הולכים ל"באבא" עם 200 שקל, ומבקשים ברכה – האם משם תבוא הישועה?

מצבים של צרה וצוקה הינם קרקע פורייה לכל מיני תופעות שאינן ראויות ואינן מתאימות ליהודים כשרים ומאמינים. אחת התופעות הללו, אשר מרן הרב שך זצ"ל יצא חוצץ כנגדה בהזדמנויות רבות מספור – הינה הפניות אל 'מקובלים' למיניהם, חוזי עתידות וכיוצא באלו.

דעתו של רבנו באשר לכל אותם "מקובלים" היתה נחרצת. באחד ממכתביו, הוא כותב בנושא זה: "בעניין מה שנתפשט אצל הרבה אנשים, שדורשים על עניינם אצל אנשים המתיימרים לדעת את העתידות מה שיקרה לו ואיך להתנהג, להווי ידעו שכל אלו הם רמאים ועמי הארץ, ובשביל בצע כסף עושים כן ונותנים קמיעות ועצות שונות, ואסור לסמוך עליהם, ואין להם שום ידיעה באלו העניינים. ואוי לנו שכך עלתה הירידה בזמננו – שכל אמונה תפלה תופסת מקום אצל אנשים! אין עלינו אלא לשמור ולקיים את מצוות ה' ולא להרהר אחריו, ותמים תהיה עם ה' אלקיך, וה' יכפר עוון".

על פי "המקובל" השמות לא מתאימים - להתחתן או לא?

גם כאשר התייעצו עמו בנוגע לשידוכים, והמדוברים הסתפקו בגלל שנאמר להם על ידי אותם אלה אשר התיימרו להציג את עצמם כמקובלים שיש 'חוסר התאמה בשמות' – היתה דעתו של רבינו כי אין להתחשב בכך כלל."הם אינם נביאים ואינם בני נביאים!", היה משיב נחרצות, ומורה להתעלם מה"בעיה" לחלוטין.

בהזדמנות אחרת, כאשר פנה אליו חולה קרוב משפחה שפנה אל "מקובל" מהסוג המדובר, וסיפר את שאמר לו אותו אחד, הגיב מרן: "תורה ותפילה אלו הם הכלים שאנו מכירים. חוץ מהם – אין שום דבר אחר בעולם!" חתם את הדיון.

ומה עם קריאה בכף היד?

כיוצא בדבר, השיב רבינו לאחד אשר שאל בדבר אבחנה המתבססת על קריאה בכף היד. במכתב שהפנה אל אותו אדם, כתב רבינו בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים: "הנני אומר לך בהחלט שזה איסור גמור להתעסק בזה, ואסור לסמוך על זה. ומפורש הוא בתורה בפרשת שופטים (דברים י"ח י"ז): 'תמים תהיה עם ה' אלקיך', ועיין שם בפרוש הרמב"ם, וכן הוא בספר המצוות בהשגותיו של הרמב"ן בסוף מנין מצוות עשה, שהשיג על הרמב"ם במה שהשמיט מצות עשה זו של 'תמים תהיה', שלא לסמוך על מה שהכוכבים והמזלות מראים. ואנו אין לנו אלא לבטוח בה' וזולת זה הכל הבל".

הכריח אותו ללכת אל ה"באבא", ומה קרה בסוף עם הישועה?

הרב יוסף הכהן רוט זצ"ל סיפר על מעשה בעניין זה, הממחיש היטב את דעתו של מרן, וכך היה המעשה: מעשה באדם שנקלע לצרה צרורה, ובצר לו פנה אל "מקובל" מהסוג אליו התייחס רבינו בדבריו. הבעיה הייתה שאותו 'מקובל' השיב לו בתשובה סתומה ובלתי ברורה, עובדה אשר החמירה את התלבטותו של השואל במקום להניח את דעתו.

הוא היה סבור כי אם יפנה תלמיד חכם חשוב אל אותו "מקובל" – יזכה לקבל ממנו תשובה ברורה יותר, ולפיכך שלח את אחד מבני משפחתו להפציר בתלמיד חכם אחד, שיסכים לעשות למענו את הטובה הזו - לגשת אל אותו 'מקובל', להציג את עצמו כקרוב משפחתו של פלוני, ולבקש הבהרות באשר לעצה שניתנה לו.

אלא שאותו תלמיד חכם היה ממקורביו של מרן, ודעתו של מרן בנושאים אלו, ידועה הייתה לו היטב. לפיכך, הסתייג מפניה אל אותו מקובל. התרבו עליו הפצרותיו של אותו בן משפחתו של המדובר, והוא החליט כי יעלה אל מרן ויוועץ עמו אודות הדבר. אם יורה לו כי עליו לסייע, יעשה זאת חרף הסתייגותו, אולם אם ימליץ לו למשוך ידו מכל העניין, ימלא אחר הוראתו בשמחה.

ואכן, התברר כי צדק לגמרי בהסתייגותו. מיד כאשר הציג את הדברים בפני מרן, נזדעק רבינו ממקומו, הכה בידו על השולחן וקרא: "לא הייתי מאמין שאברך בן תורה יבוא לשאול שאלה כזו! לא היתה זו דרך אבותינו להזדקק לאמצעים שכאלו! עלינו לעשות את המוטל עלינו: להתחזק בתורה ובמצוות ולהתפלל עוד ועוד, ומן השמים ירחמו! זו דרכנו, זו ולא אחרת!" – הבהיר הרב נחרצות.

ואגב, סופו של אותו מעשה היה, שזמן מה לאחר מכן, ביום השנה לפטירת הרבנית ע"ה, כשעלה רבינו לבית העלמין לפקוד את מקום מנוחתה, ניגש אף לציונו של המשגיח רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל לשפוך שם שיח בתפילה ובתחנונים. כשהיה במקום פגש את אותו תלמיד חכם שסיפר כי צרתו של היהודי בעינה עומדת. "אדרבה! התפלל עתה על הציון, ובוודאי תפעל התפילה את פעולתה הברוכה ותראו ישועה!", הכריז מרן. ואכן, כן אירע: התפילה נישאה מעומק הלב, והישועה לא איחרה לבוא…

ללמדנו, כי עלינו רק להרבות תפילה ובקשה, ולא לאחוז בדרכים שונות ומשונות שתועלתן מוטלת בספק גדול.

באדיבות אתר "דרשו".

איך יודעים אם מקובל מסוים הוא צדיק אמיתי או סתם מתחזה? איך זה שגם למתחזים למיניהם יש כוחות מוכחים? דודו כהן בשיחה עם הרב זמיר כהן. צפו: