קלמן ליבסקינד: זו ההוכחה לתהום הערכית שהממשלה הצליחה לדרדר אליה את כולנו

ברקע התמונה מאום אל-פחם, בה נראה חבר הכנסת מאזן גנאים מרע"מ מחויך לצידו של ראאד סלאח, מנהיג הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית שהשתחרר מהכלא, העיתונאי קלמן ליבסקינד תוקף בחריפות את ממשלת בנט: "העובדה שאירועי השבוע הזה לא טלטלו כמעט אף אחד היא ההוכחה לתהום הערכית שהממשלה הזו הצליחה לדרדר אליה את כולנו".

במאמר שפרסם ב"מעריב", כותב ליבסקינד כי "נזקה הגדול באמת של הממשלה הנוכחית טמון במקום שבו היא מנוונת לנו אט-אט, יום אחר יום, אירוע אחר אירוע, את הרפלקסים הבריאים שלנו. את אותם אינסטינקטים שעד אתמול ידעו להתקומם כשחשו כאב, ולמחות כשמשהו פסול התרחש, ולזעוק מול מציאות שנגדה את עולם הערכים שלנו – ומרגע לרגע הולכים וקהים".

"כלום כבר לא מרגיש לנו חריג, ודבר לא נראה לנו בלתי נורמלי, והבנליות והשגרה מקשות עלינו יותר ויותר להבחין בין טוב לרע. נוכח עינינו המתעייפות מתנהל תהליך שיטתי של ריקון תודעתי של כל מה שהגדרנו עד לא מכבר כערכים לאומיים, ציוניים, יהודיים ופטריוטים".

ליבסקינד סבור, כי האירועים סביב שחרורו של סלאח מהכלא, לאחר ריצוי 16 חודשי מאסר בגין הסתה לטרור, מתמצתים יותר מכל את "הריק הערכי" אליו דרדרה הממשלה את ישראל: "ראאד סלאח הוא אויב של כל מה שמופיע בתעודת הזהות הלאומית שלנו. אויב של הציונות. אויב של היהדות. אויב של המדינה. אויב של צה"ל. איש אנטישמי, שונא ישראל, התומך בפיגועים ותומך במפגעים".

"מי שלא ראה את חגיגות השחרור שלו מהכלא, שאליו נשלח אחרי שהילל ושיבח את המחבלים שרצחו שני שוטרים בהר הבית, לא ראה פסטיבל מימיו", מוסיף ליבסקינד. "כשאסיר ציון נתן שרנסקי עלה לארץ, לא הייתה כאן חגיגה כזו. וכן, גם נציגי קואליציית 'עשר מעלות ימינה' הגיעו. היה שם יושב ראש הפלג הדרומי, זה שמנסור עבאס הוא סגנו. היה שם גם ח"כ מאזן גנאים, זה שבזכות האצבע שלו מכהנים בתפקידם נפתלי בנט, איילת שקד, גדעון סער ואביגדור ליברמן".

"גנאים הצטלם מחויך עם השייח' האנטישמי, המסית לרצח יהודים, ופרסם את התמונה המשותפת שלהם ברשת החברתית, כשהוא מוסיף: 'היה לי הכבוד להיות אורחו של השייח' ראאד סלאח ולברכו על צאתו מהכלא בשלום. נבקש מאללה עבורו יציבות, חירות ובריאות'. בחברה בריאה, חפצת חיים, היודעת מה היא רוצה מעצמה, משטרת ישראל הייתה פושטת על שבוע החגיגות הזה ויוצאת ממנו עם ערימת ענק של כתבי אישום".

"במדינה כזו אירועי ראאד סלאח היו מטלטלים את כל מהדורות החדשות, והממשלה הייתה יוצאת מגדרה כדי להבהיר שיש קווים אדומים שהיא לא תאפשר לחצות, ושתומכי רוצחים אנטישמים לא יארגנו כאן מסיבות ברחובה של עיר, וחברים בקואליציה היו מודיעים שמאזן גנאים, שכבר תמך במחבלים בעבר, לא יכול להיות שותף שלהם לכלום".

"והעובדה שאירועי השבוע הזה לא טלטלו כמעט אף אחד, היא ההוכחה לתהום הערכית שהממשלה הזו הצליחה לדרדר אליה את כולנו. לכך שהשריר החשוב ההוא, שאמור להגיב כשכואב, הולך ומתנוון. לזה שכולנו הולכים ושוקעים אל מצב של כשל עמוק של המערכת החיסונית. אין בנו עוד פליאה על כלום, ואין בנו עוד תמיהה על כלום, ואין בנו עוד הצורך לזעוק 'געוואלד' על כלום. כולנו חלק ממשל הצפרדע שבסיר. כולנו הולכים ומתרגלים. ואין נוראה מההתרגלות הזו".

"עכשיו, כשחתן השמחה המסית מסיים את שבוע החגיגות שלו, אין פוצה פה ומצפצף. לא בקרב החברה הערבית או בקרב האגף השמאלי, שממנו כבר אין הרבה ציפיות, אלא גם בקרב מי שעדיין מספרים לעצמם שהם אנשי ימין. זאב אלקין הסביר שהוא מעדיף את השותפות עם גנאים על פני 'בחירות בלתי פוסקות'. יועז הנדל, שידע לגלות עמוד שדרה כשהצהיר בגבורה שלא יישב באותה קואליציה עם איתמר בן גביר, הסתפק הפעם בהערה כמעט מצחיקה, שלפיה המפגש של גנאים עם סלאח 'פוגע בדו-קיום'. האחרים אפילו לא מצאו צורך להגיד משהו".

"ח"כ גנאים מתגלגל מצחוק, ויודע שהוא יכול לעשות מה שבא לו, ולתמוך באיזה טרוריסט שיחפוץ, ואיש בקואליציה הזו לא יהין להעיר לו. גנאים יודע שכאשר הוא עולה לרגל אל המסית האנטישמי מאום אל-פחם, הוא מחזיק בכיס מכנסיו את הקריירה הפוליטית של גדעון סער, ואת זו של איילת שקד, ואת זו של זאב אלקין ואת זו של יועז הנדל, ואיש מהאידיאולוגים הללו לא יכול עליו. ואתה רואה את זה ובא לך לבכות"

"לבכות ולא לשכוח שכל מי שנאחזים עכשיו בהתרגשות בהתבטאות של מנסור עבאס על המדינה היהודית, בוחרים במודע להתעלם מכך שרק לפני שנה וחצי הוא הלך לחבק את אותו ראאד סלאח, אחרי שזה הורשע בהסתה, והצטלם כשהוא מניח את ידו על כתפו ומבהיר לו: 'אנחנו איתך, כל בני העם יחד, אנחנו איתך מאוחדים ואיתנים בדרכנו'".

"נפתלי בנט וחבריו, משיקולים פוליטיים צרים, בחרו להעביר את עולם הערכים הציוני של כולנו להילוך אחורי, ולהושיב את התנועה האסלאמית ליד כיסא הנהג. אלף סיפורים של יועז הנדל על שירותו הצבאי, ואלף זיכרונות של נפתלי בנט מעמנואל מורנו והסיירת – לא יוכלו למחוק את החרפה", מסכם ליבסקינד.