הרבנית ימימה מזרחי לנפגעים ולנפגעות: זה השלב הקריטי לצאת מחושך לאור

"בֹּא אֶל פַּרְעֹה!"^[1] ה' קורא למשה והמילה 'בֹּא' היא בשורה כזאת מדהימה. כי 'בֹּא' זה לְ. אנחנו כבר לא ב"וְהוֹצֵאתִי-וְהִצַּלְתִּי",^[2] בעיסוק בפגיעה ובחושך. עכשיו תאמינו שאפשר לבוא למקום אחר; ו"ְהָיָה כִי יְבִיאֲךָ",^[3] אומר משה רבנו לעם ישראל. מה – יש מקום לצאת אליו מכאן? או שהוא אומר: "וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר".^[4] מה, יהיו לי ילדים? מה, יהיה לי מחר?  

במשנה הגּוֹיִית יש שלוש תגובות לטראומה. קוראים לזהThe three F's , שלושת ה-F. כשחס ושלום קורה דבר מבעית, יש שלוש תגובות נפוצות: או freeze (קופאים), אוfight  (נלחמים), או flite )בורחים). זה רפלקס חייתי אוטומטי, להילחם, לקפוא או לברוח.

והיהדות נותנת אפשרות רביעית: freedom.

יש יכולת חידוש. וכשהקב"ה מוציא את עם ישראל הדווי ממצריים, כשארבע חמישיות רצו למות במכת חושך – "אני לא מסוגלת לעמוד בגילוי, אני בכלל לא מאמינה שמחכה לי משהו טוב" - הוא מרים להם את הראש ומראה להם... נִפְגַּעַת. בואו תראו את הלבנה. כמה חושך! כמה הַקְטָנָה!^[5] ואתם, עֲתִידִים לְהִתְחַדֵּשׁ כְּמוֹתָהּ!^[6]  

"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה – לָכֶם".^[7] האם אתם יהודים? כי המצווה הראשונה שעם ישראל מקבל במצריים היא קידוש הלבנה, זו שכל הזמן משתנה ומתחדשת ועוברת מחושך והסתרה למְלֵאוּת. זה בידיים שלך, האמונה שאחרי חושך אדיר את יכולה להיות עמוסת בטן,^[8] כמו הלבנה הזאת.  

האם את מאמינה?

מה פירוש "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם"? אנחנו כל היום (בפרט מי שצוללת ברשתות) רואים מה יש להיא, ואיך הילדים שלה, וכמה כסף יש לזאת וכמה סחורה יש לזאתי בחנות שלה. זו תחושה חסרה מאוד. ובפרשתנו לראשונה ה' אומר: אני נותן להם עכשיו כוח אדיר של ירח, להתחדש.  

השבוע היה היארצייט רבי זוּשָׁא מאניפולי. המימרה המפורסמת ביותר שלו הייתה "לא ישאלו אותי למה לא הייתי משה רבנו. ישאלו אותי למה לא הייתי זושא".

בכל יום את שואלת את עצמך "למה אני לא ההיא ולמה אין לי מה שיש לה?". אבל לא זו השאלה. ישאלו אותך: "למה לא היית זושא?" וזה אומר שאת צריכה לקום בבוקר ולהגיד: נכון. אין לי מה שיש לו ומה שיש לה. אבל, הזמן הוא לי. החודש הזה, האמונה בחידוש, היא לי.

אז אני זוּ-שָׁ(א).

אני הייתי זוּ שֶׁ-קמה בבוקר אפילו שהיא עברה לילה מאוד לא פשוט.

אני הייתי זוּ שֶׁ-בישלה ארוחת צהרים מדהימה לילדים שלי.

אני הייתי זוּ שֶׁ-שוב עשתה את הספונג'ה... במזל דלי, זה המזל של החודש הזה.

אבל הרי אין מזל לישראל?^[9] 

וה'בני יששכר' כותב: ודלי הוא מזלם של ישראל.^[10] אז יש מזל או אין מזל? והתשובה: הדלי ריק. אין מזל קבוע. את לוקחת דלי ריק והַחֹדֶשׁ הַזֶּה – לָךְ ואת יכולה להיות זו שממלאת אותו בתקווה ובחידוש.   

ה' לא רק מוציא; הוא גם מביא. "בֹּא – אֶל". וכשאת מוצפת ופגועה, הוא שם בידייך את משל הלבנה ומבקש: תְּחַדְּשִׁי. תִּתְחַדְּשִׁי. החודש הזה - לך. החופש הזה – לך.

 אני חושבת שזו הבנה קריטית. מפני שבאמת חשוב מאוד לדבר על מצריים ועל היציאה ממצריים ועל הפגיעות ועל החושך ולהציף. ואל תשכחו שאחרי כל זה, יש משהו שהוא רק שלכם. רק שלך. להיות זוּ שֶׁ-קמה בבוקר ואומרת: רגע. יש לי עוד הרבה, הרבה, הרבה יכולת לבוא למקום חדש.

וְהָיָה כִי יְבִיאֲךָ. בּוֹאִי כַלָּה, בּוֹאִי כַלָּה.^[11] 

מקורות ומראי מקום:

[1] שמות י', א. [2] שמות ו', ו. [3]  שמות י"ג, ה. [4]  שמות י"ג, יד. [5]  עפ"י תלמוד בבלי, מסכת חולין ס, ע"ב. [6]  נוסח ברכת הלבנה. [7]  שמות י"ב, ב. [8]  נוסח ברכת הלבנה. [9]  תלמוד בבלי, מסכת שבת קנו ע"א. [10]  רבי צבי אלימלך מדינוב, 'בני יששכר' – מאמרי חודש שבט, מאמר א'. [11]  "לְכָה דוֹדִי", פיוט לשבת מאת הרב שלמה הלוי אלקבץ.