ד"ש מעיראק: "השומר אמר לנו 'מי הרשה לכם לעזוב את הנביא שלכם?'"

יעקב שפר ומאיר רונן עמדו בקברו של נחום הנביא בעיראק, כשהם חשים שרגליהם רועדות, אולי מקור, שכן האזור כולו היה מוצף במים, אולי מהתרגשות, ואולי דווקא מעוצמת הצער והכאב. הם בהו בקירות הממוטטים של הקבר ובבעלי החיים ששוטטו סביב המצבה ללא הפרעה, והתוודעו למצב הגרוע בו נמצא קברו של נחום הנביא, זאת לאחר שנים רבות של הזנחה.

רגע לאחר מכן הבחין בהם השומר של המקום, נוצרי שמתגורר מעל הקבר ומחזיק במפתחות כבר עשרות שנים. "מאז שאני זוכר את עצמי אני שומר על הקבר וזו אחת הפעמים הבודדות שאני רואה כאן יהודים", הוא אמר להם בהתרגשות, ואז הוסיף משפט מטלטל: "מי נתן לכם רשות לעזוב את הנביא שלכם?"

אל ארץ האויב

שפר ורונן הם מהנדסים ישראלים שנקראו לעיראק לצורך משימה רבת משמעות. "זה היה לפני כשלוש שנים", מציין שפר, "פנו אלינו נציגים ממוזיאון ישראל וסיפרו שישנו ארגון אמריקאי גויי בשם 'ARCH' שהודיע שברצונו לשחזר את קברו של נחום הנביא - קבר בן 2600 שנה, ולהקימו מחדש. לשם כך הם הגיעו ונפגשו בארץ עם נציגי האוניברסיטה העברית, הכינו תכניות מדויקות ולבסוף גייסו מיליוני דולרים. מה שביקשו מאתנו, כבעלי מקצוע שעוסקים רבות בשחזור מבנים עתיקים, ללוות את הפרויקט הזה מקרוב ולדאוג לכך שהקבר שיוקם יהיה שחזור מדויק של קבר נחום הנביא".

ומה השבתם?

"בתחילה נענינו בחיוב", משיב שפר, "אבל אז הבהירו לנו שלצורך שחזור הקבר נידרש להגיע עד לכפר אלקוש הצמוד לעיר מוסול, ובאותם רגעים התחלנו להבין את המשמעות הלא פשוטה של הפרויקט. לא הכרנו עד אז את עיראק מקרוב, ידענו רק שהיא בתקופת מלחמה ושיש הפצצות קשות וקרבות בכל המדינה ובפרט במוסול. גם לא הבנו איך מבחינה טכנית נוכל להגיע לשם, שהרי כידוע אין טיסות ישירות מישראל לכורדיסטן, ויש לנו רק דרכונים ישראלים ולא דרכונים זרים".

אך הסתבר שלכל שאלה יש תשובה. שפר מציין כי אחרי אישורים שונים של משרד הפנים ושל משרד הביטחון, הם התחילו במסע אל ארץ האויב. "טסנו לאסטנבול", הוא מפרט, "משם המשכנו לאירביל, בירת כורדיסטן, שם התאכסנו במשך לילה שלם במלון ייחודי מוגן נגד פצצות, ובבוקר נסענו במכוניות משוריינות אמריקאיות, כל אחד מאתנו במכונית אחרת, כשהוא מלווה במאבטח צמוד, זאת מטעמי ביטחון כמובן".

האמת – לא חששתם?

"אענה לך בכנות – חששנו מאוד", אומר שפר, "אבל אני חייב לציין שלפני שיצאנו לדרך קראנו לא מעט על הצדיקים שקבורים בעיראק והתחלנו להבין את החשיבות העצומה שיש לשימור קבריהם, כי בשונה מקברים המצויים למשל בפולין או באוקראינה, בעיראק פשוט אין מי שיתחזק אותם. אם לא ידאגו לשימורם, בעוד כמה שנים לא יישאר מהם זכר.

"לצערי קברו של יונה הנביא פוצץ לפני כמה שנים על ידי דעאש, קברו של יחזקאל הפך למסגד וכך גם קברו של דניאל. הבנו שקברו של נחום הוא כמעט היחיד שניתן עוד להציל בעיראק, וכשהוספנו וקראנו על העדויות של אנשים שביקרו בו בעבר, זה גרם לנו ממש לדמוע. הבנו שבימים בהם התגוררו יהודים באזור, הם היו מגיעים לשם, שרים במשך כל הלילה, מקיימים במקום סעודות ותפילות המוניות... יש הרבה סיפורי מופתים על קבר נחום, ומרגע לרגע הבנו את גודל השליחות.

"אז כן, פחדנו מאוד", הוא מוסיף, "גם השארנו בבית בני משפחה שחרדו מאוד לשלומנו, אבל כולם עמדו מאחורינו לגמרי, זה נתן הרבה כוח והשראה לביצוע המשימה".

נסיעה בינות להריסות

את הנסיעה לכורדיסטן הוא מתאר כמרתקת ומאיימת גם יחד. "עברנו עם המכוניות המשוריינות באזורים נרחבים בהם נראו תלויות בכל מקום תמונות של הרוגים כורדים שנהרגו על ידי דאעש, כל העיירות בדרך היו הרוסות לגמרי, עם שרידי בתים שנהרסו ופוצצו על ידי דאעש. כל התמונות שנראות בתקשורת פתאום קמו והפכו לחיות מול עינינו. עברנו שוב ושוב מחסומים בהם נראו דגלים כורדיים ועיראקיים, ולבסוף הגענו אל אלקוש - זהו כפר נוצרי הנמצא 50 ק"מ צפונה ממוסול שדווקא לשם דאעש לא הצליח להיכנס. אלקוש הוא הכפר בו קבור נחום הנביא, כיום מתגוררים בו נוצרים, אך נתקלנו שם גם בבתים שבעבר היו שייכים ליהודים. ראו אפילו סימני מזוזות על הפתחים..." לדבריו, הם אתרו שם אפילו מבנה הרוס של בית כנסת, ללא גג, זאת לאחר שלפני כעשרים שנה נהרס הגג בהפצצות.

"אלו שהובילו אותנו לאורך כל הדרך היו נציגים של העמותה, והסתבר לנו שיש כאן גם שיתוף פעולה של הממשלה הכורדית, ארה"ב והכנסייה האשורית, שכולן מעוניינות בפרויקט המשותף. באזור אלקוש מעט נבהלנו כי המאבטחים הכורדים התחילו לחולל בעיות. ניסינו לסדר מולם את הדברים בשפה האנגלית והם היו בטוחים שאנחנו אמריקאים, רק בהמשך הסתבר להם שאנו ישראלים, ואז הם נאלמו דום, ואחר כך הבהירו לנו שמעולם לא דרכו כאן ישראלים, והם ביקשו להצטלם אתנו".

במשך שבוע שלם התאכסנו שני האדריכלים באחד הבתים באלקוש, ומידי יום ביומו הם ביקרו בשרידי הקבר. "מדובר במבנה שכולל בנוסף לקבר גם בית כנסת וחצר גדולה, וכן קבר נוסף של אחות של נחום הנביא. המבנה ברובו היה הרוס לגמרי, אבל נותרו שם העמודים עם כתובות בשפה העברית, וכן הייתה אפילו פרוכת".

על מה בעצם עבדתם באותו שבוע?

"היה בידינו תיעוד של הקבר בעודו שלם, ובעצם ניסינו לבנות תכנית מסודרת המחולקת לשלבים שתאפשר לנו שיקום ושחזור כמה שיותר מדויק. זה כלל עבודה בסיסית ביותר – החל מהענקת תמיכות לקירות הקיימים, פירוק הגג ושחזור כל החלקים. מדובר במשימה מורכבת מאוד, כי אם רוצים לעשות שיחזור מדויק, אז חייבים לעשות זאת באותה שיטה בה הקבר נבנה, מה שאומר עם אותה שיטת ניקוז ובנייה. הערכנו שמדובר בערך בשני מיליון דולר ובשנתיים של עבודה".

לאחר שהות של שבוע במקום, כאשר הם שומעים כל הזמן על התפתחויות קשות בקרבות המתחוללים בעיראק ורק מתפללים לחזור בשלום, סיימו השניים את עבודתם במקום, וכך הם שבו לאירביל, משם טסו לטורקיה, והמשיכו אל ארץ ישראל.

אך העבודה כמובן לא הסתכמה בכך. "לאחר ששבנו לארץ ליווינו את הפרויקט מקרוב", הוא מספר, "נדרשנו כמובן להביא חברת ביצוע, אך היה ברור שזו לא יכולה להיות חברה ישראלית, אז לקחנו חברה צ'כית שגם היא נדרשה לקבל אישורים מיוחדים כדי להגיע לכורדיסטן. היא ביצעה את התכניות שלנו באופן מפורט, כאשר אנו מלווים אותה לאורך כל הדרך. האמת היא שהיינו אמורים לטוס לשם עוד כמה פעמים, אלא שלפני כשנתיים כורדיסטן הכריזה על כך שברצונה להפוך לעצמאית, וכך נסגרו הטיסות מטורקיה לכורדיסטן. האופציה היחידה לטיסה הייתה דרך בגדד, וזה כבר היה ברור לנו שלא נעשה..."

אבל ברוך ה' העבודות התבצעו היטב גם מרחוק, ובימים האחרונים התוודעו האדריכלים לבשורה המרגשת – עבודות השיפוץ הגיעו לסיומן, והקבר שוקם כראוי, בדיוק לפי התכניות. "עכשיו נותר רק לצפות שיהיו מבקרים שיבואו ויתפללו במקום", אומר שפר בתקווה.

אתה מאמין שיגיעו?

"כן, כעת כשהקבר משופץ ומושלם, אני מאמין שיגיעו למקום תיירים יהודים אמריקאים, אך לא רק. מדובר באתר קדוש וייתכן מאוד שיבואו אליו אנשים מכל האזור. ומי יודע, אולי בעתיד עוד יבוא יום בו נוכל להגיע גם אנחנו להתפלל בקבר נחום הנביא בכורדיסטן, בדיוק כפי שקורה כיום בטיסות לפולין ולאוקראינה".