"ליבו פרפר, עוד רגע גורלו ייחתם. לפתע עיניהם נפגשו"

הרב שמואל שפירא, הרב של העיירה הפולנית פרונקיק, היה ידוע בדרכיו הנעימות, האוהבות ועתירות החמלה. תמיד היה נוהג לברך לשלום כל אחד שנקרה בדרכו - יהודי כלא יהודי. אחד האנשים שאותו נהג לברך בטיולי הבוקר היומיים שלו, היה איכר בשם מילר, שחוותו שכנה בפאתי העיר. בתחילה, כאשר הרב התחיל בטיוליו אלו לצורך בריאותו, והחל לברך את אותו גוי בשם מילר, היה האיכר סר הצידה בשקט מעיק.

היחסים בין יהודים וגויים בעיירה זו לא היו טובים במיוחד, וידידויות היו נדירות. אולם הרב שפירא לא נרתע, ויום אחר יום הוא היה מברך את אדון מילר השתקן בשלום לבבי, עד אשר לבסוף החל האיכר להשיב לברכתו בהרמת כובע ובשמץ של חיוך.

הרוטינה הזו נמשכה במשך שנים רבות, אך התרחיש הזה פסק כשהגיעו הנאצים. הרב שפירא ומשפחתו, יחד עם כל שאר התושבים היהודים של העיירה, נשלחו למחנה ריכוז. הרב שפירא הועבר ממחנה ריכוז אחד למשנהו, עד שהגיע ליעדו האחרון – אושוויץ .הוא ירד מן הרכבת , ופקדו עליו להצטרף לתור שבו נערכה הסלקציה. ליבו פרפר, הוא נע קדימה. מיד יגיע תורו. מה יהיה פסק הדין? שמאלה למוות או ימינה לחיים?

הוא היה במרחק אדם אחד בלבד מן האיש שהיה מופקד על הסלקציה. למרות הפחד, הביט בסקרנות אל פניו של המפקד. באותו רגע פנה המפקד להביט בו, ועיניהם נפגשו. הרב שפירא קרב אליו ואמר בשקט: ״בוקר טוב, אדון מילר״. עיניו של האדון מילר שהיו קרות וסתומות, השתנו לשבריר של שנייה. "בוקר טוב, אדוני הרב", הוא השיב בשקט, והוסיף ואמר ״ימין! (לחיים)".

* * *

יש בכוח הדיבור לבנות חיים, ויש בכוחו להחריב, כפי שנאמר "חֵץ שָׁחוּט לְשׁוֹנָם" (ירמיהו ט, ז). הלשון דומה לחץ שמשוך על הקשת. ברגע שהחץ נורה, כבר אין שום אפשרות להשיבו או לשלוט על תנועתו. כך גם הם דברי לשון הרע ורכילות שבכוחם להרוג אנשים ממש, ומהרגע שהם נאמרו אין כל אפשרות להשיבם או לשלוט על התפשטותם בציבור.

מצד שני, בכוח הדיבור להפריח חיים באחרים. מילה טובה או חיוך חם זהו דבר שמסוגל להחיות נפש מדוכאת, ולחזקה זמן רב. גילוי רגישות לאחרים שמסביבנו, שאולי עוברים קשיים מסוימים, או אפילו מעט מדוכדכים מיום לא פשוט, על ידי חיוך כנה וחם, פירגון מכל הלב, התעניינות בשלומם ואפילו טפיחה אוהבת על השכם יכולים ממש להפיח חיים באחר. וזה יכול להיות עם הקולגות בעבודה, עם בני המשפחה בבית, מול השכנים או האנשים מבית הכנסת. הדברים הקטנים האלה נותנים הרגשה לאחר ש"רואים אותו", שהוא חשוב, שהוא לא לבד, שמעריכים אותו ושלאחרים אכפת ממנו.
אף הגמרא אומרת שהנותן פרוטה לעני זוכה בשש ברכות, ואילו המפייסו (=מעודד אותו) זוכה באחד עשרה ברכות! (מסכת בבא בתרא, דף ט).

מדוע חשוב לפרגן לאחר? הרב יגאל כהן בשיעור מעורר:

כיצד הדיבור יכול להשפיע על המציאות? הרב זמיר כהן במידע מרתק על כח הדיבור, מההיבט הרוחני והמדעי. צפו: