לרכוש עבור העובדים מזון בכשרות מהודרת או לקנות להם ’מזכרת תורנית’

יהודי ירא שמים שהינו בעל חברה מסוימת, מעוניין לערוך 'ערבי גיבוש' לעובדיו הרבים (תוך שמירה על גדרי הצניעות), ומכיון שמדובר בעובדים שעדיין אינם שומרים תורה ומצוות, ולא מקפידים כלל על כשרות, מבקש בעל החברה לשאול:

לצורך הזמנת המזון עבור ערב הגיבוש, הוקצב סכום מסויים של כסף, ואני מסופק - האם כדאי להעדיף להזמין עבורם מזון בכשרות מהודרת ביותר, דבר שכרוך בעלויות מרובות, או שמא כדאי שארכוש עבורם מזון זול יותר, בכשרות שאינה מהודרת (אך כמובן כשרות טובה, אלא שחסר בה 'הידורים' שונים), וביתר הממון ארכוש עבור כל אחד מתנה קטנה, כ'מזכרת' מערב הגיבוש, כגון סידור קטן, תהילים, או פרק שירה, ואולי אוכל בכך לקרבם מעט ליהדות.

יורנו רבינו, כיצד כדאי לי לנהוג?

השיב הרב יצחק זילברשטיין שליט"א:

מעשה שהיה ביהודי שהוא עצמו חזר בתשובה שלימה והתקדם מאוד ביהדותו, אבל כל שאר בני הבית, אשתו וילדיו, אינם הולכים עימו יד ביד, ועדיין לא באו לחסות בצל התורה והמצוות.

והנה, כשהגיע בנו הראשון לגיל מצוות, ביקש האיש לרכוש עבורו את התפילין היקרות ביותר, הגם שלא היה סיכוי לכאורה שהוא יניח אותן יותר מאשר ביום הראשון. האב ביקש מהפעילים שיביאו לו את התפילין היקרות ביותר. והחשש אכן התיישם בפועל. הבן לא הניח את התפילין היקרות אלא ביום הראשון. כשהגיע הבן השני למצוות, חזר המחזה על עצמו. האבא קנה עבורו את התפילין היקרות, והבן הניחן רק פעם אחת.

והנה, כאשר הגיע תורו של הבן השלישי, הסתפק האב: האם כדאי שארכוש שוב את התפילין המהודרות והיקרות ביותר, או שמא כדאי שארכוש תפילין פחות מהודרות, ובכסף שיישאר ארכוש זוג תפילין נוסף, ואתרום אותו עבור יתום עני, שאין סיפק בידו לרכוש תפילין, והיתום יניחם יום-יום?

הצעתי את השאלה לפני מו"ח מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, והשיב לי, שנראה שעדיף לקנות לבנו של בעל התשובה את התפילין הלא כל כך מהודרות, ואת העודף להשקיע ברכישת תפילין עבור היתום.

מו"ח הביא ראיה מהגמרא בחולין (ק"ה.), שם מובא שמר עוקבא אמר 'אנא להא מילתא חלא בן חמרא לגבי אבא'. דהיינו, מר עוקבא התבטא על עצמו שהוא 'חומץ בן יין' לגבי אביו, שהרי אביו החמיר על עצמו ולא אכל בשר וחלב באותו יום, ואילו הוא ממתין רק 6 שעות.

והקשו המפרשים, מדוע צריך היה מר עוקבא להכתיר את עצמו בתואר פחוּת שכזה? שיחמיר גם הוא על עצמו, וימתין יממה בין בשר לגבינה! וביארו, של'חומרא' יש טעם והצדקה, רק במידה שלמחמיר יש את יראת השמים המצדיקה את החומרא הזו, אבל מי שאינו בדרגה כל כך גבוהה, אין הצדקה לחומרא שלו, ואין כל טעם שיאמץ את החומרא לעצמו, כי אז הוא עושה זאת רק כ'חיקוי'. ואכן, מר עוקבא לא הרגיש שהוא עומד בדרגתו של אביו, ולכן שמר רק על המתנת 6 שעות[1].

ואמר מו"ח זצ"ל שכך גם בענייננו - נער שמניח תפילין פעם אחת בלבד, אין מקום להחמיר ולקנות לו תפילין 'מהודרות שבמהודרות', ודי שיקנו לו תפילין העונות על תואר 'מהודרות', ובשאר הכסף יקנו תפילין ליתום שיניחם יום-יום[2].

ונראה שיש להשיב כעין זאת גם בנידון דנן - שמכיון שכשרות עם כל ההידורים והחומרות, אינה שייכת עדיין לדרגת היראת שמים של העובדים, ממילא עדיף לספק להם מנות בדרגת כשרות טובה, וביתר הכסף לרכוש עבורם דברי מצוה שיש סיכוי שיקרבום ליהדות.

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.