הרב יצחק זילברשטיין
הבעל איים על אשתו בגירושין אם תוותר על חלקה בירושה
'איך עשית זאת מבלי להיוועץ עמי, הלא ניתן לבנות בנכס בניין מגורים גדול, ונוכל לזכות לפחות בשתי דירות יוקרה!... והרי הסבא כל כך אהב אותך ובודאי רוצה שתיהני מירושתו...'
- הרב ארז חזני / ופריו מתוק
- ז' אייר התשע"ה
מעשה בראובן שנולדו לו בת ושלושה בנים. הבת גדלה ונישאה, ויום אחד היא ובעלה נהרגו בתאונה (רח"ל), והותירו יתומה קטנה. הסבא ראובן גידל את היתומה והשיאה, ולאחר ימים ושנים נפטר לבית עולמו.
ראובן הותיר אחריו בית ישן, הבנוי על שטח גדול, והתכנסו שלושת בניו כדי לדון מה לעשות בירושת אביהם. החליטו פה אחד, שמאחר והאב התחנן בפניהם כמה פעמים שיפעלו לעילוי נשמתו, אם כן יבנו בע"ה על המגרש (לאחר הריסת הבית) בית כנסת מפואר, שייקרא על שם אביהם המנוח.
בכדי ליישם את התכנית, ניגשו לאחיינית שלהם (שעל פי החוק האזרחי, שאינו לפי דין תורתנו הקדושה, גם היא נחשבת ליורשת, תחת אימה, ברבע מהנכס), וביקשו שתחתום להם על ויתור הירושה, כדי שיוכלו להקים מקדש מעט לעילוי נשמת הסבא שהיא חייבת לו כל כך הרבה.
האשה נענתה ברצון, וחתמה על המסמך. אלא שכשסיפרה את הדבר לבעלה, הלה רתח מזעם, 'איך עשית זאת מבלי להיוועץ עמי, הלא ניתן לבנות בנכס בניין מגורים גדול, ונוכל לזכות לפחות בשתי דירות יוקרה!... והרי הסבא כל כך אהב אותך ובודאי רוצה שתיהני מירושתו...'
בני הזוג הרבו להתווכח על העניין, והדברים הגיעו לידי כך שהבעל מאיים לגרש את אשתו אם לא תסכים לשכור עורך דין שיביא לביטול הסכמתה לוויתור חלקה.
וכאן הבנים שואלים: 'כיצד רוצה התורה הקדושה שנפעל כעת - האם כדאי לוותר על רעיון בניית בית הכנסת, כי אולי טובת אבינו המנוח שנכדתו היתומה לא תישאר ללא בעל, (ובפרט שאפילו שמו של הקב"ה נמחק כדי לשים שלום בין איש לאשתו..), ונדאג בע"ה לעשות רבות לעילוי נשמתו בדרכים אחרות;
או שמא נוציא לפועל את בניית בית ה' לעילוי נשמת אבינו, ונתעלם מאיומי הבעל רע-המעללים, שעל פי דין תורה לא מגיע לו מאומה מהעיזבון'?...[1]
השיב הרב יצחק זילברשטיין שליט"א:
הגמרא ביבמות (ס"ב:) אומרת: "המקרב את קרוביו, והנושא את בת אחותו, עליו הכתוב אומר (ישעיהו נ"ח): אז תקרא וה' יענה". והרמב"ם כתב ב'מורה נבוכים' (ח"ג פמ"ב): "החכמים ז"ל משבחים מאוד מדת האדם שיהיה מקרב את קרוביו, ונושא את בת אחותו, וכבר הודיעתנו התורה בזאת המדה הפלגה גדולה מאוד, והוא שהאדם צריך לישא פנים לקרוביו, ולקרב מאוד כל מי שיש לו עמו אחוה. ואפילו חטא לו וחמסו, ואפילו היה הקרוב ההוא בתכלית ההפסד, אי אפשר לו מבלתי שישא פנים לקרובו".
הרי שמצוה גדולה היא לרחם על קרוביו, ולכן אין זה מן הראוי שיתעלמו האחים משאר-בשרם, אלא נכון והגון שיצילו את האחיינית היתומה מגרושין, ויתנו לה רבע משווי המגרש[2], והיא תעשה התרת נדרים על קבלתה להסכים לבניית בית הכנסת.
ויש לציין שפניית הבקשה אל האחיינית לוותר על חלקה כדי לבנות מקדש מעט לעילוי נשמת הסבא 'שאת חייבת לו כ"כ הרבה', אינה צודקת, כי יורש אינו מחוייב לוותר על כל הירושה כדי לבנות מקדש מעט לע"נ אביו (או זקנו), ואדרבה, חז"ל קבעו שהמבזבז לא יבזבז יותר מחומש; ולכן אם תתן חומש מהחלק שיגיע לידה, הרי שנתנה הרבה מאוד. ובעל היתומה אמנם אינו נוהג כראוי, אך עדיין לא ניתן לקרותו 'רע-מעללים', כי מעטות אלו הבנות שמוכנות לוותר על חלקן בירושת אביהן, והבעל דנן גם הוא אינו מורד בהשי"ת בזה שרוצה שאשתו היתומה תקבל חלק כחלק כשאר האחים, כי הוא חושב שגם הסבא היה רוצה ליתן לה רבע מנכסיו, אלא שנטרפה עליו השעה מבלי שיכתוב צוואה.
ולפיכך, ראוי לאחים לוותר וליתן לבת אחותם רבע משווי הירושה, כדי למנוע מחלוקות ולהרבות שלום!
[1] וידוע שדיני התורה אינם כנועים לאיומים, וכמבואר ב'מלמד להועיל' (ח"א סי' ס"א), שנשאל אודות אֵם שאיימה על בנה שתתאבד אם לא ילך ללמוד בגימנסיה בשבת, ופסק המלמד להועיל, שאסור לבן ללמוד בשבת, למרות האיום בהתאבדות מצד האם, מפני שאי אפשר להנהיג את התורה בכניעה לאיומים.
[2] וידוע שבכמה מקומות נהגו שהאב נותן לבתו בשעת נישואין שטר 'חצי זכר' (ולפעמים שטר 'זכר שלם'), שעל פיו תקבל לאחר מיתת האב חלק (מחצית חלק זכר, או חלק שלם) בירושה עם הבנים.
לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.