הארכיאולוגיה מציגה: 5 הוכחות חותכות למפלת סנחריב מלך אשור

מלחמת סנחריב על יהודה וירושלים ומפלתו מובאת בהרחבה בספר מלכים ב' (פרקים יח-יט) ובספר ישעיה (פרקים לו-לז). תקציר המעשה: חזקיה מלך יהודה חי בסוף תקופת בית ראשון, הוא היה מלך צדיק, כפי שמעיד עליו הכתוב: "וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה דָּוִד אָבִיו... וְאַחֲרָיו לֹא הָיָה כָּמֹהוּ בְּכֹל מַלְכֵי יְהוּדָה, וַאֲשֶׁר הָיוּ לְפָנָיו" (מ"ב יח, ג,ה). הוא הסיר מערי יהודה את הבמות, המצבות והאשרות, אשר שימשו לעבודה זרה. חזקיה מרד במלך אשור. בשנת ארבע עשרה למלכותו עלה סנחריב למלחמה כנגד ממלכת יהודה המורדת, והצליח ללכוד את ערי יהודה הבצורות.

לפני שהספיק סנחריב להגיע לירושלים, ביקש ממנו חזקיה כי יסלח לו על מרדו, וכי הוא מוכן לתת את אשר ישית עליו. סנחריב דרש תשלום של שלוש מאות ככר כסף ושלושים ככר זהב. חזקיה שילם את המס מאוצרות בית המקדש ובית המלך, וכן שלח לו את ציפוי הזהב שעשה בעצמו לדלתות ומפתני ההיכל. למרות שליחת הכופר - שלח סנחריב על ירושלים צבא גדול שכלל מעל 2 מיליון חיילים (תנא דבי אליהו רבה פ"ח). רבשקה שליחו של סנחריב הכריז באוזני העם דברי חירופין וגידופין, נגד ה' ונגד משיחו – חזקיה.

המלך חזקיה שלח שליחים אל הנביא ישעיה, והנביא ענה בשם ה' כי אין לירא מדברי סנחריב, כי הוא ישמע שמועה ויעזוב את ירושלים. ואכן, סנחריב שמע שתרהקה מלך כוש נלחם בארצו, והוא עזב את ירושלים, בהבטחה ששוב יחזור להילחם עליה. חזקיה התפלל לפני ה' שיושיעו מפני סנחריב, ובתגובה לתפילתו שולח הנביא ישעיה לחזקיה בשם ה' כדברים הבאים: "אֲשֶׁר הִתְפַּלַּלְתָּ אֵלַי אֶל סַנְחֵרִב מֶלֶךְ אַשּׁוּר שָׁמָעְתִּי... וְאֶל הָעִיר הַזֹּאת לֹא יָבֹא נְאֻם ה'" (מ"ב יט כ,לג).

סנחריב חוזר להילחם על ירושלים. אך באותו הלילה, שהיה ליל הסדר (שה"ש רבה א,ג), בא מלאך ה', והרג במחנה אשור שמונים וחמישה אלף גנרלים (ראשי הצבא). בעקבות המפלה, חזר סנחריב לאשור, שם נרצח בידי שני בניו, כפי שהנביא ישעיה התנבא עליו: "וְשָׁב לְאַרְצוֹ, וְהִפַּלְתִּיו בַּחֶרֶב בְּאַרְצוֹ" (מ"ב יט,ז).

5 הוכחות היסטוריות לאמיתות הסיפור

והנה, ב-200 השנים האחרונות נחשפו ממצאים ארכאולוגיים, המספרים והמעידים מבטן האדמה את סיפור מלחמת סנחריב ומפלתו הנ"ל. יתירה מכך, גם תיאור התנ"ך על אשר התרחש בחדרי חדרים בארמון סנחריב, אשר היסטוריונים בני אותה תקופה גרסו אחרת, כעת, עם התגלות המסמכים האותנטיים מבית המלוכה, הוכרז על ניצחון התנ"ך במלחמת הגרסאות, כפי שנראה להלן. לפניכם התגליות הארכאולוגיות המספרות בדיוק את המובא בפסוקי התנ"ך:

א. חזקיה היכה את הפלישתים

הנביא מספר לנו כי חזקיה המלך לחם בפלישתים, הכה בהם, והחזיר את ערי הפלישתים לעם ישראל. "הוּא הִכָּה אֶת פְּלִשְׁתִּים עַד עַזָּה, וְאֶת גְּבוּלֶיהָ, מִמִּגְדַּל נוֹצְרִים עַד עִיר מִבְצָר" (מ"ב יח,ח).

והנה, בשנת 1830 נחשף ארמונו של סנחריב בעיר נינווה שבצפון עירק, ובו נמצאה ‏מנסרה עשויה טין ועליה כתובת בשפה האכדית. (עותק אחד של המנסרה נמצא כיום במוזיאון הישראלי בירושלים). בכתובת מנציח סנחריב את מסעות ‏המלחמה שלו, ובתוך אלה גם את המסע לארץ יהודה ולירושלים.‏ לאחר דברי הרהב ‏בהם מציג סנחריב את עצמו בפתח הכתובת: "אני סנחריב המלך הגדול, ‏המלך האדיר, ‏מלך העולם", הוא ממשיך ומפרט באריכות את כיבושיו המוצלחים ומתרברב ‏בניצחונות צבאו. ‏בין השאר נמצא כתוב שם, שחזקיה הכניע את "עקרון", אשר כידוע היא אחת מערי הפלישתים. (אנציקלופדיה מקראית ערך א"י עמוד 726).

ב. הקרב בלכיש

סנחריב כבש את ערי יהודה. והיכן התחולל הקרב? בלכיש. כפי שהפסוק מעיד: "עָלָה סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל כָּל עָרֵי יְהוּדָה הַבְּצֻרוֹת וַיִּתְפְּשֵׂם. וַיִּשְׁלַח חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה אֶל מֶלֶךְ אַשּׁוּר 'לָכִישָׁה'..." (מ"ב יח, יג,יד). הקרב הנ"ל מתועד היטב בכמה וכמה אופנים:

1) בארמונו של סנחריב בנינווה נתגלו תבליטי אבן, עם ציורים שצוירו בזמן אמת, המתארים את הקרב בלכיש. כפי שכותב הארכיאולוג ורנר קלר בספרו "התנ"ך כהיסטוריה" (עמודים 256,257): "כל הרוצה לעקוב אחר הקרב הנורא בלכיש, ולעמוד בדרמתיות על כל פרטיו הקטנים, יבקר במוזיאון הבריטי בלונדון. כאן נמצאים התבליטים העצומים, שיצרו עדי-ראיה, לפני 2,650 שנה, על פי הוראת סנחריב. סיר הנרי לייארד הציל את האוצר הזה מתוך תל נימרוד. על מגדלי מבצר לכיש ומעקיה, על חומותיה הגדולות והחזקות, נלחמו מגיני יהודה בחירוף נפש. הם המטירו על התוקפים מטר חיצים, גלגלו עליהם אבנים, זרקו לפידי אש – אלה פצצות התבערה של הזמן העתיק, על אויביהם...". ראה תמונה מצורפת.

2) בספר "התנ"ך כהיסטוריה" ממשיך ומביא עדות נוספת ל'קרב לכיש': "ג'יימס לאסלי סטארקי, הארכיאולוג האנגלי, חפר וחשף את הריסות חומות המבצר של לכיש. עד היום רואים בהן בבירור את החורים והבקיעים שעשו הטנקים האשורים".

3) יתירה מכך, ב"מנסרת סנחריב" (עליה סיפרנו לעיל באות א') נאמר: "ואשר לחזקיה היהודי שלא נכנע לעולי, על 46 עריו הבצורות, ערי חומה, ועל הערים הקטנות לאין מספר, סביבותיהן, שמתי מצור ולכדתי אותן...". תיאורי הכתובת על לכידת 46 ערי יהודה הבצורות תואמים היטב את לשון המקרא: "עָלָה סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל כָּל עָרֵי יְהוּדָה הַבְּצֻרוֹת וַיִּתְפְּשֵׂם" (מ"ב י"ח,יג). (אנציקלופדיה מקראית כרך א', ערך ארכיאולוגיה, עמוד 570; תולדות א"י, תקופת הברזל א'; הארכיאולוגיה של ארץ ישראל בתקופת המקרא, עמוד 304).

ג. חזקיה מעלה מס לסנחריב

בשעה שצר סנחריב על ירושלים, שלח לו חזקיה שלוש מאות כיכר כסף ושלושים ככר זהב, על מנת שיעזבהו. "וַיָּשֶׂם מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה שְׁלֹשׁ מֵאוֹת כִּכַּר כֶּסֶף וּשְׁלֹשִׁים כִּכַּר זָהָב" (מ"ב יח,יג). ואכן בספר "התנ"ך כהיסטוריה" (עמוד 258) כתב: "על פריזמה משושה של חומר שנמצאה בהריסות נינווה (כוונתו ל'מנסרת סנחריב' הנ"ל באות א') רשום: "ואילו אותו, את חזקיה, הבהיל זוהר שלטוני... שלושים ככר זהב ואוצר כבד, וכן את בנותיו, את נשי חצרו שרים ושרות, ציווה להביא אלי לנינווה...". מדהים! במסמך האשורי מופיע הסכום המדויק "שלושים ככר זהב" כפי שמופיע בפסוקי התנ"ך.

מובן מאליו, שהסיפור כביכול חזקיה שלח למלך את בנותיו, נשי חצרו שרים ושרות, אין בהן שמץ של אמת. זהו סיפור התרברבות שחצני בלבד, כפי שאנו מכירים גם כיום הזה אצל מנהיגי מדינות ערב השונות.

ד. חיילי סנחריב מתים במגיפה בשערי ירושלים

העובדה החשובה ביותר בסיפור הקרב על ירושלים שערך סנחריב, היא ללא ספק מותם של חיילי סנחריב במגיפה, באופן ניסי מעל דרך הטבע. "וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא, וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה', וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה שְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף, וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וְהִנֵּה כֻלָּם פְּגָרִים מֵתִים" (מ"ב יט,לה).

1) ב'מנסרת סנחריב' הנ"ל באות א', מציין סנחריב בין השאר כי הטיל מצור על ירושלים, אך כאשר הוא מתאר את אשר ‏עלה ב‏גורלה של העיר, מופיע במנסרה תיאור מוזר. במקום להתפאר בכיבוש עיר ‏הבירה הנכבדה בה שוכן מקדש היהודים, הוא נמנע לגמרי מכל אזכור לכיבוש ירושלים, ‏ומסתפק ‏בתיאור קצר של כליאת חזקיה בעירו: ‏"ואשר לחזקיה היהודי... אותו ‏כלאתי בתוך ירושלים עיר מלכותו כציפור בכלוב. ‏הטלתי על העיר הסגר, ואת היציאה ‏משער עירו עשיתי לו לתועבה".‏ לדעת מומחים, תיאור מתחמק זה מלמד על כישלון מלך אשור בניסיונו לכבוש את ‏ירושלים. השמטה בולטת זו תואמת את התיאור ‏המקראי, לפיו המלך לא כבש את ירושלים, אלא נחל מפלה פלאית בידי ה', והצבא ‏האשורי נאלץ לחזור על עקבותיו מבלי להכריע את האויב.‏‏ (הרב זמיר כהן, ארכיאולוגיה תנכי"ת כרך ג').

לפניכם דבריו של פרופ' תדמור (ח' תדמור, 'מלחמת סנחריב ביהודה: בחינות היסטוריוגראפיות והיסטוריות', ציון נ, תשמ"ה, עמ' 80-65): לתעודות של מלכי אשור בהן הם סיפרו על ניצחונותיהם, היה נוסח קבוע. בכל תעודה נכללו ארבעה יסודות שכתב המלך המתפאר: כבשתי את מקום פלוני (כולל את עיר הבירה), פגעתי במלך, מיניתי במקומו את פלוני ל'ווסל' (ממונה) שלי, והטלתי מסים כבדים: "ארבעה מרכיבים אלה הם יסודות קבועים, שכמעט אי אפשר בלעדיהם בתיאור מלחמה באויב המורד" (שם, עמ' 72). תעודה אחת בלבד יוצאת שונה מכל התעודות הרבות הללו: התעודה של סנחריב על הקרב בירושלים בשנת 701 לפני הספירה. בתעודה זו לא מופיע כיבוש ירושלים, לא מופיעה הגליית חזקיה, אין 'ווסל', ורק כיבוש יהודה מופיע. חייבים לומר, שדברים אלה של סנחריב הם הודאה מלאה בכישלון. עד כאן.

2) לעומת הסתרת המפלה ב'מנסרת סנחריב', ההיסטוריון הנודע באותם הימים, ברוסוס הכשדי, מספר במפורש על המגיפה של חיילי סנחריב בשערי ירושלים. הוא מספר, כי כשחזר סנחריב לירושלים, הוא מצא את החיל שביד רבשקה בסכנת מגפה, כי אלוקים שילח בצבאו מחלה שדומה למגפה, ובלילה הראשון של המצור מתו מאה שמונים וחמשה אלף איש, על שרי הצבא ושרי הגדוד שלהם, ויברח לנינווה. (אטלס דעת מקרא עמוד 291. קדמוניות היהודים ספר י' פרק ד'. סיפור דומה לזה סיפר ההיסטוריון היווני, הירודוטוס מהליקרנסוס, ראה התנ"ך כהיסטוריה עמ' 259).

3) נוסף לכל האמור כותב בספר "התנ"ך כהיסטוריה" (עמוד 260): "בקצה של לכיש מצא הארכיאולוג סטארקי בשנת 1938, הוכחה מזעזעת: קבר המונים בתוך סלע ובו 2,000 שלדי בני-אדם, שניכר כי הושלכו לשם בחופזה רבה. דומה הדבר כי המגיפה השתוללה באכזריות גדולה בצבאות האשורים...".

ה. רציחת סנחריב על ידי בניו

כאן אנו מגיעים לדובדבן שבקצפת: בתנ"ך מסופר כך: "וַיְהִי הוּא מִשְׁתַּחֲוֶה בֵּית נִסְרֹךְ אֱלֹהָיו, וְאַדְרַמֶּלֶךְ וְשַׂרְאֶצֶר בָּנָיו הִכֻּהוּ בַחֶרֶב, וְהֵמָּה נִמְלְטוּ אֶרֶץ אֲרָרָט, וַיִּמְלֹךְ אֵסַר חַדֹּן בְּנוֹ תַּחְתָּיו" (מ"ב יט,לז). בתלמוד (סנהדרין צו,א) מבואר, ‏כי בניו הרגוהו בגלל שנדר נדר להקריב אותם קרבן ‏לאלילו, לפיכך הקדימו הם להורגו.‏ ‏ואלו דברי הגמ' בתרגום לעברית: "[סנחריב] מצא בול עץ מתיבת נח. אמר: "זהו האלוקים הגדול שהציל את ‏נח מהמבול". אמר: ‏"אם אלך למלחמה ואצליח, אקריב את שני בני לפניך". שמעו בניו, ‏והרגוהו".‏

מכל מקום, מבואר בפסוק ששני בניו של סנחריב רצחוהו. והנה, ההיסטוריונים הכופרים לעגו על כך, בטענה כי ברוסוס ונחוניד, אשר היו היסטוריונים בני אותה תקופה של סנחריב וחזקיה, ואשר כתבו את דבריהם בזמן אמת, מספרים כי סנחריב נהרג על ידי אחד מבניו. ברוסוס אף נקב בשם בנו "אדורמוזן", ובמקום אחר "אדרמסלוס".

אמנם, לאחר תקופה התגלה מסמך היסטורי עתיק, הכתוב בכתב ידו של לא אחר מאשר אסר-חדון עצמו, זה שישב על כסאו של סנחריב לאחר שנרצח, אשר מתאר במפורט ובצבעוניות את הימים הנסערים בנינווה: "הרהורי בגידה השתלטו על אחי... הם התקוממו. כדי למלא את תאוות שלטונם רצחו את סנחריב. כאריה זעמתי, רוחי נסערה בקרבי... אותם שודדי כסא... ברחו לארץ לא ידועה... הגעתי לנינווה... בשמחה. על כסאו של אבי ישבתי בשמחה". (התנ"ך כהיסטוריה עמוד 261).

אסר-חדון מדבר על הרוצחים בלשון רבים, ללמדך שלא רק אחד רצח את סנחריב אלא שניים. אנו רואים כאן דבר פלא! התנ"ך מספר על אשר התרחש בחדרי חדרים בארמון סנחריב, והוא מדייק יותר מההיסטוריונים ששהו באזור, באשור, בזמן שנרצח סנחריב! הסיבה ברורה לכל ילד: דברי הנביאים נכתבו ברוח הקודש, מאת בורא שמיים וארץ, היודע כל דבר המתרחש בעולמו, בגלוי ובסתר... (ניצוצות חוברת 3, הובא בקצרה ב"מסע אל האמת", לרב זמיר כהן, עמ' 116, הערה 27).

החיל הסודי של סנחריב

המעשה המיוחד של מפלת סנחריב באופן ניסי יש בו משום לקח לדורות. הוא מלמדנו את דברי הנביא זכריה (ד,ו): "לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר ה' צְבָאוֹת":

המלך חזקיה היה חלש מבחינה צבאית, שכן לא היו לו חיילים כמעט, אם בכלל. וכמו שהקניט אותו רבקשה, שליחו של סנחריב, ואמר לו: "וְאֶתְּנָה לְךָ אַלְפַּיִם סוּסִים, אִם תּוּכַל לָתֶת לְךָ רֹכְבִים עֲלֵיהֶם?!" (מ"ב יח,יג). כלומר, אומר רבקשה לחזקיה: "אין לך סוסים וכלי מלחמה, וגם אם אני אביא לך  סוסים, האם יש לך רוכבים עליהם?! כולכם בחורי ישיבות ואברכי כוללים, שאינכם יודעים אפילו לרכב על סוס!!".

והנה, עם כל חולשתו הצבאית של חזקיה, הוא ניצח את סנחריב וחילו הרב. כה רב היה חילו, עד שסנחריב אמר בלעג ובבוז: "בשביל מה הטרחתם אותי להביא את כל החיילים הרבים הללו?! די לי שכל חייל יירק על ירושלים כדי להטביעה ברוק!!".

כיצד, איפוא, התרחש הניצחון המזהיר הזה? מגלים לנו חז"ל, כי הייתה לו לחזקיה פלוגה סודית אשר בזכותה ניצח הוא את חיילי סנחריב, היו אלו לומדי התורה שמלאו את בתי המדרשות באותה תקופה. "נעץ חרב על פתח בית המדרש ואמר: 'כל מי שאינו עוסק בתורה יידקר בחרב זו'. בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו עם הארץ. מגבת ועד אנטיפרס, ולא מצאו תינוק ותינוקת, איש ואשה, שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה" (סנהדרין צד,ב).

לא זו אף זו, חזקיה האמין ובטח בביטחון מלא בצור העולמים: כאשר הגיע ליל הסדר, ומחוץ לחומות שהו מאות אלפי חיילי האויב, אשר היו עלולים להיכנס בכל רגע אל העיר, לא רפו ידיו של חזקיה. הוא חיזק את העם בשם ה', והורה להם: "הקריבו את קורבן הפסח באמירת ההלל בשמחה ובשירים, אל תיראו, התייצבו וראו את ישועת ה'!". ואכן, העם התחזק בביטחונו בה' אלוקי ישראל, הם הקריבו את קרבן הפסח באמירת הלל בשמחה, כאילו אין מלחמה ואין אויב...

הוכחה חד משמעית שתורה מן השמים:

סגולה נפלאה לרפואה: קראו את תפילתו של חזקיהו המלך

מתוך הספר המומלץ "אור עליון". לרכישה, הקליקו כאן.