מפתיע: יומיים לפני החתונה – החתן והכלה קיבלו וידיאו, ובו תיאור מפורט מה יתרחש בהמשך החיים שלהם. מה הם עשו?

רבי עזריאל טאובר זצ"ל היה עורך "סמינרים לחיזוק אמונה" דווקא לחרדים. אחת מהנהגותיו בסמינר זה היתה עריכת שאלון סמוי בין המשתתפים.

בשאלון היו 2 שאלות, כל המשתתפים ענו עליהן, בעילום שם.

אלו היו השאלות:

1. מה היה קורה אם היה מתברר שאתה לא יהודי, האם היית מתגייר?

2. אם היית יכול לבחור שוב את הבן זוג שלך, האם היית בוחר את אותו בן זוג?

רבי עזריאל היה מחייך בעגמימות ואומר: אני מעדיף לא לומר מה היו רוב התשובות...

ברגע שיהודי מודה בכנות שאם היה מתברר שהוא גוי, הוא לא הייתי מתגייר – המשמעות היא שכעת אתה תקוע ביהדות! מה אעשה. נתקעתי כאן. אני כאן בדיעבד. זרקו אותי פה. ובאותה מידה אני תקוע בחיי הנישואין שלי. זאת אומרת: כל החיים שלי זה דיעבד.

וזו המשימה המאוד מאוד לא פשוטה שמוטלת עלינו כיהודים חרדים מבטן ומלידה: לא להיות תקועים ביהדות! לא להיות תקועים במערכת החיים שה' הכתיב לנו.

בא נעשה עם זה שטייגן. בא נחשוב אולי אפשר לפרוח שם. לא אולי, אלא בטוח.

משה רבנו מראה לעם ישראל את עשרת המכות.

עשרת המכות במילים אחרות זה פגישת השידוכים בין הקב"ה לכנסת ישראל.

מכת דם - זו פגישה ראשונה. החתן מראה לכלה "כי אני ה'".

מכת צפרדעים - זו כבר פגישה שניה. "למען תדע כי אין כה' אלוקינו".

בכל פגישה החתן מראה לכלה את האותות והמופתים, היד חזקה, והזרוע הנטויה.

הוא מראה לה כמה היא יקרה לו, וכמה ואכפת לו ממנה. תראי איך אני נוקם ומעניש למי שעולל לך. וככה העסק מתחמם. עוד פגישת כינים ערוב דבר שחין ברד ארבה.

ואז מגיע מכת חושך. מכת חושך זו פגישת סגירה! בפגישה הזו הגיע שלב ההכרעה. ה' פונה לכלה ומציע לה נישואין. ורוצה לשמוע החלטה! ימין או שמאל.

את רוצה להינשא אלי? רוצה לכרות איתי ברית ולהיות אחת איתי, או שלא?

זה כל המאפיין של מכת חושך! במכת חושך התמונה מתחדדת בשיא עוצמתה: ה' בבת אחת עושה חושך למצרים, ולכל בני ישראל היה אור במושבותם. ומקובלנו: שהאור הזה זה לא היה סתם אור. אלא הארת אור הגנוז. מה פירוש?

עם ישראל קיבלו עיניים לראות את כל התמונה המושלמת. את כל התכנית הכללית של התיקון השלם.

רבי עזריאל היה אומר: תאר לעצמך שכל חתן וכלה, יומיים לפני החתונה, היו מקבלים סרטון וידיאו שבו הם היו יכולים לצפות את כל מערכת החיים שלהם, מה הם הולכים לחוות ביחד. את הימים היותר יפים, את הימים הפחות אידיאלים, ואת הרגעים הממש קשים. ובסוף סוף את הנחת מהילדים המשותפים שהם מלוים אותם לחופה. בקיצור: הכל!

"תאר לעצמך שהיה אפשר לשחרר כזה וידיאו לכל חתן וכלה", שאל רבי עזריאל, "מה היה התוצאה? 80% היו מבטלים את השידוך באותו רגע! מוותרים באדיבות על ה'תענוג', ואילו 20% היו מוכנים ללכת על זה. ולמה? כי הולך להיות לנו חיים קלים? לא! ממש לא! ראינו בסרטון רגעים מאוד קשים. אבל אז מה. אנחנו רוצים להשקיע. על מנת כן! אנחנו מוכנים ללכת על זה".

אנחנו היום בעיצומה של מכת חושך

כלומר: 20% שירצו - זה לא בגלל שהם מבינים שכדאי להם, לא זה כאלו שרוצים להשקיע. כן. באנו פה לבנות. באנו פה לנטוע. לא חלמנו לרגע שזה יהיה קל. וממילא לא נבהלנו לראות את הרגעים הקשים. כן שמחנו לראות שבסוף יש שכר לפעולתך.

זה בדיוק הסיפור של מכת חושך. במכת חושך ה' מחשיך את האולם, ופותח את ההקרנה. ה' מראה לעם ישראל תראו לאן פנינו מועדות: תראו את התכנית. הכל שקוף. שום דבר לא מטויח. וכעת תחליטו: אתם רוצים ללכת על זה או לא?

80% שחשבו על עצמם - ויתרו על התענוג. ו-20% שרצו להשקיע במערכת נישואין הלכו על זה. לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה.

גם היום אנחנו נמצאים במכת חושך. במה זה מתבטא שיש מכת חושך?

מכת חושך פירושו שה' מציב לנו את האמת מול העיניים בבהירות!

הרעיון של מכת חושך היה שהמצרים בחושך גמור וישראל באור מוחלט.

אתה יודע בדיוק איפה האמת נמצאת. אין לך ספקות. וקדימה. תקבל החלטה. אתה הולך על זה או לא?

כלפי מה הדברים אמורים? עד לפני כמה עשרות שנים היו כל מיני אידיאולוגיות. הסתובבו הוגי דעות בעולם והיו ויכוחים השקפתיים ואידיאולוגים. המשומד של פעם - היה אחד כזה שהאמת לא היתה מספיק חדה אצלו. הכומר הצליח לשגע אותו ולעורר בו ספקות ביהדות, בתורה מן השמים וכו'. בקיצור: פעם האור וחושך היו מעורבבים ביחד. הקושי היה לזהות בין אור לחושך, להבדיל בין אור וחושך, ולדעת מה אור ומה חושך.

אבל היום? יש יהודי אחד שלא יודע מי ברא את העולם, ושתורה ניתנה מן השמים? הדברים היום מאוד ברורים. נו. אז מה הבחירה היום? מה נותר לנו לבחור?

הבחירה שלנו היא נוסח הבחירה של מכת חושך. לבחירה הזו קוראים בחירה חופשית. הכל ברור מול העיניים. האור עומד בשיא חדותו מצד אחד, והחושך מצד שני עם כל חשכותו. וכעת תקבל החלטה: אתה הולך עם האור או עם החושך? אין פה מקום להסתפק מה אור ומה חושך. כל השאלה האם אני הולך על זה או לא?

זה שצריך להיות יהודי מאמין זה ברור. זה שיהודי צריך להיות שמור זה ברור. זה שהחיים שלנו כיהודים כרוכים בהקרבה מסוימת זה גם ברור. זה שלא תמיד זה סוגה בשושנים ולפעמים ה' מזמין נאמנות זה גם ברור. הכל ברור. כעת: אתה הולך על זה או לא? 80% לא רצו ללכת על זה. 20% כן הלכו על זה.

זה בדיוק המבחן שהיה עושה ר' עזריאל בסמינרים של שלהבת. יהודי יקר: אתה כבר נשוי 20 שנה. זה שזה הזיווג שלך משמים זו עובדה, זה נתון מוחלט. כעת נשאלת השאלה: לו יצוייר שעוד לפני הכל, לפני שהתחתנת, היית כבר יודע איזה קשיים אתה הולך לעבור איתו במשך השנים, ומצד שני היית גם יודע לא פחות בבירור שזה הזיווג שלך, האם היית הולך על זה או לא?

נו, מה התשובה? 80% לא היו הולכים על זה, 20% כן.

האם אנחנו נענים להצעת הנישואין של הקב"ה?

ה-80% שלא היו הולכים על זה - למה הם לא היו הולכים על זה? כי אני מסופק? אני מתלבט? אני לא יודע אם זה השידוך שלי משמים? לא! אני יודע שזה השידוך שלי. הכל ברור. ובכל זאת אני לא רוצה להשקיע. ופה אנחנו אוחזים בימים אלו.

הכל ברור לנו. אנחנו יודעים בדיוק מה ה' רוצה מאיתנו. בשנים האחרונות התחדד מאוד ההבדל ה"שמתי פדות בין עמי ובין עמך". כולנו יודעים את הכתובת של הקדוש והיקר והחיים והטוב. וכולם יודעים בדיוק באיזה מחוזות ובאיזה מכשירים נמצא כל המוות והרע. כעת השאלה היחידה היא: האם ללכת על זה או לא?

אנחנו נמצאים עמוק עמוק באמצע הפגישת סגירה. והפעם זה לא לצאת ממצרים. הפעם זה כבר לתמיד. זה "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות". עוד רגע מגיע מכת בכורות. ואם בגאולת מצרים זה היה בלילה ("ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה"), הרי בגאולה העתידה זה יהיה בעיצומו של יום. ("ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים"). ואנחנו צריכים להזדרז להיענות ברצינות להצעת הנישואין של ה'. זה לא עוד פגישה. זה לא עוד מכת דם, צפרדע, כינים, ערוב. כעת זה מכת חושך!

מכת חושך זו מכה לא פשוטה בכלל. מצד אחד יש בה הרבה אור במושבותם של ישראל, ומאידך זו מכה ש-80% מעם ישראל מאבדים בה את הצ'אנס האחרון שלהם. כן. רגע של הכרעה זה רגע של דין. ומי שיש לו טביעות עין יודע לזהות איפה השיח הוא עדיין חובבני ואפשר עדיין למשוך זמן ולנסות למתוח את החבל. ואיפה זה הגיע לקצה, וכעת תקבל החלטה.

אי אפשר לנבא מתי יגיע הקצה, ואין סיבה שנדע את רגע הגאולה. אבל אנחנו מאוד קרובים לקצה.

והראיה שאנחנו בקצה היא - שאנחנו בעיצומה של מכת חושך! אנחנו בעיצומם של ימים שהאור והחושך יותר מידי עומדים אחד מול השני. וכשהדברים יותר מידי ברורים. זועק מזה נו. אתה מקבל החלטה או ש... שזזים מכאן בלעדיך?

אברהם אבינו עומד על הדלת של האוטובוס בשארית כוחותיו, ולא נותן לנהג - מלך המשיח לסגור את הדלת ולצאת לדרך. כי אברהם אבינו מחכה לאחרון הבנים שלו הפוטנציאלים שיקפוץ על הרכב. אבל יום יבא ועם כל הכאב, משיח צדקנו יקבל את המנדט מה' להורות לאברהם אבינו לזוז מהדלת... להיכנס פנימה ולאפשר לנו לצאת לדרך.

הרגע הזה יהיה שמח ומכונן, אבל זה יהיה גם ניתוח כואב! כתוב בנביא: "ואשלם ניחומים לו ולאבליו". יהיו כאלו שיוותרו מאחור. ונצטרך לקבל עליהם ניחומים. (ה' יעזור שבסופו של דבר לבל ידח ממנו נידח. איך? רק ה' יודע) אבל כל עוד שהדלת עדיין לא נסגרה, אנחנו צריכים לדעת שאי אפשר לדעת.

זה הולך לקרות בקרוב. אנחנו עמוק בפגישת סגירה. נקווה מאוד שנוכל להתבשר במהרה בבשורות טובות. ושכולנו נהיה בפנים.