ונדבר עליה בפירוט. לזוג מסוים יש ויכוח על ההתנהלות הכלכלית של הבית. כדי להגיע לפשרה, האישה פונה ליועצת. בפגישה הראשונה שוטחת האישה את הבעיות ביניהם (כפי שהיא רואה אותן) בפירוט, מסבירה ומספרת. היועצת, שבמסגרת תפקידה אמורה לשדר אמפתיה והבנה, מקשיבה ברצינות ואפילו אומרת מדי פעם "אוי, באמת קשה", וכו'. האמירה הזו, בתוספת כמה הנהונים אכפתיים, מספיקים לאישה כדי לחשוב לעצמה: כנראה שאני באמת צודקת! הרי אשת מקצוע בתחום מסכימה איתי! סימן שאני באמת בסדר גמור!

אם אותה יועצת היא אישה מקצועית ומומחית בתחומה, אין ספק שהיא אינה מצדיקה את האישה על פני הבעל מבלי לשמוע את דבריו. כל מה שהיא עשתה היה לשדר אמפתיה כדי שהאישה תהיה רגועה ותדע שדבריה הובנו היטב ושדעתה נשמעה. אבל אותה אישה כל כך תפוסה עדיין בוויכוח, כל כך להוטה להוכיח שהוא צודקת ולנצח, שהיא מפרשת את דבריה של היועצת ומוציאה מהם את מה שהיא רוצה לשמוע. היא עדיין לא הגיעה לשלב שבו היא באמת מוכנה לקבל עזרה ולהגיע לפשרה. היא עדיין נמצאת במקום טעון של מתח, כעס ומאבק, מקום לא בשל.

כעת היא תחזור הביתה, ותטען בפני בעלה בנימה מנצחת: "אפילו היועצת אמרה שאני צודקת!", על אף שזה לא מה שקרה. בעלה ירגיש עוד יותר מאוים וכועס, והמריבה רק תחריף. הפעם היא לא תהיה מוכנה לסגת בשום מחיר; הרי היועצת אמרה שהיא צודקת! למה שהיא תוותר?

כאשר בעלה גם הוא לא יהיה מוכן לוותר, היא תגיע למסקנה שזהו זה; אי אפשר להתווכח איתו, שום דבר לא ישכנע אותו ואין עם מי לדבר. חבל על הזמן. היא אומרת לו "בסדר, לא אכפת לי, תעשה מה שאתה רוצה". מובן שכן אכפת לה, והכניעה הזו מלווה בטעם מר של כעס ותסכול. מהסיום הזה יצמחו עוד הרבה רגשות שליליים וממורמרים, והיא תסתובב בתחושה של חוסר צדק.

כאשר אדם מגיע למסקנה מעין זו, "עם בעלי אי אפשר להתווכח, הוא לא מוכן לשמוע" – השלב הבא הוא בדרך כלל איסוף הוכחות לצדקתו. כבר דיברנו על כך שהמוח שלנו נוטה לעוות את המציאות ולפרש אותה כך שתתאים לרגשות ולאמונות שלנו. כבר אמר שלמה המלך: "מכל משמר נצור לבך כי ממנו תוצאות חיים" (משלי ד', כ"ג). האדם מחפש עובדות שתתאמנה לתפיסה שלו ומתעלם מאלו שאינן מתאימות. וכך אמונתה של האישה שבעלה לא מוכן להקשיב רק הולכת וגוברת. היא בעצם נמצאת בבית האסורים של ההרגשה שלה.

במקרה הזה הייעוץ היווה מכשול להצלחת הנישואים, משום שהאישה ניגשה אליו ממקום לא נכון. אגב, זוהי באמת בעיה שעלולה להיווצר כאשר לא הולכים לייעוץ ביחד והיועץ שומע רק צד אחד. יועצת טובה תשכיל במקרה כזה לא להיגרר להצדקת האישה על פני בעלה. היא לא תנסה לעזור לה לנצח בוויכוח, אלא תנסה לעזור לה להגיע להסכמה ושותפות. השאלה תהיה: איך אפשר לעזור גם לך וגם לבעלך? המטרה היא ליצור אווירה זוגית, של שניים, לתת מקום גם לבעל ולדעותיו על אף שהוא לא נוכח בחדר. כך המטפלת לא תכניס את עצמה למשולש רגשי.