סיון רהב מאיר: בעד המוות, ונגד החיים. שני קמפיינים עצובים

כדאי לשים לב לשני הקמפיינים העוצמתיים שהתחזקו במהלך השנה האזרחית האחרונה: בעד המוות, ונגד החיים. שניהם עלולים להסעיר בקרוב גם את ישראל.

נפתח במוות. בימים אלה אושרה לשימוש בשווייץ "קפסולת המוות", מתקן התאבדות שמאפשר לאדם להרוג את עצמו, בלי מעורבות רופא. סליחה על התיאור, אבל תוך 30 שניות רמת החמצן תרד, החנקן מציף, וזהו. זה חלק ממגמה כללית שמתירה יותר ויותר המתות חסד, ששמה במרכז לא את קדושת החיים כערך, אלא את רצונו של האדם בלבד. מעניין, דווקא במדינות שנוח וטוב לחיות בהן, יש יותר רצון להפסיק כך את החיים באופן יזום, והדילמות רבות: האם לאפשר זאת גם לאדם בריא לחלוטין? מאיזה גיל? באיזה מצב נפשי?

לפעמים זוהי אפילו המתה מכוונת, נגד רצון המשפחה: הילדה אלטע פיקסלר נולדה עם פגיעה קשה ואושפזה מאז לידתה במנצ'סטר. הוריה התחננו להמשיך לטפל בה, ואף הציגו אישור להעבירה לטיפול בישראל, אבל בית המשפט הבריטי הורה לנתק אותה מהמכשירים, נגד רצונם. לדעתי הפרשה הזו לא עלתה מספיק לכותרות: בשנת 2021, הורים נאלצו להיפרד מבתם בדמעות, מול צוות רפואי שהפסיק את חייה, אקטיבית.

וממש במקביל למדיניות היד הקלה על ההדק כשמדובר בהפסקת החיים, מתעצם הקמפיין נגד הבאת חיים לעולם בכלל. זה מתחיל בדאגה כנה לעתיד כדור הארץ, בחרדה מול משבר האקלים, ומגיע מהר מאוד לקביעה שילודה היא מעשה לא מוסרי. "הניו יורק טיימס" פרסם החודש עוד כתבה לפיה "הבחירה לא להביא ילד לעולם היא ביטוי של אהבה כלפיו", כולל ציטוטים מדהימים כמו "החלטנו שאם טראמפ ייבחר מחדש, לא נביא ילדים".

אז הנה העובדות: ילדים זה שמחה (בתקווה שהשיר לא יצונזר בקרוב, על רקע פגיעה בכדור הארץ), וגם החיים אמרים להיות שמחה. אנחנו נבראים וגם מתים בצלם אלוקים. "פרו ורבו" ו"ובחרת בחיים" מופיעים בתורה בלי הסברים ונימוקים, כי אין מה להסביר. בתקווה שלא נצטרך להתחיל להתווכח על כל זה גם אצלנו.

הטור פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות".