כשהסבים והדודים לא מבינים את הילד שלכם, עם ה-ADHD

חגיגות החנוכה הביאו עם הנרות והסופגניות גם אירועים חברתיים, מפגשים משפחתיים ולא מעט אתגרים וכעסים על הילדים. זה לא מסתכם בניהול הילדים. זו גם העמידה מול המשפחה המורחבת, חברים שכנים, סבא/סבתא שרוצים רק טוב עבור הילדים אך לא בהכרח מכירים או מבינים את מה שאתם, ההורים, יודעים על הילד שלכם ועל ה-ADHD הספציפי שלו.

את כל מה שאתם למדתם במהלך ההתמודדות עם התפקודים ניהוליים הלוקים שלו - הם עדיין לא שמעו, ודאי לא הפנימו. הם עדיין אוחזים ש"זה ממש לא בסדר, וצריך יד קשה לפעמים", ו"שמאל דוחה זה חלק הכרחי", או "תירוצים תירוצים - לא צריך לתת לו/לה ל…", או "זה עניין עקרוני, זה ענין של מידות!", "אתם פשוט הורים כנועים ונותנים לו לנהל - מה אתם מצפים שיקרה?!".

מובן שאי אפשר לשכוח את המבטים הנוקבים, הרמת הגבה, הפנית הגב או הנזיפה שהילד כנראה חטף תוך כדי פעולה. הביקורת והכעסים הופכים להיות הדדיים.

ADHD זו הפרעה שקופה. מבחוץ הילד נראה כמו כולם, והתפקודים שעליהם מדברים כלוקים - הם אותם תפקודים כמו של כולם, רק שאצלם זה אחרת. לכן עדין כמו בימים ההם, גם בזמן הזה - יש אנשים שבטעות סוברים ש-ADHD זה עניין של בחירה, מידות והחלטות. ובינתיים הילדים הללו מפסידים את נקודות הזמן הכי משמעותיות ליצירת קשר וחיבור ערכי ובין דורי משמעותי. הם לא זוכים לאמפתיה מיטיבה, וגם לא לעזרה יעילה.

במקרה הטוב - ינסו להשתיק אותם בכניעה לרצונותיהם או בהאשמה והרמת ידים מהתמודדות מולם. "אתה פשוט לא רוצה", "את לא מנסה", "כשאת רוצה את מצליחה".

אז זהו, שזה ממש לא ככה. היות ש-ADHD היא הפרעה נוירו התפתחותית שמשפיעה על הביולוגיה והכימיה של המוח , זה לא תלוי בבחירה, בכוח רצון או באינטליגנציה. כי הילד רוצה. הוא תמיד רוצה לרצות אתכם ולקבל את האהבה וההכלה שלכם. רק שלא תמיד הוא מצליח להביא את הטוב שבו לאור, או להסביר את הקושי שלו לעשות את זה.

אבל שימו לב למשהו מענין, אפילו מביך - זה כן תלוי בבחירה שלנו - המבוגרים - לגרום לעניין הזה להיות קל יותר, אפשרי, מחבר ומאיר - או קשה ובלתי נסבל.

במדריך הזה הקפנו חלק מהקשיים הרווחים בקרב ילדים עם הפרעות קשב. לא אצל כולם יופיעו כל הקשיים, ולא בהכרח שהם יופיעו בעוצמות כאלו שיצריכו התערבות, שכן הפרעת קשב תופיע אצל כל אדם בצורה קצת אחרת. ניסינו כאן להקיף את מה שהכי נפוץ. כלים שעובדים טוב עבור ילד עם הפרעת קשב, יהיו נכונים גם לגבי ילדים אחרים, ואותו כלל נכון גם עוצמת ההפרעה - מה שנכון לגבי קושי בעוצמה קשה, יהיה נכון גם לגבי קושי קל יותר. מקסימום הילד יאמר לך שהוא מסתדר בלי המבנה שהצעת לו. לך תהיה הזדמנות להחמיא לו על הבגרות והיכולות שלו. הוא ירוויח את הנכונות האמפטית ואת שיתוף הפעולה שלך, וביחד הרווחתם מערכת יחסים טובה יותר ואקלים משפחתי משופר.

אז כשאתם הולכים למפגש המשפחתי/חברי הבא - יחד עם הסבלנות והנשימה העמוקה, קחו באמתחת את התהליך הבא, כמה עצות ותבונה.

• שלב ראשון - למדו את המשפחה המורחבת שההתנהגות של ילדכם מקורה בביולוגיה, לא בחוצפה.
• שלב שני - אין משמעת או ענישה שישנו את ההתנהגות שמקורה בתפקודים ניהוליים לוקים. מה שכן יועיל לשינוי משמעותי הוא שימוש באסטרטגיות מותאמות, שנותנות מענה לקושי ההתנהגותי שמקורו ב-ADHD. הרי לא תעניש דג ש"מסרב" לטפס על עץ. הטכניקות והאסטרטגיות הללו הם תהליך שעוזר לפתח תפקודים מעוכבים. הם לא זבנג וגמרנו - זו עבודה קשה ושליטה עצמית שלנו, על מנת לווסת את רגשות התסכול, חוסר הסבלנות והרצון שלנו לראות תוצאות. בעולם בו הכל מידי - לעשות תהליך הדרגתי זו גבורה. אך כשאתה מסכים להתגבר ולפעול באופן הזה, תופתע מאיכות התוצאה והחיבור שנוצר בינך לבין המתמודד הצעיר. זהו קשר שלא מהרה ינתק. אז בקש את התמיכה של היקרים לך ואת השותפות שלהם במלאכה הבוגרת, הבונה, גם אם היא אחרת ולוקחת יותר זמן ממה שהיינו רוצים מלכתחילה. אך לפום צערא אגרא.

חמשה תחומי אתגר שכדאי להסביר לקרובים

א. זיכרון עבודה קצר - גורם לעיתים לכך שילד עם ADHD לא יישם את לקחי העבר ולא ישתמש בהם בעתיד. חבל לומר לו: "אמרתי לך אלף פעמים…". זה לא נרשם ולא נזכר, זה יהיה בזבוז להשקיע בכך אנרגיה וכעס מנתק ומיותר. חזור על ההוראה בכל פעם מחדש. בקש ממנו לחזור על ההוראה במילים שלו, במקום שתצעק ותכעס עליו. אם יש כללים מסוימים בבית אליו אתם מגיעים - חזרו עליהם ועזרו לו לומר אותם במילים שלו. כמו - "לא נוגעים בדלתות הזכוכית של הספרייה של סבא, ולא זורקים כדור פנימה".

ב. קושי לווסת רגשות - קשה לו להגיב בצורה פרופורציונלית לגירוי. מה שנראה לך פעוט, יכול להחוות על ידו כפגיעה אנושה. רכך את המכה באמפתיה, וגשר על הכאב מתוך הבנה, ללא שפיטה. כמו: "רצית מאוד לשחק איתם, נפגעת שלא שיתפו אותך והפכת את הלוח. זה כואב (חיבוק). אתה חושב שהם ירצו לשחק עכשיו?".

ג. רגישות יתר לדחייה – הרגישות הזו עלולה לגרום לו להימנע מקבוצת גילו. יש שיעדיפו להיות עם המבוגרים, ואחרים יבחרו לבלות עם צעירים. ילד עם ADHD לרוב חווה יותר סלחנות מצד הקטנים, ושליטה מצידו. אל תבקר ותקטין אותו על כך. הראה לו את יכולת המנהיגות שלו, וודא שלא משתמש בכוח או בשתלטנות. ציין את העובדה שהם נענים לו ומעריכים אותו גם בלי הכוחניות.

ד. קושי לגייס קשב לפעולות "משעממות", גם אם הן הכרחיות, כמו לנקות את הסלון של סבתא אחרי מסיבת הסופגניות שהכינה עבור כל המשפחה. מהר מאוד תמצא את הילד מתחמק. גייס אותו לתפקיד ספציפי מאוד, ו/או לתפקיד שדורש אחריות מאתגרת משהו. תן לו בעלות על הפעולה, והוא יעשה עבודה נפלאה.

ה. קושי לשלוט בדחפים - הדיבור הפנימי שעוזר לנו לכוון את פעולותינו ולהבין את הפעולה הבאה הנצרכת - חלש אצל בעלי ADHD, ולכן נראה כאילו הם קופצים מעניין לעניין בלי לסיים שום דבר. לא מספיק לבקש "תטאטא את התא", צריך לעזור לו בתמלול הפעולה הבאה: "ותביא יעה לאסוף את האשפה לפח הזה" (הספציפי. כי אם ילך לחפש פח, לא בהכרח יחזור במהרה…). מטלה אחת בכל פעם ודיווח על סיומה, דרבון ותגמול, וכמובן הגבלת פרק הזמן - יעזרו הרבה יותר למילוי המטלה.

• שלב שלישי - אחרי שניסיתם לגייס את האמפתיה ולהרחיב את הידיעה של המשפחה המורחבת, בעז"ה לא תצטרכו את השלב הזה. אך אם בכל זאת הם עדין לא שם - ציינו שהסירוב שלהם לנסות להבין ולשנות את הביקורתיות ומדיניות היד הקשה עם הילד - עלולה להשפיע על מערכת היחסים שלהם ולגרום לריחוק שעלול להימשך שנים. אין אפשרות להחזיר שנים של התחמקות מקשר וזמנים בהם היה חסר חיבור אוהב .זה דבר האבד. והרי תהיה להם הרבה יותר השפעה מבורכת על הנכד/הילד כאשריגיעו ללב הדברים, ולא יתעכבו על המעטפת הלקויה זמנית. אין לתאר את נפיצות הכאב שיש לאירועים שלילים בחיק המשפחה המורחת והשפעתם לאורך שנים. אין ילד שלא מרוויח רק טוב מאהבה וקבלה של סבא/סבתא. חבל לוותר על זה. זו אפשרות לעזור להאיר את הנר מבפנים וליצור חיבור לשרשרת הנצח של התא המשפחתי היהודיהמשמעותי, ולהיות חלק מאותו נר תמיד - או חלילה אובדן, ניתוק וכאב לדורות.
• שלב אחרון - אם עשיתם את כל זה ועדין האינטראקציה קשה - זכרו - אתם את שלכם השתדלתם ועשיתם, והשאר - לריבון העולמים. עלינו רק להאיר שלהבת קטנה ולעשות את חלקנו בפירסומא ניסא. כי כל ילד הוא נס להאיר ולהתנוסס בו ובשלהבתו. והתפקיד שלנו כבוגרים ואחראיים זה להיות מאוד זהירים בהכנת הנרות הללו.

אילת ווגברייט היא מאמנת ADHD ומנחת הורים להפרעת קשב והתנהגות AW7657567@gmail.com