סיפורים אישיים
"כבוד הרב", זעק האסיר, "אתה אשם שאני בבית הכלא"
"אתה, רבי. אתה אשם שאני בכלא", אמר הביריון המגודל. "למה לא שכנעת אותי מספיק ללכת לישיבה? למה וויתרת עלי?"
- נעמה גרין
- פורסם כ"ה טבת התשפ"ב |עודכן
(צילום: shutterstock)הרב ירחמיאל קראם זצ"ל מספר כי כאשר הוזמן לכלא רמלה להרצות לפני אסירים, ניגש אליו בריון ענק מימדים ושאל: "רבי, אתה זוכר אותי?"
"לא", השיב הרב קראם.
"אתן לך רמז – מושיקו מבאר שבע".
"לא זוכר".
"עוד רמז – מרחוב סנהדרין", ממשיך הבריון. והרב קראם מנענע בראשו: "לא זוכר", ובליבו חושב: ""אוי לבאר שבע שאלו הסנהדרין שלה".
הבריון נואש מהניסיונות לעורר את זיכרונו של הרב קראם, ואמר: "כבוד הרב. אני כיום בן 28. לפני 14שנה למדתי בבית ספר של החינוך העצמאי בשכונה ד'. אני זוכר אותך עד היום. באת עם ה'פעילים' ולקחת אותנו לבקר בישיבות. אני אישית נסעתי ב'סוסיתא' הלבנה שלך לירושלים ולבני ברק, אבל הנסיון לא הצליח, וכיום אני בכלא. אתה יודע, כבוד הרב, מי אשם בכך?"
"אבא שלך?", ניסה הרב קראם.
"לא".
"הטלוויזיה?"
"לא".
"אז מי?"
"אתה, רבי. אתה אשם שאני בכלא".
הרב קראם נדהם: "אני?!... אינך מתבייש?... אני נסעתי אתך יום שלם, בזבזתי עליך דלק, לא אמרת לי תודה רבה, ואפילו לא העלית בדעתך לשלם לי על ההוצאות, ואתה מאשים אותי?!"
"כבוד הרב", אמר מושיקו. "דע לך שהייתי נתון בתוך ידיך כמו כדור עשוי מפלסטלינה. היית יכול לעשות בי כל מה שתרצה, אבל במקום שתצעק ותכניס אותי בכח לישיבה, נסית לדבר איתי ב'מילים של בית מרקחת' כמה כדאי ויפה שאלך לישיבה… דע לך, שהנוער היום יודע בגיל שש דברים שבדור הקודם לא ידעו בגיל חמישים. אילו היו מדברים איתם כמו שצריך, לא היינו נמצאים היום כאן!"
הרב קראם פונה לפעילים ולמלמדים בבתי ספר של קירוב: "חובתם של העוסקים בחינוך לדאוג לעתידם של הילדים ולשילובם בישיבות קדושות, ולא להסתפק רק בהעלותם על דרך המלך בשנות בית הספר. לא רק "מי יעלה בהר ה'" אלא גם "מי יקום במקום קדשו". חניכים שממשיכים לגור באותו מקום מגורים עלולים להיסחף אחרי החברה ולהתקלקל ולכן חובה לנתק אותם ממנה.
הרב קראם ממשיך ועונה לטענתם של הורים שמסרבים לשלוח לישיבות קדושות, כיוון שאין בהם תעודת בגרות. "כאשר היו ישראל במצרים הם הגיעו לשלב הקשה ביותר של "ויאנחו בני ישראל מן העבודה" (שמות ב, כג) רק אחרי שאיבדו את הילדים, משום שאדם שמאבד אל ילדיו מאבד את הטעם בחייו, כל זמן שהיו להם בנים טובים, הם הצליחו להחזיק מעמד בכל הצרות, אולם כשאיבדו אותם נאנחו: למה לנו חיים?!
"על ההורים והמחנכים לעשות הכל, כדיל מנוע מן הילדים את ההתמודדות, שעלולה להיות הרת אסון", מסיים הרב קראם את דבריו, המובאים בהגדה של פסח 'דורש טוב'.
מפחדים לשלוח את הבן לישיבה? הרב זמיר כהן בקטע קצר מעלה נקודות חשובות: