היא באמת נס מהלך. והיא יודעת להודות

ממנה למדתי מהי נחישות.

ארבעה חודשים היא רצתה להתראיין, וכל פעם היה משהו אחר שלא הסתדר.

במילים אחרות - כשיש מניעות ועיכובים, יודעים שהולך להתרחש משהו טוב וגדול.

* * *

נפגשנו ביום חמישי האחרון.

לא חשבתי שבחורה בת 22 תכנס אלי לתוך הלב תוך שניות.

מי שלא פגשה את לאה - מוזמנת לצפות בראיון לכשיעלה לאוויר.

בחורה בת 22 עם שיתוק מוחי, שלא נותנת למגבלות הפיזיות שלה להחליש אותה.

יש לה רצון אדיר, נחישות של ברזל והתמדה נדירה.

תכונות שכל אדם צריך באמתחתו.

נפגשנו לראיון. היא התרגשה לפני, ואני התרגשתי תוך כדי.

ראיתי מולי בחורה שנלחמת להגשים את משאלת לבה - להיות זמרת.

היא הוציאה דיסק, ואפילו כתבה בעצמה שיר!

למרות כל האמירות שנאמרו לה - שאין לה סיכוי, ובשביל מה שתנסה כשהיא יודעת שהיא תכשל מראש? ועוד אמירות שנועדו "לשמור עליה". היא המשיכה והראתה לעולם ולעצמה שהיא כן מסוגלת.

יותר מזה - אפילו הרופאים אמרו להוריה, לאחר הלידה, שאין סיכוי שהיא תצליח לשרוד יותר מכמה חודשים.

היא באמת נס מהלך.

אבל יותר מכל, אם תשאלו אותי, הרגע שהכי ריגש אותי, היה שכששאלתי אותה, "לאה, מהיכן את שואבת כוחות? מאיפה הנחישות להמשיך למרות הקשיים הגדולים בדרך?" - היא ענתה לי: "הכל, הכל מגיע מהורי. ואולי אנצל את הבמה הזו ואודה להם על כל מה שהם עשו למעני, אני לא מספיק מודה להם ביום יום, אז עכשיו אני רוצה שתדעו, אבא ואמא, כמה אתם יקרים לי, כמה אני אוהבת אתכם וכמה אני שמחה שאתם הורי. כל מה שאני - זה בזכותכם".

ואוו, דמעתי.

היא ריגשה אותי.

היא יודעת להחזיר טובה, להכיר טובה למי שליווה אותה וממשיך ללוות אותה כל החיים.

אחרי הריאיון, הרגשתי במעין חשבון נפש, ושאלתי את עצמי, רגע, אני מודה מספיק? מתי בפעם האחרונה התקשרתי להורי ואמרתי להם – "תודה שאתם הורי, אני כל כך שמחה בכם, אני מודה לה' שבחר בי להיות הילדה שלכם, תודה על כל מה שעשיתם עבורי"?

לא נעים, התביישתי לומר לעצמי שאני לא זוכרת מתי זה קרה לאחרונה...

מיד התקשרתי לאבא ולאמא שלי, ושיתפתי ברגשותי.

* * *

ראיון טוב הוא ראיון שמוביל לפעולה טובה.

שנוגע בשומעים, שמניע לאיזושהי פעולה - במחשבה, בדיבור או במעשה.

ואכן הריאיון עורר אותי לעשיה.

שנזכה תמיד להודות, להכיר ולא להפסיק להודות ולהלל לשמך הגדול והקדוש ולכל שליחיו המדהימים של ה' יתברך.