קנתה לבעלה הצעיר שמפו המונע הלבנת שיער משום ’שלום בית’...

להלן מכתב שנשלח אל הרב יצחק זילברשטיין שליט"א מאת כלה צעירה:

שערו של בעלי הצעיר הולך ומלבין, והדבר מאוד מטריד אותי. אמנם עדיין אין שערותיו הלבנות ניכרות ובולטות כל כך, אך ברור לי שתוך זמן קצר הוא עומד להפוך כולו לבן, כי יש לכך 'רקע משפחתי'... המחשבה שאצטרך להתבייש בבעל עם שיער שיבה מאוד הציקה לי (ועלו במוחי אף דמיונות שישאלו אותי בעוד זמן-מה אם הוא האבא שלי...). עד שבאחד הימים, מצאתי במהלך עריכת קניות, שמפו חדש המונע הלבנת שיער. השמפו למעשה מעורב עם צבע שחור, ומשמש הן לניקיון השיער והן לצביעתו.

מתוך תמימות רכשתי את השמפו, אך משום שחששתי שבעלי ייבהל כשיראה שרכשתי עבורו צבע לשיער, רוקנתי אפוא את תכולת השמפו החדש לתוך הבקבוק השמפו הישן.

בעלי השתמש בשמפו, ואכן התוצאות היו משביעות רצון. הוא לא הבחין כלל בשינוי כלשהו, כי הוא שקוע בלימוד, ומראה חיצוני וצבע שיער אינו תופס אצלו מקום.

והנה, כעבור זמן נודע לי שגבר הצובע את שיערו לשחור עובר באיסור 'לא ילבש', וכעת שֵאלתי היא, האם בכל זאת אוכל להמשיך לקנות את השמפו, כי בעלי הרי אינו מודע כלל לצביעת שערו ומתכוון רק לנקותו.

ומסיימת הכותבת את מכתבה בטענה 'למדנית': ויתירה מזו, הרי אם בעלי 'ילבין', אולי שלום הבית יופרע קצת (שמא יתגנה בעיני), והרי אפילו שמו של הקב"ה שנכתב בקדושה נמחה על המים בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו, ואם כן אולי גם כאן...

השיב הרב יצחק זילברשטיין שליט"א:

הכלה נהגה בקלות דעת, ועברה על דברי האלוקים שציוה על 'לא ילבש', כמבואר בשו"ע (יו"ד סי' קפ"ב ס"ו): 'אסור לאיש ללקט אפילו שערה אחת לבנה מתוך השחורות, משום לא ילבש גבר שמלת אשה (דברים כ"ב, ה'), וכן אסור לאיש לצבוע שערות לבנות שיהיו שחורות, אפילו שערה אחת'. הטעם לדין זה הוא, משום שמעשה זה נחשב לנוי ותיקוני אשה.

ואף שהבעל עצמו אינו מתכוין אלא לניקיון ראשו ולא לצביעה, ולגבי הצביעה נחשב ל'מתעסק', מכל מקום נחשב הדבר כאילו אשתו 'מלבישה' אותו בשמלת אשה (וכי יעלה על הדעת שאשה תוכל להלביש את בעלה בלבושי נשים כאשר הוא אינו מודע כלל לדבר?!). ומלבד זאת מבואר בפוסקים שאין להכשיל אדם לעשות איסור במתעסק (יעויין בארחות שבת פ"ל סעיף כ"א).

ובנוגע לטענת 'שלום הבית', יש להסביר לאשה שכך הוא רצון השי"ת, שלבעלה השקדן יהיו שערות לבנות, כפי שאירע לתנא הקדוש רבי אלעזר בן עזריה, שזכה שנתלבנו שערותיו בגיל 18, ואסור לה לעשות פעולות נגד רצון האלוקים, אלא תודֵה ותשבח להשי"ת שכל ה'מום' אצל בעלה הוא רק בצבע השיער, ולא חלילה במומים ומחלות אמיתיים רח"ל![1].

הדר זקנים שיבה

הנתון החשוב ביותר במערכת המושגים של נוי ויופי כפי המקובל היום ב'רחוב', הוא 'מראה צעיר'; גבר כבן שישים צובע את שערו הכסוף בצבע שחור, מסדר את שיירי שערותיו כמן בלורית, מבליט את שיירי שריריו, כדי להראות יפה וצעיר, ואילו מדברי חז"ל נראה ההיפך הגמור - דוקא 'מראה זקן' הוא מראה נאה, שהנה נאמר בפרשתנו וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים (בראשית כ"ד, א'), ובפירוש 'הדר זקנים' לבעלי התוספות נאמר: "אמר אברהם להקב"ה, ריבונו של עולם, אמרת עלי בשעה שלִמדתי הסנגוריא על סדום 'יפיפית מבני אדם', ואיזה ייפוי יש לי בשעה שאני ובני נכנסים לעיר ואין נודע מי האב ומי הבן משנינו, לנהוג בו כבוד. אמר לו הקב"ה, ממך תתחיל הזִקנה. אותו לילה הלבינו כל שערות ראשו, אמר אברהם להקב"ה, עשיתני דוגמא בעולם. אמר לו, 'והדר זקנים שיבה', והיינו דכתיב ואברהם זקן".

ובפרקי דר' אליעזר (פרק נ"א) נאמר: "מיום שנבראו שמים וארץ לא היה אדם שנזרקה בו שיבה, עד שבא אברהם אבינו, ותמהו כל העולם שלא נמצא כמותו מיום שנברא העולם, ומניין שנזרקה שיבה, שנאמר 'ואברהם זקן בא בימים', רבי לויטס איש יבנה אומר ככליל (-כתר) שהוא כבוד ראש המלך, שנאמר והדר זקנים שיבה".

הרי לנו ששיבה וזקנה הם עטרת תפארת ומראה של הדר. והיאך אפוא נשתנה בדורנו סולם הערכים מן הקצה עד הקצה שכנגדו?! -

ובכן, ביאר בספר 'שיר ורננים', שיופי מורה על היות ה'יפה' תואם לתכליתו. תכלית האדם היא לקנות דעת - 'דעה קנית מה חסרת, דעה חסרת מה קנית', והלא 'אין זקן אלא זה שקנה חכמה', כי השנים המנוצלות היטב ורוב הניסיון מאלפים בינה ומקנים דעת, על כן מראה של זקנה ושיבה, הוא הדר ותפארת. זִקנה מורה אפוא על ישוב-דעת וחכמת-חיים; ומכיון ש'בצלמנו כדמותנו' מתפרש 'להבין ולהשכיל', מראה זקנה הוא מראה 'אדם' הרבה יותר ממראה צעיר.

אבל מי שעולם המושגים שלו יונק מתפיסת עולמם של ה'אינם קרויים אדם', ובעולמם של בעלי החיים בעל הכח הוא בעל החשיבות, כי בכדי להנות ולמלא יצרים צריך כח הרבה יותר מאשר צריך מח, הוא מחשיב גוף צעיר כראוי למלא את 'יעודו', הרבה יותר מאשר גוף זקן; על כן כדי להראות נאה הוא משתדל להראות צעיר.

כדאי לחזור ולהשריש, יופי אנושי אינו נמדד באמות מדה של אומצת בשר באיטליז, בשיער שחור כעורב ובלבוש מודרני, אלא ההדר והיופי האמיתי הוא 'הדר זקנים' - הדר אלו שקנו חכמה ודעת!

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.