ניצול הלינץ’ בעיר העתיקה משחזר: "הייתי בטוח שזה הלילה האחרון של חיי"

יחיא ג'רדי, נהג הסעות כבן חמישים, לא ישכח את הלילה ההוא לעולם, במהלכו שהותקף במהלכו באלימות קשה, בלינץ' שזעזע את מדינת ישראל.

היה זה בתחילתם של ימי הפרעות האלימות ששטפו את הארץ, טרום מבצע 'שומר החומות'. ג'רדי, נהג ההסעות הוותיק, שלא ידע דבר על המתרחש, הגיע אל השער שכם, מקום נפיץ שהמה בשבאב מוסלמי עוין, שרק חיפש לפגוע ביהודים. על המתיחות ששוררת במקום הוא קלט – לרוע המזל - רק כאשר הגיע אל סביבות העיר העתיקה, אך אז כבר לא יכול היה לשוב לאחור. מכאן והלאה הוא הפך למטרה עבור הפורעים הערביים, שרק בנס לא הצליחו לרוצחו נפש.

ג'רדי, שעלה מתימן לפני 18 שנה, נזכר באותו יום קשה. "זה היה הערב הקשה שעברתי בחיי, אך גם מלא בניסים ונפלאות". אל שער שכם הגיע לאחר יום עבודה ארוך: "התבקשתי על ידי חברת ההסעות בה עבדתי לבצע הסעה של חיילים מצפון הארץ לחברון. נאמר לי שאצטרך להמתין לחיילים מספר שעות בחברון, ולאחר מכן לקחתם משם. אישרתי את הנסיעה, ואכן בבוקר שלמחרת התארגנתי לנסיעה הארוכה. התחלתי את היום כהרגלי מדי יום, בתפילת שחרית במניין המוקדם בבית הכנסת בשכונת מגורי, מבלי שאחוש תחושה של לפני אסון. לאחר התפילה יצאתי לצפון, ומשם אספתי את החיילים ולקחתי אותם לחברון. במהלך שהותי בחברון החלטתי לנצל את הקרבה לשריד בית המקדש – כדי להתפלל תפילת ערבית בכותל המערבי. לו ידעתי מה יהיו תוצאות הנסיעה ההיא", הוא נאנח.

יחיא ג'רדי

עצירה בכותל

באותה תקופה החלה ההתקוממות הגדולה של ערביי ישראל בתקופת 'שומר החומות'. הימים ימי טרום המבצע ברצועה, והאירועים החלו להתגלגל מירושלים. ערביי העיר החלו להתקומם ולפגוע ביהודים. הטריגר הפעם היו האירועים בשכונת שייח ג'ראח, שעל קרקעותיה מתרחש קרב משפטי בין יהודים לערביים, ומחסומי משטרה שהוצבו בשער שכם לשם שמירה על הסדר הציבורי, זאת למורת רוחו של השבאב.

ג'רדי, כאמור, לא ידע זאת. "לא היה לי כל מידע על הנעשה, ולהזכירך", הוא מוסיף, "האירועים הללו היו רק בתחילתם, כך שאני, שאיני מעורה מדי באירועים שבחדשות, לא ידעתי דבר על הנעשה". אך חוסר הידיעה הזו כמעט הובילה לאסון.

ג'רדי סיים לקחת את החיילים לחברון, ומשם עלה לירושלים. "בירושלים המתין לי רכבי הפרטי, שטופל במוסך בעיר, ומטרתי הייתה להגיע באמצעותו אל הכותל המערבי". לרגע ג'רדי משתעשע במחשבה: מה היה קורה לולא החליט לנסוע ברכבו, אלא דווקא באוטובוס, שמטבע הדברים מוגן יותר, "אבל אין לי ספק שזו ההשגחה הפרטית שהובילה אותי לשם, וגם כלל לא בטוח שהיה דבר שיכול היה לבלום את המוני הפורעים", הוא ממהר להדגיש.

ג'רדי הגיע לירושלים ויצא עם רכבו לכיוון הכותל המערבי. "הווייז לקח אותי דרך וואדי ג'וז. לא יכולתי לתאר לעצמי, גם בחלומותיי השחורים ביותר, שאני נמצא כעת בדרך למלכודת", הוא סופק ידיו בכפיו. חוסר הידע המוחלט של העולה מתימן נעלם חיש מהרה כאשר הוא הגיע אל פאתי שער שכם, שם הוא גילה לתדהמתו המוני צעירים הממתינים ברחוב שמולו. מהר מאוד הבין כי הצעירים הללו לא ניצבים במקום לחינם, אלא מלאים בזעם ומתכננים לעשות שפטים ביהודים שיעברו דרכם. "את המצב הקשה אני מתחיל להבין כשאני נמצא באמצעו של הפקק המשתרך בסביבות שער שכם. במחשבה ראשונה זה היה נראה כאילו הגיע הסוף, זה היה נראה כאילו אני צועד לקראת: 'שחיטה בלא ברכה'", הוא אומר בהומור שחור, "אבל עדיין קיוויתי שלמרות המצב המתוח אוכל לחלוף במהירות את המוני המתפרעים ולהימלט מהמקום". התקוות הללו נגוזו כבר בתחילתו של הפקק המוכר המשתרך כמעט דרך קבע בסביבות העיר העתיקה.

(אילוסטרציה: פלאש 90)

ג'רדי נפל למלכודת מתוכננת היטב. "הם מיד זיהו את הרכב שלי ואת עובדת היותי יהודי, והם למען האמת, לא היו צריכים לטרוח הרבה כדי לזהות את חזותי היהודית, ומיד כשהם ראו זאת הם החלו להשליך לעברי אבנים. אלו היו אבנים שנזרקו בעוצמה רבה, ממש אבני ענק - סלעים. ניסיתי להמשיך בנסיעה למרות מטחי האבנים שפגעו בי, ולנסות להימלט איכשהו מהמקום, אך הפקק שגרם לי לנסוע לאט – אילץ אותי לבסוף לעצור לחלוטין. בשלב זה זריקות האבנים התגברו והפכו למדויקות יותר, ואם בתחילה פגעו האבנים רק בחלקו האחורי של הרכב, וכך יכולתי להמשיך בנסיעה - בהמשך הם הגיעו גם לשמשה הקדמית, ואחת מהן אף הוטחה בעוצמה בראשי". האבן שפגעה בראשו של ג'רדי הובילה לפגיעת ראש לא פשוטה, והוא הסתחרר מעוצמת המכה. סיכוייו להצליח להימלט מהמקום כראוי באמצעות נהיגה בלבד – הלכו ופחתו.

את הפקק המשתרך וחוסר יכולתו של ג'רדי לנתב את דרכו כראוי ניצלו המוני הפורעים, שהחלו להתקרב לרכבו. כמה מהם פתחו את דלת הרכב, וג'רדי, בצעד של ייאוש, החליט להימלט החוצה. "באותן דקות איומות, הבנתי שאני אהיה חשוף לסכנה כבדה גם מחוץ לרכב, אבל ניסיתי את מזלי, מאחר והבנתי שאין בפניי עוד ברירות רבות. עשיתי את הצעד הזה בחשש כבד ומתוך הבנה כי ככל הנראה גורלי כבר נחרץ חלילה, מאחר והבנתי שהרכב כבר אינו מגן עלי – אולי להיפך". יחיא יצא מרכבו והחל להימלט מהמקום כל עוד רוחו בו. "ניסיתי לעבור את הפורעים הרבים שהקיפו אותי מכל עבר, אך הם היו רבים מאוד ומהירים ממני", הוא משחזר ברעד.

פקק בין הפורעים

חיש מהר התברר לנהג ההסעות הוותיק כי הפורעים אינם מתכוונים לאפשר לו להימלט מהמקום. "הם התנפלו עלי בחמת זעם והחלו להכות אותי בכל חלקי גופי, כשהם מפילים אותי ארצה בעוצמה". מאותם רגעים נעשה בו לינץ' אכזרי ומזעזע. היהודי שעלה עם משפחתו מתימן לארץ ישראל בכדי להיות לצד אחיו היהודים – ספג דווקא כאן, בארץ היהודים, מתקפה קשה ואכזרית אך בשל יהדותו.

התיעודיים שפורסמו לאחר מכן מהאירוע מבהירים היטב מה עבר על ג'רדי. במהלך התיעודיים נראים הצעירים הערביים כשהם מכים את ג'רדי, בעוד הוא מנסה להגן על ראשו עם אחת מידיו. נהג ההסעות אינו זוכר הרבה מהאירוע ההוא. "הייתי בטוח שמהלינץ' הזה איני יוצא בחיים", הוא משחזר בשיחה עמנו. "הם היו חמושים בברזלים, וחלקם אף החזיקו קסדות של אופונועים בידיהם, ועשו בכך שימוש כדי להכות אותי בחוזקה. וכך אני שוכב שם על הרצפה – אחד מול ההמון, והם מכים אותי בעוצמה. מסביבי חלפו פורעים על אופנועים. הייתי בטוח שבמקום ההוא אסיים את חיי, בצורה הקשה הזו", הוא אומר בקול חלש.

ג'רדי, דובר הערבית, ניסה לתקשר עם תוקפיו. "צעקתי להם: 'מה עשיתי לכם?', 'תעזבו אותי', אבל הם לא התייחסו כלל לצעקותי ותחנוני ותקפו אותי מכל כיוון. התגובות שקיבלתי בשפה הערבית היו צעקותיהם אחד לשני, מהם עלתה תמונה ברורה: בכוונתם להרוג אותי. הם זעקו שם: 'תהרגו את הבן אדם', 'תשפכו את דמו כמו עז'. באותם רגעים לא היה נראה שיש לי סיכוי להינצל מהגורל הזה שהם תכננו עבורי".

התקיפה הקשה הזו התרחשה בבירת ישראל, ולמול עשרות בני אדם, רבים מהם – ככל הנראה – יהודים בעצמם, שניצבו בפקק הארוך שהשתרך ממול, סמוך לחומות העיר העתיקה. היה זה הלינץ' המזעזע ביותר עד אותה עת מאז פרוץ מהומות 'שומר החומות'. התוצאה של התקיפה הייתה קשה. ג'רדי החל לאבד אט אט את ההכרה. "התחלתי להקיא דם ולהרגיש סחרחורת נוראה", הוא נזכר, "בליבי האמנתי שכבר לא אראה עוד את משפחתי, והתחלתי לאבד את ההכרה". חלקים שלמים מהאירוע, הוא מודה, נמחקו מראשו - אם כתוצאה מהטראומה הקשה, אם כתוצאה מהמכות האכזריות שספג, שערפלו את הכרתו.

שרשרת ניסים

אמבולנס שניצב בסמוך למקום זיהה את המתרחש, והחל להתקרב לעבר היהודי המוכה. התעוזה של המחבלים הערביים הייתה גדולה, והם לא התרשמו יתר על המידה ממצבו של היהודי או מהחובשים שהגיעו, והמשיכו להכות את ג'רדי גם תוך כדי הפינוי שלו לבית החולים. למרות זאת, תוך כדי חירוף נפש עצמי - פינו החובשים את ג'רדי מהמקום. באותה עת הוא כבר היה פצוע ומעורפל הכרה, וקשה לתאר מה היה עלול לקרות לולא האמבולנס היה מפנה אותו מהמקום בשלב זה.

עדותו של עובד איחוד הצלה, יוסי מועלם, שהגיע למקום מלמדת עד כמה מצבו של יחיא היה קשה: "נסענו לעבר ג'רדי עם האמבולנס, וקיבלנו בחור חבול בכל חלקי גופו. המראה לא היה נעים לעיניים בכלל, ואני חובש שטיפל בלא מעט מקרים. הוא היה גמור, ובקושי יכול היה לדבר איתנו. לפי מה שסיפר, השאיר את הרכב מאחור, והיה שם גם סכום כסף לא מבוטל שהשאיר במכונית", סיפר מועלם.

לאחר הנס הגדול שאיפשר את פינויו מהמקום מבלי שהפורעים ימנעו זאת, התרחש הנס הנוסף: למרות המכות הקשות שספג, התברר עם הגיעו לבית החולים כי למרות הלינץ' האכזרי והמכות הקשות שספג, בנס הוא נותר בחיים ואף נפצע באורח קל בלבד. "למרבה המזל התעוררתי זמן קצר לאחר שהגעתי לבית החולים", הוא אומר, "תחילה לא הרגשתי את הכאבים, אולם בהמשך החלו לפקוד אותי כאבים עזים, שלא עזבו אותי לגמרי עד עתה. למרות זאת, מאז אני מודה לקב"ה על שניצלתי ממוות. זה לא ברור מאליו, רק בהמשך אני אשמע על יהודים אחרים שעברו את מה שאני עברתי - ומצאו את מותם בפרעות שביצעו בהם הערביים, למרבה הצער. במקרה שלי, אומנם אני מתמודד עם הקשיים עד עתה, אבל חיי ניתנו לי לשלל", הוא אומר בהתרגשות. ניסים נוספים שהוא מונה הם הימצאות האמבולנס בקרבת מקום, והעובדה כי בתוך שלושה ימים בלבד הוא שוחרר מבית החולים לביתו.

בהמשך יעצור השב"כ את האחראים לפגיעה בג'רדי. בהודעת השב"כ נאמר כי נעצרו שישה צעירים ערביים בחשד לתקיפתו של ג'רדי. בין העצורים אזרחים המוכרים למערכת הביטחון, ביניהם מוחמד סורי, תושב שכונת ג'בל מכבר, ווסים סרור, גם הוא תושב ג'בל מכבר שהשתתף באופן פעיל בלינץ', ומחבלים נוספים שצילמו את האירוע והפיצו אותו ברשתות החברתיות.

השלכות קשות

מלבד ההודאה על הניסים שליוו אותו, ג'רדי מתמודד עד עתה עם קשיים לא פשוטים. הלינץ' הכבד עדיין לא מרפה ממנו. בימים אלו הוא מטופל בכדורים, בתקווה להשתחרר מהמאורעות שעבר, אך מה שמטריד אותו במיוחד זו הפגיעה הכלכלית הקשה שעבר בעקבות האירוע. "הרכב הפרטי שלי, בשווי 17 אלף שקלים, שהושקעו בו עשרות אלפי שקלים במהלך השנים האחרונות - נשרף כליל בתקיפה. בנוסף, בתוך הרכב היו שלושה סכיני שחיטה שנשאתי עמי, מחשב וצמד טלפונים ניידים – בשווי כולל של כ-10,000 שקלים".

ללא ביטוח על הרכב, ג'רדי נאלץ להסתמך על תקציבים מהמדינה שמכירה בו כנפגע פעולות איבה. נכון לראיון שאנו עורכים עמו, ג'רדי לא ראה כסף מהמדינה. "זמן קצר לאחר התקיפה הגיעו לביתי שני שמאים מטעם המדינה, האחד כדי לבדוק את שווי הרכב, והשני כדי לאמוד את שווי הרכוש שהיה בתוכו, אך לצערי התברר לי כי יהיה לי קשה מאוד לראות כסף מהמדינה". לבירוקרטיה הישראלית המוכרת מתווספת העובדה כי ג'רדי מתקשה לפעול מול הרשויות כראוי. אפילו פקס אין בביתו, והוא נתון במרוץ נגד הזמן במטרה להתחיל לקבל תשלומים מהמדינה, כשהוא במקביל נאלץ לעשות שימוש במעט חסכונותיו אותם שמר לימים אחרים.

מצבו הכלכלי של ג'רדי קשה במיוחד גם לנוכח העובדה כי הוא לא יכול לשוב לעבוד כבעבר. "הסחרחורות תוקפות אותי כל העת, ואינם מאפשרים לי להמשיך בעבודתי", הוא אומר בכאב. "הכאבים האיומים שפקדו אותי בתחילה אומנם התמתנו, אולם עד עתה אני מרגיש כאבים בכל הגוף, כולל סחרחורות קשים, דבר שאינו מאפשר לי עוד לעבוד". ג'רדי, שנאלץ לתזז מאז התקיפה בין ביתו לקופת החולים, מספר כי התבקש לבצע נסיעה קצרה כדי לתדלק אוטובוס, אך בשל סחרחורת שפקדה אותו במהלך הנסיעה, הוא פגע עם האוטובוס ברכב אחר. "המצב הנוכחי לא מאפשר לו לעבוד, ולצערי אני נאלץ להסתמך על חסכונות, שהולכים ואוזלים".

המצב הקשה מולו הוא מתמודד הובילו להשתעשע במחשבה לשוב לתימן. "למרות אהבתי את הארץ, שקלתי ברצינות לשוב לתימן, אך התברר לי שהמצב בארץ הולדתי איננה פשוטה". בערי תימן מתרחשים בימים אלו קרבות עזים בין קואליציה של מדינות ערביות בהובלת סעודיה למורדים החות'ים שנתמכים על ידי איראן ורודפים את היהודיים שמצויים תחת שלטונם. "הבנתי שלחזור לתימן בעת הזו יהיה מעשה מסוכן, אבל אני עדיין מצפה ומייחל לעזרת המדינה כאן בארץ. זו הרי מדינת היהודיים – לא תימן", הוא מזדרז לומר.