האם לסלק את התלמיד שנרכש על ידי קבוצת הכדורגל?

מעשה בתלמיד כשרוני, הלומד במוסד תורני מסויים, שהוריו רשמו אותו לחוג כדורגל. הבחור התגלה כ'כשרון' גדול בתחום, עד שפנו אליו מנהלי קבוצת כדורגל מפורסמת, והציעו לו להצטרף לשורות קבוצתם. התלמיד לא חשב הרבה, והשיב בחיוב.

הקבוצה מחייבת את הבחור לשחק בשבתות, רח"ל, וכששמעו מוריו על כך, ניסו לשכנעו להימנע מרמיסת השבת הקדושה, ולא לציית למנהלי הקבוצה. למרבה הצער, הבחור אינו מוכן לוותר על ההשתתפות במשחקים בשבת, ואומר שאילו לא יעלימו עין ממשחקיו בשבת, הוא יעזוב את בית הספר, ויעבור ללמוד בבית ספר חילוני, דבר שיביא להתדרדרות רוחנית והסתאבות ברוח הטומאה, ירחם ה'.

מנהל בית הספר הגיע אל הרב יצחק זילברשטיין שליט"א, והציג בפניו את השאלה הגורלית: כיצד אנו צריכים לנהוג כעת - האם לסלק את התלמיד, משום חילולי השבת החמורים שעושה, ובפרט שחבריו לכתה, מודעים להשתתפותו במשחקים בשבת ועוקבים אחר הצלחותיו, או שמא יש להשאירו, מחשש איבוד נפשו?...

השיב הרב יצחק זילברשטיין שליט"א:

אי אפשר להחזיק את התלמיד, כי אם נניח לו להשאר במוסד התורני ולהמשיך לשחק בשבת קודש, יבואו לומר: 'התירו פרושים את הדבר', דהיינו, אפשר ללמוד תורה, וגם לשחק כדורגל בשבת, ולהיכשל בחילולי שבת חמורים ואף להכשיל את האלפים הצופים במשחק רח"ל. ולכן, אף על פי שבסילוק התלמיד קיים חשש לדחיית נפש מישראל, מכל מקום, כיון שיש כאן חילול ה' נורא, וחשש של זלזול השבת בפני החברים לכתה, שעוקבים בהתפעלות אחר חברם, יש לסלק את התלמיד החוטא ומחטיא (לאחר שכל ניסיונות השכנוע לא הועילו).

והנה, מסופר על הגאון רבי דוד פוברסקי זצ"ל, שניגש פעם אל רבו, 'המשגיח' רבי ירוחם ממיר זצ"ל, ושאל אותו, 'האם ידוע לכבוד הרב שהבחור פלוני מעשן סיגריות בשבת? צריכים לסלקו מהישיבה!'

רבי ירוחם ענה לו: 'ודאי שאני יודע, כשאני עובר בין השורות בבית המדרש לפני תפילת מנחה בשבת, כדי לשלוח שליח ציבור, אני מריח את ריחו של עשן הסיגריה שהוא עישן לפני שבא למנחה'. רבי דוד היה בתדהמה: 'אם כך, שהרב יודע את הנעשה, מדוע אינו מוציא אותו מהישיבה?!'

ענה לו רבי ירוחם: 'סבו של הבחור הוא פלוני, מן הצדיקים של הדור הקודם, והוא מכריז וצועק לי מן השמים 'הצילו את נכדי', ואם כן איך אוכל לסלקו מן הישיבה!'

סופו של מקרה זה היה, שרבי ירוחם השקיע שעות רבות כדי לחזק ולעודד את הבחור, עד שהוא חזר בתשובה, ובהמשך נהיה לתלמיד חכם גדול מבחירי ישיבת מיר.

אולם, אין מקרה זה דומה לשאלה דידן, כי שם המעשן עישן לעצמו בחדרי חדרים, באופן שלא היה חשש שיגרום ל'הדבקת' תלמידים אחרים בזלזול החמור שלו בשבת קודש, אך בשאלתנו, התלמידים בכיתה יודעים שהוא משחק בשבת, והוא נערץ על קהל הצופים, שהרי קבוצה 'חשובה' רכשה אותו לשורותיה, כך שהילדים הנשארים מגלים עניין במשחקיו, וגם הם עלולים להעריצו ולהימשך אחר מעשיו הנוראים.

והיכן בתורה ניתן למצוא מקור לדברינו? - ובכן, מבואר בפרשת וירא, שכאשר שרה אמנו הבחינה במעשיו החמורים של ישמעאל, היא ביקשה מאברהם אבינו לגרשו מעל פני יצחק, "ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מְצַחֵק (דהיינו עוסק בעבודה זרה, גילוי עריות, ושפיכות דמים. רש"י). ותאמר לאברהם גרש האמה הזאת ואת בנה" (בראשית כ"א, ט'-י'). ואמר רבינו החפץ חיים זצ"ל (ספר ח"ח עה"ת): "אין כל ספק שלוּ היה מתחנך ישמעאל יחד עם יצחק, לא היה פרא-אדם כל כך, כי הרבה סביבה עושה. אבל יען כי חברת ישמעאל היתה יכולה להשפיע לרעה על יצחק, על כן החליטה שרה, שהיתה גדולה מאברהם בנביאות, שהסכנה ליצחק יותר גדולה, ויש לחשוש חלילה שעד שיצחק יתקן את ישמעאל, יקלקל ישמעאל את יצחק, וביקשה לגרש את ישמעאל מעל פני יצחק. והקב"ה אמר לאברהם לשמוע בקול שרה. ומעשה אבות סימן לבנים, להשגיח על הקטנים שהמקולקלים לא יקלקלו את הטובים".

ולכן, גם בענייננו לא ניתן להשאיר את התלמיד בבית הספר! (ובודאי שבשאלות חמורות אלו, העוסקות בדיני נפשות, לא ניתן לדמות בין מקרה למקרה, וכל נידון יש להגיש להכרעת חכמי ישראל).

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.