"אני קוראת לנשים לבוא להופעות כדי שהבנות שלהן לא תברחנה לתחרויות ריאליטי"

"תעשו מאמץ בשביל הילדות שלכן, כדי שהן תדענה שיש להן מרחב יצירה בטוח ונוח, והן לא יתפתו ללכת לתחרויות ריאליטי, שמזיקות לנפש ולנשמה", כך מדברת הזמרת שרון רוטר עם קהל הנשים שמגיעות למופעים שלה.

"זה לא רק בשבילי ובשביל החלומות שלי", היא מסבירה. "כשנשים מגיעות למופעי אמנות יהודית נשית, הן מעודדות עוד ועוד את היצירה בתחום הזה".

במשך שנים, קולן של נשים יוצרות לא הושמע במרחבים הראויים להן. שירת כובסות מאולתרת על גדות הנהר ומקהלת נשים ספונטנית, ששרה בעת בישול המוני לחתונה כפרית, נשארו כחלק מפולקלור עתיק שנעלם. מסורות שכאלה אינן מספיקות.

"המטרה היא להעלות את המודעות בציבור לחשיבות של יצירה נשית יהודית. אני רוצה לעודד נשים לצרוך תרבות יהודית נשית, ולא רק תרבות יהודית באופן כללי", אומרת רוטר, המנהלת האמנותית של הפסטיבל, שגם מופיעה בו, כמובן.

רוטר היא זמרת יוצרת, עיתונאית, עורכת תוכן ומראיינת. היא הוציאה שני אלבומי סולו ואלבום שירי ילדים עם עובדיה חממה. היא שיתפה פעולה עם מוסיקאים רבים ומוכרים כמו ברי סחרוף, רמי פורטיס, אסף אמדורסקי, אביב גפן ועוד. כיום היא מופיעה לנשים, מלמדת סדנאות כתיבה והלחנה, ומקדמת נשים יוצרות בליווי אישי ובקהילה שהקימה - ״יוצרות במה״.

יצירת מרחב אמנותית נשי בגדרי ההלכה למען הדורות הבאים

פסטיבל "צבעים של שירה" הוא עליית מדרגה בפעילות המבורכת שלה. הפסטיבל מתקיים במשך שלושה ימים, והוא יחל בע"ה ביום ראשון הקרוב, ט"ו טבת 19.12. זהו פסטיבל אמנות רב תחומי של יצירה נשית יהודית מקורית מהארץ ומהעולם: מוסיקה, תיאטרון, שירה, ספוקן וורד ואמנות חזותית על הבמה בניהולה של נעה לאה כהן, מנהלת ואוצרת גלריית המקלט.

"המטרה היא ליצור מרחב בטוח, בגדרי ההלכה, שמרגישים בו נוח, כדי להבין שיש לנו מרחב פעולה משלנו. זה שטח העבודה שלנו, וזה לדורות הבאים. הדור הבא חשוף למוסיקה לועזית, למוסיקה לא דתית, והוא חשוף לרצון להיות מפורסם. אני עובדת עם בנות כאלה שרוצות לשיר, לכתוב, ולהתפרסם. הפעילות שלנו מאפשרת להן להתבטא ולמצוא את מקומן במסגרת ההלכה", מסבירה רוטר.   

פסטיבלים גדולים לא נותנים במה בהפרדה, או במה שמוקדשת רק לנשים. העניין הוא לשיקול דעתם של מנהלי הפסטיבל. אף על פי שהפסטיבל הוא פרטי, והוא מקבל מימון ממשלתי, אי אפשר להשפיע על הוועדה האמנותית לבחור יצירה לנשים בלבד, אלא אם כן תהיה תקנה שבה יהיו מופעים לנשים בלבד.

רוטר, אם לחמישה, הבינה שאם היא לא תרים את הכפפה, אז מי ירים?

"כשהילדים גדלו, התפניתי לפעול. הקמתי קהילת נשים יוצרות, למדתי את התחום מבחינה משפטית, חקיקתית וממשלתית – מי הם הגופים השונים שתומכים בתרבות. נפגשתי עם גורמים משפיעים, ביניהם שר התרבות, ואני עדיין פועלת בתחום לצד היצירה האמנותית שלי.

"הפסטיבל הזה הוא לא מופע אחד או חד פעמי. הוא נמצא בדרגה אחרת מבחינה אמנותית ומבחינת חתימת האיכות שיש לו. הוא מיישר קו עם השפה האמנותית הקיימת בפסטיבלים אחרים בעולם: רוב רובו חומר יצירה מקורי, וגם ניתנות פרשנויות אמנותיות חדשות לשירים מוכרים", מפרטת רוטר.  

"ליצירה מקורית יש חשיבות לאומית. מטרתה לאחד את החברה ולאפשר לקולות אמנותיים לבוא לידי ביטוי. אני רציתי לתת ביטוי למקוריות האמנותית שלי. כחוזרת בתשובה, החיבור בין העולמות, והאחדות בין המגזרים הם בנפשי".

זה כבר ממש מסקרן. על מה המופע שלך בפסטיבל?

"המופע נקרא "לו הייתי מוסיקה", ובו אני מבצעת טקסטים של רבי נחמן מברסלב, של המשוררת זלדה ושל לאה גולדברג. המילים מקבלות לחן ועטיפה חדשים ומקוריים. ככה אני מחברת בין ההיסטוריה היהודית לבין ימינו. שם הפסטיבל הוא "צבעים של שירה", אז יש במופע שלי שילוב של הקרנת קטעי וידאו ארט, מרהיבים וגם נגינה של המוסיקאית טל אברמוביץ".

רוטר אינה פועלת בחלל סטרילי. חלוציות היא לא רק לחצוב בסלע בפעם הראשונה. בשנים האחרונות נשמעים קולות שמתנגדים למופעים לנשים בלבד, בטענה מגוחכת של הדרת גברים ואפלייתם. יוצרות רבות נתקלות בחומה בצורה, בביטולי מופעים, בהתבטאויות מפורשות ובהתבטאות מתחמקות מצד תיאטראות ומועדוני הופעות שסוגרים את דלתותיהם בפני מופעים לנשים בלבד.

"יש לנו הרבה מניעות", מנסה הזמרת דין דין אביב להסביר את התופעה, ובאותה נשימה היא שואלת שאלה רטורית: "איך אפשר להסביר שמוסיקה יהודית לא מקובלת על אוכלוסייה יהודית, ואיך שירת נשים נחשבת להדרת גברים?".

התודעה נפתחת: יש תרבות נשית יהודית

"המטרה בפסטיבל הזה היא לחזק", אומרת אביב. "אנחנו צריכות להמשיך לייצר פסטיבלים שכאלה, ולהופיע בהם כדי להעביר מסר לציבור הנשים שתבואנה לפרגן. הקהל חשוב מאוד. זה צריך להיפתח בתודעה שיש תרבות נשית יהודית, וצריך לתת לה מקום".

אביב, זמרת יוצרת חוזרת בתשובה, היא בת להורים מוסיקאים, והיא מופיעה איתם על במות מגיל ארבע. אביב הייתה סולנית בלהקת ״גאיה״, שיתפה פעולה עם עידן רייכל בשיריו והוציאה שלושה אלבומי סולו מצליחים. היא זוכת פרס תגלית השנה של אקו״ם והקרן למצוינות בתרבות. כיום היא מופיעה בכנסים לנשים, מורה לפיתוח קול, מעבירה סדנאות לזמרות ומורה בבית ספר ״מזמור״.

דין דין אביב (צילום: הילה ליפשס)

במה שונה המופע שלך כאן בפסטיבל ממופע רגיל שלך?

"בסדנה שבפסטיבל נלמד על אינטרפרטציה בשירה ועל יצירת מרחב קולי חדש. ניגע בחללים השונים המשפיעים על הפקת הקול, בעבודה על פרייזינג, מלודיה, הגשה ותנועה מתוך דוגמאות וביצוע של השירים המוכרים שלי.
"הסדנה סוחפת ומרגשת מתוך אינטראקציה ושיתוף הקהל, ומיטל ברכה קרני תלווה אותי בקלידים. למעשה, רק בפסטיבל אני יכולה לדבר", היא מציינת.

"אני באה לערב מסוג אחר עם תפיסת עולם קצת שונה של הופעה. זו מוסיקה מקורית, ושם הקהל יכול לשמוע את ההתפתחות שלי כאמנית יוצרת. רק במה של פסטיבל יכולה לאפשר לי את זה כאמנית. זה משהו שאני לא יכולה לספר במופע רגיל או במסגרת כנס".

אביב מתארת בפני קהל הנשים את כל מה שעומד מאחורי סגנון השירה הייחודי שלה, ואיך היא הגיעה לזה.

"אני מעבירה סוג של שיעור מול הבמה על הפקה קולית ועל ההיסטוריה ההתפתחותית המוסיקלית שלי. אני באה מבית שבו אמא שלי שרה בהרבה שפות. אני משלבת הרבה שירת ג'יבריש – הברות שחוזרות על עצמן. אני חולקת את כל הדבר הזה, ומאפשרת לקהל לשיר איתי.

זה מזכיר קצת את הג'יבריש של אריאל זילבר.

"כבוד גדול הוא לי. צריך אומץ לג'ברש על במה, וזה משתלב מושלם. יש לי שיר: לא תמיד יוצאים לי המילים. לא תמיד יוצאות לי המילים. קצת מקושקשים", זה כאילו בלי משמעות, אבל כך הנשמה מתבטאת.

"תודה לה', אנחנו עכשיו מפתחות את התחום של שירת נשים, פועלות על מנת שתהיה תרבות של שירת נשים, שלא מפחדת לקרוא לכך בשם הזה. אנחנו יוצרות נישה מיוחדת לנו. נערות רוצות להיות מפורסמות, לשיר ולהתבטא. זה בנשמתן, אבל הן יכולות ללכת לפלטפורמות לא מתאימות כמו תחרויות ריאליטי, לעקם את ההלכה, אבל כשיש את מרחב היצירה הנשי, זה מאפשר להן להתבטא אמנותית ומוסיקלית במסגרת ההלכה".

לא נראה לך מוזר שרק בשנים האחרונות יש פריחה תרבותית בתחום של יצירה נשית יהודית? למה זה לא קרה קודם?

"אני חושבת שקודם כל זה רצון ה'. אלה חבלי משיח, ויש כאן תיקון. אולי זה תיקון שלנו כבעלות תשובה. אני חושבת שרק הענווה הנשית מסוגלת לשאת זה - ברוך שעשני כרצונו ותודה לאל. בעלי אומר לי תמיד להסתכל מה יש לנו, ולא רק לראות את החוסר. אני מאמינה שזה לטובה. אולי היינו חייבות ללכת במדבר הזה כדי להבין שאנחנו צריכות ליצור מרחב סטרילי לנשים, אחרת היינו מתערבבות בתוך הפלייליסט של המוסיקה הכללית", מסבירה אביב.

"בנוסף, נשים יוצרות רבות שפועלות בשטח הזה הן בעלות תשובה. הן באות עם ידע רב, והן מכירות יותר את עולם התרבות והאמנות. אני אומרת תמיד שלא סתם הייתי חילונית. הייתה לזה סיבה. יכול להיות שבאנו לחבר בין העולמות מבלי להתפשר על איכות.

אביב מתניעה לשלב הבא, ויוצאת בקריאה: "אני מחפשת את הגביר או את הגבירה שיפתחו את הדלת, ויקימו חברת תקליטים לשירת נשים. צריך להמשיך לחזק נשים שפועלות במסירות להפיץ את דבר ה' בדרך של נשים צדקניות".

לקראת סוף הריאיון, שהתקיים בטלפון, מבקשת אביב בספונטניות שאתפלל עליה שלא ייגמר לה הדלק.

"אני בנסיעה בכביש מהיר. תתפללי בבקשה עלי, דינה אביגיל בת עליזה, שאגיע בשלום, ושלא ייגמר לי הדלק".

עם קצב העשייה של אביב, רוטר ושותפותיהן למסע היצירה, נראה שלא חסר להן דלק בכלל.