פרשת ויחי: מה מברכים על אוכל שיוצא מהאף?

מפעל מזון תרם לישיבה אחת כמות גדולה של קוסקוס, מה שהפך להיות מנת הבית של הבחורים במשך החודשים הבאים.

בוקר צהריים וערב התקיימו בחורי הישיבה על גרגרי הקוסקוס, עד כי דומה היה שקיבתם לא תזכור עוד כיצד לעכל מזון שאיננו גרגרי.

כעבור חודש מקוסקס, פנה אחד הבחורים אל הטבח ושאל: "תגיד, מה מברכים על קוסקוס?".

"אתה חדש פה?", התעניין הטבח.

השיב הבחור: "לא! כבר שלוש שנים אני לומד פה".

"אז אני לא מבין אותך", התפלא הטבח, "חודש שלם אתה אוכל כאן קוסקוס, ורק עכשיו אתה פונה לשאול מה מברכים על זה?".

הסביר הבחור: "תראה, אני יודע שעל מה שיוצא מהעץ - מברכים 'בורא פרי העץ', ועל מה שיוצא מהאדמה - מברכים 'בורא פרי האדמה', אבל אני לא יודע מה מברכים על מה שכבר יוצא מהאף...".

לו הייתה ברכה כזאת, בטוחני שהיינו מברכים אותה בשם ומלכות ובמקהלה על שלטון הממשלה הנוכחית, שלכל הדעות כבר מזמן יצאה לנו מהאף עם בערותה ובנטוטיה.

מי אינו חפץ לדעת את קץ ממשלת הרשע? ובכלל, את קץ הגלות, הקושי וההסתר?

פרשתנו נוגעת בגילוי הקץ. הבה נעיין בה.

* * *

בפרשתנו, יעקב אבינו מבקש לגלות לבניו את הקץ בטרם מותו, אך הוא נעלם ממנו (בראשית רבה צ"ו, א').

באותה שעה פונה יעקב לבניו ושואל: "שמא יש בלבבכם מחלוקת על הקב"ה? אמרו לו: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אבינו, כשם שאין בלבך מחלוקת על הקב"ה - כך אין בלבנו מחלוקת! אלא ה' אֱלֹקֵינוּ ה' אֶחָד" (בראשית רבה צ"ח, ג').

עוד מוסיף יעקב ומבקש מבניו: "בבקשה מכם, הוו מכבדים להקב"ה כשם שכיבדוהו אני ואבותי" (תנחומא, פר' ויחי סי' ח').

וצריך להבין: א) מילא ביקש יעקב להתנבא על העתיד, ניחא. אך מה הטעם בגילוי הקץ?

ב) הלוא חז"ל (סנהדרין צז ע"ב) קיללו את "מחשבי הקיצים" שתיפח רוחם, שמא תתאחר הגאולה מן המועד והעם המקווה יתייאש ממנה בשל הציפייה הנכזבת. אז מדוע יעקב לא חשש לכך?

ג) מפני מה ראה יעקב צורך לשאול עתה את בניו "שמא יש בלבבכם מחלוקת על ה'"?

ד) מה פשר דרישת יעקב לבניו שיעבדו את בוראם כפי שעבדוהו הוא ואבותיו?

הבה נגלה את הקץ ופשרו.

* * *

סמית היה עבדו הנאמן של המלך. עוד מגיל צעיר הוא החל בשירותו, ועם השנים נעשה לשרו הנאמן ביותר של המלך, שנכנס בגפו אל חדרי הסודות הכמוסים ביותר בממלכה כולה.

אבל המשנה למלך היה אדם נוראי. כל שר שנשלח לשליחות כלשהי לצורך המלך והממלכה, נהג המשנה למלך להקשות את שליחותו ולהכביד עליו.

גם על סמית לא פסחה ידו הכבדה של המשנה למלך. הוא עוד זכר את השליחות האחרונה ששלחו המלך למדינה רחוקה, והמשנה למלך לא אישר לו כרכרה מלכותית, אז הוא נאלץ לשכור עגלון עם עגלה מקרטעת, ועבר דרך חתחתים.

לא אחת התפלא סמית מדוע המלך מחריש לסבל שמשנהו גורם לעבדיו, אך החריש כי סמך עליו.

יום אחד נשלח סמית אל חדר המסמכים המסווגים. היו שם קלסרים רבים עבי כרס, ואחד מהם משך את תשומת לבו. הוא נשא את התג "משנה למלך". 

סמית ידע שאסור לו לעיין בו ללא אישור, אך לבו דחק בו לחרוג הפעם מהרגלו. ואכן, הוא גילה בו את אחד הסודות הכמוסים ביותר של המלך.

היה שם מסמך שנחתם בין המלך למשנהו, בו דרש ממנו המלך להכביד את שליחותם של עבדיו במטרה לבחון את נאמנותם בקיום שליחותו חרף הקשיים.

רק כעת הבין סמית מדוע המלך מחריש לסבלו, כי יש מטרה לסבל - נאמנותו עומדת במבחן!

כעבור מספר חודשים חלה סמית במחלה אנושה, ומלאך החידלון הציע לו את ערש הדווי.

סמית קרא לילדיו, שהיו בעצמם שרי המלך, להיפרד מהם וכדי לגלות להם את סוד הקשיים.

גם המלך הגיע לבקרו, וביקש מבניו להמתין בחוץ.

אחר דרישה בשלומו, אמר לו המלך: "נודע לי שעיינת בהסכמי עם המשנה למלך אודות הערמת הקשיים בשליחויותי. ידעתי את לבך הנאמן, לכן לא הענשתיך על כך, אולם הריני מזהירך שלא תעז לגלות זאת לילדיך!".

המלך יצא מהחדר ובניו של סמית נכנסו מיד, ומה נותר לסמית לצוות את בניו אם לא כך: "תעבדו את המלך בנאמנות - כמו שעבדתיו אני!", ונדם.

* * *

הקב"ה שלחנו לעולם הזה כדי שנעשה בו את רצונו. קודם לכן ייעד ה' את היצר הרע להערים עלינו קשיים במטרה לבחון את נאמנותנו אליו - אם נקיים את רצונו למרות הקשיים, וכיצד (ראה אור החיים ג', ו').

את "סוד הקשיים" ביקש יעקב לגלות לבניו בטרם מותו. דהיינו, "רצה ללמד אותם דרכי הקב"ה והנהגותיו בזמן החושך וההסתר, כדי שיוכלו לעמוד בקושי ההסתר" (שפתי חיים, בראשית עמ' תק"א).

יעקב לא ביקש לחשב את הקץ, כי זה אסור כאמור. יעקב ביקש "לגלות את הקץ" - לגלות את סוד הנהגת ה' בקץ הגלות, הנהגת ההסתר פנים.

בעולם הזה, על בשורות טובות מברכים "הטוב והמטיב", ועל בשורות רעות מברכים "ברוך דיין האמת". אבל "העולם הבא - כולו 'הטוב והמטיב'!" (פסחים נ ע"א). 

כלומר, בקץ הגלות נבין, איך "מתוך הצרות עצמן תבוא הגאולה" (רמח"ל, דעת תבונות), ממילא נברך "הטוב והמטיב" גם על הצרות, כי בין נבין אז איך קושי הגלות בעצם הניע את מהלך הגאולה.

סוד זה הבין יעקב בירידת יוסף ובנימין למצרים.

כאשר ביקשו בני יעקב להוריד את בנימין מצרימה, התבטא יעקב: "לָמָה הֲרֵֽעֹתֶם לִי?" (בראשית מ"ג, ו'), ועל כך אמר ה': "אני עוסק להמליך את בנו במצרים, והוא אומר לָמָה הֲרֵֽעֹתֶם לִי?" (בראשית רבה צ"א, י').

ומה הבין יעקב לבסוף? שה"רעה" בירידת יוסף מצרימה בעצם מיתקה את גלותו (ראה ילקוט שמעוני, פר' וישב רמ"ז קמ"ה) ואת גלות צאצאיו (ראה אור החיים שמות א', ו'), וירידת בנימין מצרימה הביאה להתוודעות יוסף לאחיו ולמימוש המיתוק של גלותם.

אולם הקב"ה העלים זאת ממנו, כי "ה' רוצה שבתוך הקשיים וההסתרים, ומתוך אי ההבנה מהנהגותיו אנחנו נתחזק באמונה ונעבוד את ה' בכל המצבים ובכל ההסתרים! ... (ש)על אף כל זאת אנחנו מתחזקים באמונה שהכל לטובה ונשארים נאמנים לעבודתו" (שפתי חיים, שם).

לפיכך הניח יעקב לגילוי הקץ ופנה לברר את אשר בלב בניו: "שמא יש בליבכם מחלוקת על ה'" - שמא חלילה יש בלבם תרעומת על דרכי ה' הנסתרות, ולא נחה דעתו עד שציוום: "הוו מכבדים להקב"ה כשם שכיבדוהו אני ואבותי", שיעבדוהו בהתבטלות גם כאשר יוערמו עליהם קשיים ומניעות, כי זו הנהגת ה' במשך הגלות.

* * *

אימתי יגרש אור הגאולה את חשכת הגלות, לא נדע. אבל כשזה יקרה, נברך כולנו "הטוב והמטיב" גם על מיררת הגלות - על שהייתה חלק ממסע הגאולה.

בינתיים נישען בבטחה על אבינו שבשמים, כי הכל מאתו יתברך ולטובה הוא עושה איתנו, לתועלתנו!