טוב לי במשולש הרגשי, למה לעזוב אותו?

יציאה ממשולש רגשי היא קשה מאוד, כפי שכבר אמרנו. אחת הסיבות העיקריות לכך היא חוסר הרצון של האדם לצאת ממנו. הרי המשולש הרגשי נוצר כדי לספק לאדם הקלה, רוגע והסחת דעת מקשיי המציאות. למה שירצה לעזוב אותו?

גם אחרי שהאדם מזהה את העובדה שהוא נתון במשולש רגשי, וגם כשהוא מבין שזהו מצב לא טוב ושהוא צריך לנסות להיחלץ ממנו – הוא לא באמת רוצה לצאת. ההיגיון אומר לו שזהו הדבר הנכון, אבל הרגש חזק יותר והוא אומר שזו טעות.

מעבר לכך, לעיתים נראה לאדם שלא נכון להזניח את אותו תחום שהתעסק בו יותר מדי עד עכשיו, כמו במקרה של אותה בת שמרגישה לא נעים להפסיק לשתף ולדבר עם אמא שלה, או הורים שהתעסקו יותר מדי בילד בעייתי במקום להתעסק במשבר שביניהם, ומרגישים שאסור להם להפסיק להתייחס לילד כפי שעשו עד עכשיו.

הקושי הזה קיים, ואין דרך לדלג עליו או להעלים אותו. הוא חלק מהמחיר שמשלמים על משולש רגשי. מה שכן אפשר לעשות זה לזהות היטב את המשולש ולהבין אותו, לתכנן מראש איך בדיוק נצא ממנו, להתכונן מראש לתגובות של הקרובים ולהיות עקביים למרות הלחצים.

השלב הראשון ביציאה מהמשולש הוא כמובן הזיהוי. מבלי להבין שאנו נתונים במשולש רגשי – אי אפשר לצאת ממנו. לשם כך הבאנו את הדוגמאות שלעיל והסברנו בפירוט את מהותו של המשולש.

תכנון מראש ושליטה רגשית

הצעד הבא הוא לתכנן איך בדיוק נצא ממעגל הקסמים. הכול צריך להיות מתכונן מראש, משום שברגע האמת הרגש מתחנן אלינו להישאר ולא לקטוע את הקשר ואת הסחת הדעת. אין מקום לאלתורים, הכול צריך להיות מוכן וידוע מראש.

לדוגמא, באותו מקרה של הבת והאם שנתונות במשולש רגשי, הבת צריכה לתכנן את צעדיה בתבונה. דבר ראשון, היא קולטת שהיא נתונה במשולש רגשי עם אמה ובעלה. היא מבינה שלה ולבעלה יש קונפליקט מסוים, ושהיא בורחת ממנו על ידי קשר מוגזם עם אמא שלה. כמובן שנדרשים כאן יושר עצמי ורצון אמיתי לרדת לשורש הבעיה.

אותה אישה יושבת ומתכננת מה בדיוק תעשה אם תראה שהשיחה גולשת למקומות לא רצויים. היא חושבת על כמה אפשרויות: היא יכולה לומר שכרגע לא מתחשק לה לדבר על זה, שהיא חייבת לסיים מסיבה טכנית כלשהי וכו'. יש להכין מראש ארסנל של תגובות.

חשוב שהיא לא תנסה להיכנס לראש של אמא שלה ולשאול: למה היא עושה את זה? למה היא מלחיצה אותי? היא לא מבינה לבד שהמעורבות שלה מוגזמת? היא לא רואה שזה לא עושה טוב ליחסים שלי עם בעלי? הניסיון להבין את הצד השלישי ולנתח אותו מגביר את התגובה הרגשית שלנו וסוחף אותנו שוב לאותה מערבולת לא טובה. מה שצריך לעשות הוא להגדיר היטב את הגבולות שלנו ולשמור עליהם מבלי להיכנס ליותר מדי שיחות וניתוחים.

אגב, באותה מידה יכולה גם האם להבין שהיא מהווה גורם שלישי, ולעצור מעצמה את הדינמיקה הלא בריאה הזו, כשהיא נמנעת מלהעניק לבת שלה את ההתערבות שהיא מצפה לה. כאשר היא מרגישה שהשיחה מגיעה לאותו מקום לא טוב, היא צריכה להפסיק ולומר בצורה נחמדה אבל החלטית – אני מרגישה שזה כבר לא קשור אלי, תעשי מה שאת מבינה. כאן אפילו עוד יותר חשוב להימנע משיפוטיות בסגנון של "למה הבת שלי עושה את זה? מה גורם לה לברוח מהבעיות ולפנות אלי בכל דבר?". זהו שוב אותו תהליך מסוכן שגורר אותה פנימה אל תוך הזוגיות של ביתה ובעלה. הכרחי לשמור על ריחוק רגשי מסוים לצורך יציאה מהמשולש.

השלב הבא, כפי שאמרנו, הוא לנסות "לנבא" את התגובות של הסביבה ושל הגורמים האחרים במשולש. אותה בת מהדוגמא צריכה להתכונן נפשית לכך שבשלב הראשון הצעד שלה יתקל בפליאה וחוסר הבנה מצד האם. היא עשויה לטעון שאפשר לסמוך עליה, שהיא המשפחה שלה ואוהבת אותה יותר מכל אחד אחר, שהיא רק רוצה לעזור – כל מיני דברים, שהינם אכן אמיתיים, ועשויים לגרור את הבת חזרה למשולש. היא צריכה להזכיר לעצמה שוב ושוב שלמרות שאמה באמת רוצה לעזור ועושה זאת מאהבה – זוהי טעות, וצריך לסיים איתה. היא צריכה לחשוב גם על האפשרות שהאם תערב עוד מישהו ותדבר עם האב או עם אחד האחים על כך שהבת שלה סובלת ולא מוכנה לקבל עזרה, או על כל אפשרות אחרת שהיא יודעת שיש סיכוי שתתרחש.

ככל שהיא תהיה מוכנה מראש ליותר אפשרויות ותהיה מסוגלת להתמודד איתן, החרדה שלה בשעת מעשה תפחת והיא תוכל לתפקד טוב יותר ולהיפטר מהמשולש בצורה יעילה יותר. חשוב להנמיך את הלהבות הרגשיות ולנסות לשמור ככל האפשר על היגיון וקור רוח – משום שבסיפור הזה הרגש לא עובד לטובתנו. הוא זה שמושך אותנו חזרה למקומות שאנו מנסים לצאת מהם. הכנה מראש מפחיתה את הלחצים הרגשיים בשעת מעשה.

חשוב מאוד לא ליפול למקום של הסברים, הצטדקויות, ויכוחים וכו'. הבת צריכה להיזהר מלהתחיל להסביר לאמא שלה למה נראה לה שהקשר ביניהן מוגזם, למה היא חושבת שהוא מזיק לזוגיות שלה, להתנצל שהיא מבינה שאמא אוהבת ורוצה לעזור אבל ככה וככה וככה... והיא אפילו שאלה מישהו שמבין בזה וזה מה שהוא אמר... וכו וכו'. מהשיחות האלו קל להישאב שוב אל תוך הדינמיקה הלא בריאה. כמובן שאפשר להסביר – אבל הסבר קצר ותמציתי. לא להתפתות לשיחות ארוכות של ויכוחים, שכנועים והתנצלויות.

עקביות

השלב האחרון הוא נושא העקביות שחשוב מאוד בעניין הזה. כאשר מדובר בדפוס התנהגות שחוזר על עצמו כבר הרבה זמן, "פעם אחת וגמרנו" לא עובד. צריך שוב ושוב לעמוד על שלנו ולהסביר את עמדתנו. ובהקשר לדוגמא שהבאנו – האם לא תפסיק לשאול, להתעניין ולחוות דעה אחרי פעם אחת שבה הבת תגיד לה שהיא מעוניינת לסיים את הקשר הלא טוב שקיים ביניהן. הבת תאלץ לומר זאת ולעמוד על שלה עשרים ואפילו שלושים פעמים עד שכל הנוגעים בדבר יבינו ויפנימו שזוהי עובדה מוגמרת.

כבר דיברנו על כך שאנשים נוטים להירתע משינויים ולהעדיף את הישן והמוכר – גם אם הוא שלילי – על פני החדש והזר. על כן יש לצפות שתהליך היציאה מהמשולש יתקל בהתנגדות מצד הגורמים האחרים במשולש ואפילו מצד האדם עצמו. יכול להיות שדווקא כאשר האדם יתחיל להיחלץ באמת מהמקום הלא בריא, הוא יחוש חרדה ופיתוי עז לחזור לדפוסים הישנים שהסבו לו הקלה רגעית. גם לזה צריך להיות מוכנים מראש ולשמור על העקביות בכל מחיר.

כמובן שאת כל זה אפשר לעשות באווירה של חום ואהבה, אין צורך לפגוע ולריב. להיפך, לא כדאי להיכנס לאמוציות ומתחים משום שהם מזיקים לתהליך. בשאר תחומי החיים אפשר להישאר באותו קשר נעים ולבבי. צריך רק לזכור שאנו עושים את הדבר הנכון, ושלמרות שכרגע הוא קשה מאוד – התוצאה משתלמת.