איך החתולה הזו הצליחה שוב להגיע הביתה?!

בדירת קרקע גרו שני אנשים בשכנות. בתו של האחד גידלה ארנבת בחצר, ובתו של השני גידלה חתולת בית. רק היה חסר לתלות שלט בכניסה לרחוב: "ברוכים הבאים לפינת הליטוף"... גם ככה היו שם עוד כמה שכנים שהתנהגו כמו חיות...

אחד השכנים פעם פגש את חברו וסיפר לו שהוא רוצה לבנות תוספת בבית, אך לא קיבל אישורים. התעניין חברו מדוע הוא לא קיבל אישורים, וזה השיב: "כשאתה גר בבניין שהוא כמו תיבת נח, שבקומה אחת השכנים זבל, ובקומה האחרת השכנים בהמות, מי ייתן לך אישורי בניה?...".

נחזור לסיפורנו. בין בנות השכנים התפתחה חברות טובה, אך בין חיות המחמד שלהן לא כל כך. החתולה של זו חיפשה כל הזדמנות להפוך את הארנבת של זו לארוחת צהריים, אך ללא הצלחה. איכשהו תמיד צעירת הרגליים הצליחה לחמוק מטפריה המושחזים של החתולה, והותירה אותה זועמת, עם תאוות נקם.

ערב אחד נכנסה החתולה הביתה כאשר הארנבת נעוצה בין שיניה. הבת זינקה מכיסאה, חילצה את הארנבת מבין ניביה, וגילתה לחרדתה שהיא ללא רוח חיים... אללי!

חסרת אונים היא רצה אל אביה והראתה לו את מעללי החתולה. האב, שהיה ביחסי ידידות עסקית עם שכנו, לא רצה לקלקל יחסים בשביל כדור פרווה, ועל כן נחפז לסייע לבתו.

הוא רחץ את גוויית הארנבת בכיור, חפף את פרוותה עם שמפו בניחוח קטיפתי, ובחסות החשכה התגנב אל חצר שכנו והשכיב בזהירות את גופת הארנבת בתוך הכלוב. לא נחטא לאמת שמצפונו ייסר אותו על רמאותו, אך יחסיו עם שכנו יקרו לו מערכיו. 

למחרת, פגש אבי בעלת החתולה את אבי בעלת הארנבת כשהוא מתגלגל מצחוק.

"אל תשאל איזה משוגעים יש בשכונה הזאת", אמר והתפרץ שוב בצחוק, "אתמול הארנבת של בתי מתה, וקברנו אותה. בשעות הערב איזה משוגע הוציא אותה מהאדמה, רחץ אותה, חפף לה את הפרווה, והחזיר אותה בחזרה לכלוב... תגיד, ראית פעם משוגע כזה?!". מה שהוא לא ידע, שכעת הוא מביט בו...

איש העסקים התמלא בזעם על החתולה שהטריחה אותו חינם והפכה אותו ללעג בעיני עצמו, אך החריש כדי שלא תיחשף זהותו.

לעת ערב הוא שב לביתו מהעבודה, ולא פחות ולא יותר, החתולה הסוררת רבצה על כורסתו. הוא אחז בקולרה, פתח את החלון, והשליכה אל החצר.

הוא ניגש להכין לו כוס קפה, וכשפנה למקרר להוציא את החלב, הוא הופתע לגלות את החתולה רובצת מעליו...

זעמו הרקיע שחקים. "זהו!", החליט בכעס, "הגיע הזמן להתפטר מהחתולה הסוררת הזאת!". הוא תפס בקולרה ויצא אתה מהבית.

כעבור חמש דקות הליכה הוא הגיע לגינה השכונתית, שם השליך את אותה מאחורי אחד השיחים, וקרא: "זהו! מהיום תחפשי לך חיים חדשים!", והלך.

בשובו לביתו, הוא התיישב על הכורסה ופלט אנחת רווחה, ולהפתעתו קיבל בתגובה מיאווווו צווחני... הוא זינק מהספה וגילה שבלי לשים לב הוא התיישב על החתולה... עוד פעם החתולה הזאת?!?!

בחמת זעם הוא תפס בקולרה, העמיס אותה ברכבו, ופתח בנסיעה.

כעבור חצי שעה נסיעה הוא הגיע אל היער. כשהחליט שנכנס מספיק לעובי היער, הוא פתח את החלון והשליך את החתולה החוצה, ומיד פרסס ופתח בנסיעה חזרה.

לאחר שעה הוא התקשר הביתה, ושאל את בתו אם החתולה בבית.

"כן, היא נהנית מהכורסה שלך", ספרה לתומה.

"איך היא הצליחה לחזור עוד פעם???", צרח האב מתוסכל, "תעשי לי טובה, תשלחי אותה אל היער - איבדתי את הדרך הביתה...".

* * *

לפעמים אנחנו רוצים מאוד להשיג משהו, אבל חשוב לשים לב, שריבוי ההשתדלויות לא יאבדו לנו את הדרך הביתה - שזה לא יבוא על חשבון האישה, הילדים, השכנים והסובבים!