כשהסחת הדעת מהקושי הופכת למשבר בזוגיות

משולש רגשי הוא מצב שבו בין שני אנשים קיימים מתח וטעינות רגשית, והם משליכים את הרגשות הללו על גורם שלישי. אותו גורם הוא בדרך כלל מישהו שאחד מהשניים הכניס לתמונה, כמו הורה, חבר, יועץ ואפילו ילדים. בדרך כלל, אותו צד שהכניס את הגורם השלישי פונה אליו כדי לקבל חיזוק, תשומת לב ואשליית הקלה. למה הכוונה?

כדי להסביר את העניין בבהירות, ניקח דוגמא של אישה שחווה קשיים עם בעלה, ופונה לאמא שלה כדי להתלונן ולספר מה היא מרגישה. לאם כואב מאוד לשמוע על הקושי של הבת, והדאגה לא נותנת לה מנוח. כיוון שהיא כל כך דואגת ואכפתית, היא מתקשרת כל הזמן לשאול את הבת מה קורה ומה חדש, איך הוא הגיב ומה הוא אמר. מבלי משים היא מנפחת את הבעיה ומחטטת בפצע הכאוב. היא מתערבת ביחסים שבין ביתה לבין חתנה, מחווה את דעתה, מייעצת ומנתחת. מובן שבתור אם אוהבת היא מצדיקה תמיד את ביתה, מגלה הבנה וחיבה ומאשימה את החתן בהתייחסות לא הוגנת לבת שלה. את כל זה היא לא עושה חלילה מרוע, אלא מחוסר הבנה.

הבעיה היא שאחרי כל שיחה כזו יש מעין הקלה רגעית. הבת מרגישה טוב אחרי שהיא פרקה את אשר על לבה וקיבלה עידוד ותמיכה מאמא. מצב הרוח שלה משתפר. כשהאם רואה זאת, היא מאושרת. היא מרגישה שהיא מספקת עזרה והקלה לבת שלה בזמנים הקשים שהיא עוברת. ובגלל ההנאה הרגעית הזו, האם והבת ממשיכות באותו דפוס הרסני: הבת ממשיכה להתקשר כדי לשמוע שהיא צודקת, שהיא בסדר, שהיא טובה – והאם ממשיכה לספק לה את זה.

הדפוס הזה הרסני לזוגיות, משום שהוא גורם לבת להתייחס בצורה לא נכונה למשבר שבינה לבין בעלה. במקום לחוות זאת יחד איתו, היא חווה זאת יחד עם אמא שלה. מה שדוחף אנשים בדרך כלל לנסות להגיע לפתרון ולהסכמה הוא הצורך שלהם בהקלה, שלום ושלווה. קשה לנו לחיות במתח ובכעס. לאותה אישה אין צורך לדון בבעיה שבינה לבין בעלה ולנסות לתקן אותה, משום שאותן הקלה ונחמה שהיא רוצה - היא מקבלת מהשיחות עם אמה. טוב לה ככה. היא עלולה לפתח אדישות ולהפסיק לנסות ליישב את חילוקי הדעות שבינה ובין בעלה.

מכאן הדברים יכולים רק להידרדר. ברגע שאחד מהצדדים מפסיק לרצות ולנסות להגיע למקום טוב יותר, המצב הולך ומחמיר. אמנם האישה ממשיכה לקבל חיזוקים ונחמה מאמא שלה, אבל בסך הכללי היא סובלת. היא סובלת משום שהקשר שלה עם בעלה נמצא במקום לא טוב.

כאשר ההורים רואים שהבת שלהם סובלת, הם עלולים להיבהל ולהאשים את החתן. מצב הזוגיות של הבת שלהם מדאיג אותם מאוד, והם מנסים להתערב ולהשכין שלום, "לחנך" את החתן שלהם. מובן שהבעיה רק גדלה והולכת. הגרוע מכל הוא שהם באמת חושבים שבתם היא קרבן, שהיא צודקת, שהיא מסכנה, והם באמת מנסים לעזור לה – אלא שבכך הם מציירים את בעלה בתור אדם לא טוב, ומקטינים את הסיכויים להבנה ושלום ביניהם. הם מטפסים על עץ גבוה מאוד, מבלי להבין שהם אלו ששתלו אותו. הם מנסים לפתור את הבעיה, ולא קולטים שהם חלק גדול ממנה.

זוהי הבעיה במשולשים רגשיים. כאשר אותה אישה פנתה לאמא שלה, היא בסך הכול רצתה לקבל עידוד וחיזוק – אלא שהיא לא ידעה לשים את הגבולות במקומות הנכונים, ויצרה משולש בעייתי שמרחיק אותה מבעלה. במקום לעזור לה, ההורים שלה מפריעים לה. לא חלילה מכוונה רעה, אלא מחוסר הבנה ומהגנתיות מוגזמת.

כאשר נוצר משולש רגשי שכזה – קשה מאוד להיחלץ ממנו. זהו מנגנון הגנה שאנו יוצרים על מנת להרגיש טוב יותר, וקשה לנו להפסיק איתו. מלבד זאת, גם אותו צד שלישי שעירבנו לא מוכן להפסיק מהר כל כך את הדפוס הזה. תארו לכם שאותה בת תחליט להפסיק את מעגל השיחות הבעייתיות עם אמא שלה. האם לא תיקח זאת בקלות, נכון? היא מרגישה שהיא עוזרת לבת שלה ותומכת בה, והיא לא תהיה מוכנה להפסיק לעשות זאת.

כדי להבין איך בכל זאת אפשר לצאת ממשולשים כאלו, או יותר טוב – להיזהר מראש שלא ליצור אותם, נדבר מעט על סוגי המשולשים ועל הסיבות שבגללן אנו נכנסים אליהם.

למה ואיך נוצרים משולשים רגשיים

הסיבה העיקרית שבשלה נוצרים משולשים רגשיים הוא חיפוש הסחת דעת חיצונית, חיפוש שנובע מחוסר היכולת של האדם להתמודד לבדו. כדי להסביר זאת נחשוב על אדם שנמצא באיזשהו אירוע רשמי ולא־כל־כך מכיר את הנוכחים. תגובה הגיונית במצב הזה תהיה לדבר בטלפון בעשר הדקות הראשונות כדי להתגבר על המבוכה הרגעית. אך אם במשך כל האירוע הוא יעמוד בצד וידבר בטלפון מבלי ליצור קשר עם אף אחד – זה כבר יראה לנו תמוה.

כלומר – הסחת דעת בהחלט מהווה לעיתים פתרון; כאשר אדם נתקל במצב קשה, זה בסדר לפנות לאיזו הסחת דעת רגעית שתקל עליו ותעזור לו להתמודד. הבעיה היא כשהאדם נסחף; הסחת הדעת הופכת להיות העיסוק העיקרי שלו, בעוד שאת הבעיה המקורית הוא זונח לחלוטין. כך נוצר משולש רגשי.

משולש רגשי שמקורו בהסחת דעת יכול להיווצר, למשל, עם הילדים או עם העבודה. לעיתים לבני זוג יש קונפליקט כלשהו, ואין להם כלים להתמודד איתו. הם נרתעים מלדבר עליו ולא מצליחים לנסות לפתור אותו יחד. כדי לברוח מהנושא הלא נעים הזה, הם מתעסקים בצורה מוגזמת עם הילדים, שוהים איתם כל הזמן כדי שלא יצטרכו לשבת שניהם לבד עם הקונפליקט, ואפילו כאשר הם כבר כן לבד – הם מדברים רק על הילדים. עוד דוגמאות הן התעסקות יתר בעבודה, בהתחזקות רוחנית מסוימת, בבילויים וכו'. כל אלו אינם דברים שליליים כשלעצמם; הבעיה היא שהעיסוק המוגזם בהם מגיע על חשבון הזוגיות ושלום הבית. כאן טמון המוקש, שכן דווקא משום שכל אותן הסחות דעת אינן בעייתיות בפני עצמן, האדם לא קולט שהוא נתון בסיטואציה לא טובה. אדם שבורח להתעסקות יתר בעבודה לא מרגיש שהוא לא בסדר; להיפך, הוא לוקח על עצמו עול ועובד קשה כדי לפרנס את בני ביתו. הוא אדם מסור ואחראי. מה רע בכך?

לפעמים הסחת הדעת מגיעה מכיוון הגורם השלישי דווקא. דוגמא נפוצה לכך היא ילדים שמרגישים שהוריהם לא מסתדרים, שיש ביניהם מתח. הם שומעים לעיתים ויכוחים, מריבות ואפילו צעקות. ילד בסיטואציה הזו נעשה לחוץ מאוד, ועל כן הוא מתחיל לייצר בעיות מסוימות, כגון הידרדרות בלימודים, התקפי כעס ובכי, מריבות חוזרות ונשנות עם האחים וכו'. הוא שואב את כל תשומת הלב של ההורים, כך שהם לא פנויים להתעסק בבעיות שביניהם. הם חייבים לטפל בו. הדבר מרגיע את הילד, משום שהוא חווה פחות מריבות וקונפליקטים ביניהם, ובתחושה שלו - יש יותר שלום בית. מובן שזה עושה את הפעולה ההפוכה מלעזור, אך הילד לא מבין את זה. הוא רק רוצה שהמריבות יפסיקו. ברוב הפעמים הוא אפילו לא עושה זאת במודע.

עוד סוג של משולש רגשי הוא הדמיון. לעיתים ממלכת הדמיון מהווה מקום מפלט עבור אדם שנתקל בקשיים בחיים האמיתיים. שם הכול בסדר, כולם מצליחים, אין קשיים ואין צרות...

מובן שכל הסחות הדעת הללו אינן עוזרות כלל וכלל. הן רק מחמירות את המצב. בעיות לא נפתרות מעצמן, וככל שמתמהמהים לפתור אותן – הן הולכות וגדלות. הרגשות השליליים מצטברים, הכעסים מבעבעים מתחת לפני השטח, בני הזוג הולכים ומתרחקים זה מזה – ואין מי שיטפל במצב. הם עסוקים בבריחה ובהסחת דעת.