פרשת שמות: איך זה שהקב"ה קורא למשה רק בשם שנתנה לו בת פרעה?

משה רבנו הוא אחת הדמויות המשפיעות ביותר בהיסטוריה, ופרשתנו מתארת את לידתו ואת נס הצלתו על ידי בת פרעה.

כולנו רגילים לשם "משה", אף על פי ששם זה ניתן לו מאת בת פרעה רק מספר שנים אחרי לידתו: "וַיִגְדַּל הַיֶּלֶד וַתְּבִאֵהוּ לְבַת פַּרְעֹה וַיְהִי לָהּ לְבֵן, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה וַתֹּאמֶר כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ" (שמות ב', י').

מה היה שמו של משה מאז שנולד ועד שבת פרעה קראה לו "משה"? איזה שם נתנו לו הוריו?

התלמוד (סוטה יב ע"א) כותב, ששמו היה טוב, או טוביה. המדרש (מדרש רבה בפרשתנו) כותב: "עשר שמות נקראו לו למשה: יֶרֶד, חֶבֶר, יקותיאל, אביגדור, אבי סוכו, אבי זנוח. רבי יהודה ברבי אלעאי אמר: אף טוביה שמו, רבי ישמעאל בר אמי אמר: אף שמעיה שמו, רבי תנחומא בשם רבי יהושע בן קרחה אמר: אף לוי היה שמו, ומשה", והמדרש מסביר את משמעות השמות.

למרות עשרת שמותיו, הקדוש ברוך הוא עצמו קורא למשה אך ורק בשם שנתנה לו בת פרעה: "אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, חייך! מכל שמות שנקרא לך, איני קורא אותך אלא בשם שקראתך בתיה בת פרעה" (ויקרא רבה, תחילת פרשת ויקרא). מה עומק העניין? עמרם – אביו של משה, היה גדול הדור (תלמוד, סוטה יב ע"א) והוא קרא לבנו טוב, טוביה או שם אחר. מדוע התורה לא משתמשת בשם שניתן למשה על ידי אביו? אין ספק שבת פרעה הצילה את משה ועם ישראל כולו חייב לה הכרת הטוב, אולם עדיין, מדוע הקדוש ברוך הוא בחר לקרוא לו רק משה?

כדי שנבין, נראה את הסיפור הראשון שאנו יודעים אודות משה: "וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם, וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו. וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל" (שמות ב', י"א-י"ב). משה לא שם לב שמישהו כן ראה אותו, והשמועה הגיעה לאוזני פרעה שהחליט להרוג את משה: "וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת מֹשֶׁה, וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ מִדְיָן וַיֵּשֶׁב עַל הַבְּאֵר" (ט"ו).

זהו הסיפור הראשון שהתורה כותבת על משה, ועלינו לנסות להבין את משמעותו.

רוב חייו, משה לא התגורר בארץ גושן יחד עם בני ישראל אלא בבית פרעה ובמדין, שהרי בת פרעה משתה את משה מן המים וגידלה אותו בבית אביה, ואחר כך הוא ברח למדין (במעמד הסנה משה היה בסביבות גיל 80, עד אז הוא היה בבית פרעה ובמדין). לא רק שמשה לא גדל עם בני ישראל, הוא אפילו נשא תפקיד בכיר בארמון מצרים, וכפי שכותבת התורה: "וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם, וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו, וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם". מה הפירוש "ויגדל משה"? מבאר רש"י: "שמינהו פרעה על ביתו" (מזכיר לנו את יוסף שגם עלה לגדולה בבית פרעה). משה היה מקורב מאוד למלך מצרים, וכמובן, גם בן חורג של בת פרעה.

לאור האמור, ישנה שאלה גדולה. ננסה להיכנס לראש של משה בשעה שהוא נחשף למקרה בו איש מצרי מכה איש עברי. המראה הזה עורר בלב משה את חוש הצדק ורצון לפעולה, אולם עומדות בפניו שתי אפשרויות. האחת - היא להגיב כפי שאכן הוא הגיב, אולם יש לו אפשרות נוספת ואולי חכמה יותר, לכאורה. משה יכול היה להתאפק, לשתוק, לתת לאותו מצרי להמשיך להכות את העברי אולם להתחיל לבנות תכנית הצלה כוללת ורחבה עבור כלל בני ישראל! כאמור, משה היה נכדו החורג של פרעה, פרעה מינהו על ביתו ולא מן הנמנע שבעוד שנים ספורות משה יירש את כס המלוכה או לפחות ישמש בתפקיד בכיר מאוד בשלטון מצרים, כיוסף בשעתו.

בל נשכח שמשה היה מנהיג במהותו, וגם בכוש הוא היה מלך ארבעים שנה! (ילקוט שמעוני פרשת שמות, תרגום יונתן במדבר י"ב, א', רשב"ם שם). למשה היו תכונות של מלוכה ומן הסתם הוא היה עולה בדרגות מלכות מצרים.

משה היה יכול להמתין ליום בו תגדל ההשפעה שלו על המלוכה, וכאסתר המלכה בבית אחשוורוש – להמתין לרגע הנכון ולהשפיע על כל המהלכים מבפנים!

משה בחר באפשרות הראשונה. נכון שהוא הציל יהודי אחד, אולם בהצלה הזו הוא איבד את הסיכוי – לכאורה – לשנות את גזירות פרעה מבפנים ולהציל את העם כולו.

מדוע משה לא בחר באפשרות הראשונה – לשתוק עכשיו ולקבל החלטה אסטרטגית לשנות את המצב מבפנים?

התשובה טמונה ככל הנראה בגוף השאלה. הסיבה שמחמתה זכה משה להנהיג את עם ישראל באה לידי ביטוי במעשה זה. משה רבנו לא מוכן לעבור לסדר היום כשהוא רואה יהודי סובל. נקודה. יהודי סובל? מבחינת משה העולם נעצר. התכניות הגדולות נדחות ומשה מתמקד בלהקל את סבלו של אותו אדם בודד. משה פועל כאן ועכשיו. להציל את היהודי עכשיו הוא יכול במאה אחוז, להציל את העם כולו זה עדיין לא מאה אחוז. תכניות גדולות לא יכולות לבוא על חשבון סבל של יהודי אחד. משה רבנו לא יכול להתאפק מול כאב של יהודי, ומבחינתו, הצלת יהודי אחד עכשיו, שקול כהצלת עם שלם. מה יהיה עם התכניות הגדולות? משה לא זונח אותם, אך התכניות הגדולות להצלת עם שלם לא מטשטשות את הכאב של יהודי אחד ולא דוחות פעולה מידית להצלתו.

ממי משה למד את התכונה הזו? מבת פרעה.

בת פרעה, שאמורה לקיים את פקודות אביה המלך, יוצאת נגד החוק של אביה ולא רק שמצילה את משה אלא אף מאמצת אותו כבן ומשלמת לאמו תמורת ההנקה!

ננסה להיכנס לראש של בת פרעה. מה היא חושבת? שהיא תצליח לגדל ילד עברי בבית אביה? וכי עולה על דעתה שפרעה יפר בביתו שלו את החוק שהוא חוקק? ואם היא מחליטה כן להציל יהודים (התלמוד אכן כותב שהיא ירדה ליאור כדי לטבול בו לשם גירות), האם לא עדיף לה – בתור בת המלך, לוותר על משה, לא להתמקד בו כרגע, או מקסימום להחביא אותו אצל משפחה מצרית אחרת, ולהשפיע מבפנים על אביה שיבטל את הגזירה הנוראה הזו? למה להרגיז את אביה ולגדל אצלו ילד עברי? לא עדיף לה להפסיד אחד כדי לשנות את המערכה?

כנראה שלא. כשבת פרעה רואה אל מול עיניה תינוק אחד בסכנה, היא עוצרת את התכניות הגדולות ומתעסקת בהצלתו. הצלת חיי תינוק אחד – כאן ועכשיו, עדיפה על פני תכנית גדולה יותר ארוכת טווח, שלא בטוח שהיא תצא לפועל.

גם משה וגם בתיה יכלו לשוב לארמון ולהתחיל לגבש תכנית אסטרטגית להצלת העבריים, ומן הסתם שהם גם היו מצליחים, אולם תכנית גדולה ככל שתהיה, לא יכולה למנוע פעולה נקודתית ו"קטנה" של רחמים ליהודי אחד.

המדרש על הפסוק: "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה" כותב: אמר לה הקדוש ברוך הוא לבתיה בת פרעה, משה לא היה בנך וקראתו (וקראת לו) בנך, אף את לא בתי ואני קורא אותך בתי, שנאמר: 'אֵלֶּה בְּנֵי בִּתְיָה' (דברי הימים א', ד', י"ח) בַּת יָ-ה. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, חייך! מכל שמות שנקרא לך, איני קורא אותך אלא בשם שקראתך בתיה בת פרעה - ותקרא שמו משה" (ויקרא רבה א', ט').

מדהים. בתיה לקחה תינוק שהוא לא בן שלה, והיא התייחסה אליו כבן. במידה כנגד מידה, בורא עולם קורא לבת פרעה "בת י-ה", בת השם.

אם יוצא לנו לראות אדם סובל גשמית, רוחנית, מנטלית ואישית, בואו לא נחזור "לארמון" שלנו כדי להתחיל לתכנן תכניות גרנדיוזיות לשנות את העולם, אלא נעצור הכל ונציל את האחד אשר לפנינו, רק דרך זה אלוקים יזכה אותנו גם להשפיע על הכלל.