איך התקשורת הישראלית הפילה את ביבי? עורך ’פרספקטיבה’ בגילויים מרתקים

התקשורת הכללית מדווחת על התפרצויות הגלים השונים של נגיף הקורונה, לרוב בליווי תמונות של חרדים. למה זה כך? כדי להבין זאת לעומק יצאנו לשוחח עם האיש שעוקב אחר התקשורת הכללית זה שנים ארוכות, כותב עליה ומבקר אותה, ואף הוציא על כך ספר, העיתונאי והסופר חנן עמיאור, לשעבר עיתונאי ב'עין השביעית', וכיום עורך ותחקירן באתר ביקורת התקשורת פרספקטיבה, ומחבר הספר 'הסדנה להנדסת תודעה'.

"חשוב שתדעו שתמונות החרדים בקורונה אינן מעידה חד-פעמית, או שמדובר בתמונות שבדיוק עלו ראשונות מול עורך החדשות בשעה שביקש לדווח על חדירת זן חדש לישראל. אין זו אלא הנדסת תודעה מכוונת שנועדה להשמיץ את הציבור החרדי ולקשר בינו לבין המגפה", מבהיר עמיאור.

כשאנו מבקשים ממנו דוגמה נוספת להנדסת התודעה של התקשורת, העיתונאי הוותיק לא צריך להתאמץ כדי לעשות זאת. "יש מקרה אחד שזכור לי במיוחד. היה זה כשעיתונאי 'ידיעות אחרונות' נחום ברנע, כתב על כך שבמסגרת המצור על עזה, ישראל מונעת את הכנסתם של מוצרי היגיינה לרצועה, זאת בכדי להעניש את כלל תושבי הרצועה רק בגלל שהם נשלטים תחת ארגון החמאס. החלטתי לפנות אליו ולברר את הנושא לעומק, כמו שאומר הפתגם הערבי: 'עם השקרן התעמת בפתח ביתו'. פניתי אל ברנע ושאלתי אותו שאלה פשוטה: 'מי המקור שלך לידיעה הזו?'. ברנע השיב לי כי מי שעומד מאחורי הדברים הוא עמוס גלעד. לא התעצלתי ושאלתי את גלעד, אבל אז התברר לי - לגודל המבוכה – כי הדברים לא היו ולא נבראו. ידוע לי שזו לא הפעם הראשונה שכלי התקשורת השמאלנים עושים כזה דבר. וזו, אם תרצה, הדרך הקלה והפשוטה ביותר שעמה משתמשת התקשורת כדי להנדס לנו את התודעה".

המקרה הזה אינו בודד. "מסתבר שעולם התקשורת רווי בהחדרת מסרים ומחשבות, והוא מחדיר לכם את המסרים האמיתיים שהוא מעוניין באמצעות הדלת האחורית, כאשר ברוב המקרים זה נעשה בלי שתשימו לב לכך כלל", מציין עמיאור. לא תופתעו לשמוע, כי הנדסת התודעה הזו מתמקדת בעיקר כנגד הדת ככלל, וכנגד הציבור החרדי בפרט. על הדרך התקשורת נאבקת בימין, ופועלת לשרת את הנרטיב של השמאל הרדיקלי האנטי-ישראלי.

ה'נכה' שהתברר כבריא

כאשר חבר הציע לחנן עמיאור לפרסם טורי ביקורת על התקשורת באתר 'העין השביעית',  הוא לא יכול היה לחלום לאן תוביל אותו הכתיבה העיתונאית. ה'עין השביעית' הוא אתר המזוהה עם השמאל, ועמיאור קיבל את הבמה לפרסום, תחת מה שהוא מגדיר 'תווית הימני המחמד'. בעקבות ימי הכתיבה ההם, ב'עין השביעית', הפך עמיאור לעיתונאי שחושף את משחקי המילים, העיוותים, ותרגילי ההטעיה שמבצעת התקשורת הישראלית במאזיניה וקוראיה.

"אני עוסק בחשיפת הקוראים לאמת שמאחורי הדיווחים", מסביר עמיאור את פעילותו באתר פרספקטיבה ובספרו, "או כפי שאני אוהב לכנות זאת, את השקר שמאחורי הנדסת התודעה של התקשורת".

פרי המעקב ארוך השנים שלו אחר התקשורת בישראל, הניב את ספרו של עמיאור: 'הסדנא להנדסת תודעה'. האירוע שתואר לעיל עם נחום ברנע, מופיע בספר לצד דוגמאות רבות נוספות. בספר מסביר עמיאור לקורא הנבוך כיצד התקשורת מהנדסת לאזרחי ישראל את התודעה, באמצעות 6 טכניקות עיקריות. "בספרי אני מביא את הטכניקות העיקריות של התקשורת להנדס תודעה במסווה של חדשות, פרשנות או תחקירים. אני חושב שהכוח של הספר זה לא רק בעובדה שהוא מסביר איך עושים את זה, אלא בכך שהוא מלא בדוגמאות, והן קונקרטיות וממחישות היטב את המציאות העגומה מולה אנו ניצבים, כולל חשיפת שקריהם של העיתונאים הכי בכירים בישראל, וזה מה שהופך אותו לרב מכר".

אולם כבר הרבה קודם לכן, עוד בתקופת עבודתו ב'עין השביעית', הצליח עמיאור לחשוף אירועים משמעותיים שהתקשורת העדיפה להסתיר. אחד הבולטים בהם היה סיפור המחאה של ויקי קנפו נגד ממשלת נתניהו. קנפו, נזכיר, הובילה מאבק חברתי כנגד הממשלה. במסגרת זאת ערכה צעדת מחאה מביתה שבמצפה רמון למשרד האוצר שבירושלים. את הדרך לירושלים עשתה ברגל, במסע שהתפרש על פני שבוע שלם, במהלכו צעדה 205 קילומטרים. "חשפתי אז את העובדה שמתוך כלל האימהות שצעדו – רק קנפו אכן צעדה רגלית, בעוד שאר משתתפות המחאה צעדו רק כאשר התקשורת סיקרה זאת, ובשאר הדרך נסעו ברכבים ובאוטובוסים. יתירה מזו, עמיאור חשף את העובדה כי אם שלקחה עמה את ילדה בכיסא גלגלים – כלל לא היה נכה.

"חשיפות אלו הביכו מאוד את הקמפיין המתוזמר שערכו האימהות כנגד נתניהו, אז שר האוצר שהוביל את הקיצוצים הממשלתיים, משום שהיא הוכיחה שלמוחות יש כן כסף לנסוע באוטובוס או ברכבים, ולא כפי שהן טענו", מסביר עמיאור.

בנוסף, הספר חושף חילוקי חריפים בתוך עיתון הארץ. "בין העורך הראשי למו"ל פרצו בתקופה מסוימת חילוקי דעות, על רקע מכתב הטייסים שסירבו פקודה. העורך כתב תגובה נגד הסרבנות, בעוד המו"ל היה בעד. אני חשפתי את זה את שהעורך התפטר שלא מבחירה אלא בעקבות עמדתו זו".

למרות הישגיו העיתונאים, לאחר שלוש וחצי שנים החליט עמיאור לעזוב את ה'עין השביעית' ולעבור ל'פרספקטיבה'. אתר זה, לדבריו, הפך להיות כלב השמירה הנשכן והיעיל נגד פרסום שקרים על ישראל. 'פרספקטיבה' הוא אתר בעל תפוצה טובה, שפועל לצד חשבונות פופולריים ברשתות חברתיות. "ברוך השם אנו מצליחים להשפיע, לפרסם דיווחים שמגיעים גם אל כלי התקשורת המרכזיים במדינה, והכי חשוב – מאלצים לא פעם כלי תקשורת לתקן דיווחים מעוותים", מציין עמיאור בסיפוק.

שני הילדים 'שנעלמו' מהתמונה

מבצע 'שומר החומות' הציף מטבע הדברים את המאבק התקשורתי נגד מדינת ישראל לראש הכותרות. במקרה המדובר ביותר, העיתון האמריקני הנודע ה"ניו יורק טיימס" פרסם את תמונות הילדים ההרוגים כתוצאה מהמלחמה. בתמונות שפרסם העיתון היו גם שני ישראליים: ילד יהודי משדרות, הי"ד, וגם ילדה ערבייה מלוד. עיתון הארץ התייחס לכתבת השער בעיתון האמריקני ופרסם כמעט את אותה הכתבה יום למחרת, אלא שעמיאור גילה כי בעיתון דאגו לבצע 'שינוי קל' בשער של ה"ניו יורק טיימס": כפי שאולי ניחשתם, עיתון הארץ השמיט את שני ההרוגים הישראליים מהכתבה.

"הם פרסמו על פני כל חציו העליון של עמוד השער את תמונות הילדים ההרוגים, תחת הכותרת 'הם היו רק ילדים'. לעומת הילדים העזתים שהוכנסו אל הרשימה של עיתון הארץ, שני הילדים הישראלים שנהרגו מאש חמאס, עידו אביגל הי"ד, בן 6 משדרות וכן נדין עווד ז"ל, בת 16 מכפר דהמש הסמוך לוד, לא זכו להיות מוזכרים בעיתון הארץ. אלו היו הילדים היחידים ששמם ותמונתם לא הופיעו בתרגום לעברית, שכלל רק 66 תמונות ושמות של הילדים ההרוגים, מתוך 68.

עמוד השער של "הארץ"

"למרבה הצער, גם בזמן אמת לא גילה הארץ אמפתיה מיוחדת למותו של הילד בן ה-6 משדרות עדו אביגל הי"ד, ושער העיתון למחרת פטירתו כלל דיווח לקוני בן מילים ספורות, ללא תמונה, ואפילו ללא שמו.

"לאחר שזיהינו את המקרה הצפנו את הנושא, ובתגובה לפרסום שלנו נאלץ עמוס שוקן, מו"ל הארץ, להתייחס לכך. שוקן הוא הגן על המחיקה הבוטה של תמונות הילדים במתקפה אישית כלפי, בטענה שזו 'הנוכלות הרגילה' שלי, אבל העובדות ברורות: 68 ילדים מנה הניו יורק טיימס, לעומת זאת העיתון הישראלי השמיט את 2 הישראליים. האירוע הזה הסתיים בהתנצלות נדירה".

חשיפה אחרת של עמיאור שעוררה סערה, הייתה כאשר חדשות 13 פרסמו כתבה על הרב נאומברג. במהלך הכתבה יוחסו אמירות שונות אל הרב, ובמהלך הכתבה הציגה הכתבת את הדברים כשליליים מאוד, וככאלו שצריכים להוביל להפסקת התקצוב של המכינה שהוא עומד בראשה. ואז הגיע עמיאור. אנו בעצם חשפנו שהם חתכו משפטים שלו", הוא מסביר. "וכל האמירה, שעל בסיסה הם החליטו לתקוף אותו, פשוט נעשתה במסגרת הצגתו את העמדה ההפוכה. בעקבות כך הצלחנו להוביל להתנצלות מצדם, ולכך שהם הורידו את הכתבה".

"החרדים אשמים"

עמיאור מתייחס גם להנדסת התודעה הכי מסוכנת ובעייתית שנראתה אי פעם בישראל: החיבור שעשתה התקשורת בין מגפת הקורונה לבין הציבור החרדי. אם בגל הראשון ניתן היה להסביר זאת איכשהו, בכך שכמות הנדבקים החרדים הייתה גדולה - התמונה הבעייתית החלו לצוף עם פרוץ הגל השני של נגיף הקורונה, שהתרחשה באזורים חילוניים מובהקים, כמו הגימנסיה העברית בירושלים, הרצליה וכפר סבא. אלא שהתקשורת, בצעד שאין להסבירו, מיהרה לפרסם כתבות על ההתפרצות המחודשת של הנגיף, כאשר היא מציגה בפרונט תמונות ותיעודיים של חרדים דווקא.

האם העובדה שתיעודיים ודיווחים רבים מספור של הקורונה לוו בתמונות של אזרחים חרדיים? "ניתן היה להניח שכן אם ה'טעות' הזו הייתה מתרחשת פעם אחת, אבל היא לא. במקרים רבים מאוד, בכלי תקשורת רבים מאוד, ולמרות הררי הביקורת שנמתחו נגד אותם כלי תקשורת בגין כך – הם המשיכו לפרסם תיעודיים של חרדים באייטמים שנגעו להתפרצות הקורונה. התמונה שהציגו כלי התקשורת, תרתי משמע, הייתה של הקשר ברור בין חרדים לקורונה", משוכנע עמיאור. "התקשורת במסווה של חדשות, פרשנות ותחקירים בעצם שוטפת את המוח של הקוראים באמצעות הנדסת תודעה".

(צילום אילוסטרציה: יונתן סינדל / פלאש 90)

לעמיאור אין ספק כי תמונות החרדים בכתבות על התפרצות הקורונה היו מכוונות. את תגובת חדשות 13 לאחר אחד המקרים הללו, לפיה "הבחירה בתמונה הייתה רנדומלית, ומדובר בטעות אנוש וללא כל כוונה חלילה לפגוע", הוא שולל לחלוטין. "התמונות שמוצגות בכלי התקשורת אינן מוצבות שם כלאחר יד. כמו כן, בחירת תמונה זהו הליך מאוד מסודר ועובר פרוצדורה טרם אישורו". מכל הסיבות האלו עמיאור סבור כי אין מדובר כאן במקרה או בטעות, אלא מתוך כוונה תחילה. למרבה הפלא, למרות הביקורת שהוטחה נגד כלי התקשורת הללו - הם המשיכו לעשות זאת שוב ושוב. עמיאור מסביר כי הם עשו זאת מ-2 סיבות. האחת: השנאה לחרדים מושרשת בקרבם והיא חזקה יותר מערכיהם העיתונאים, והשניה: "כי הם מקווים שלא נתפוס אותם", כדבריו.

"זה הרי קרה גם כשהתפרצות הקורונה לא התרחשה באזורים חרדיים, וכשאתה שומע על אירוע בדימונה, ורואה תמונה של חרדים – התמונה נכנסת לתודעה הרבה יותר - כי תמונה שווה אלף מילים. יתירה מכך, חלק גדול מציבור הקוראים עובר רק על הכותרות, והוא לא רואה שמדובר בבנימינה. במקום זאת הוא מביט בתמונות החרדים ומבין שיש שוב התפרצות אצל החרדים".

"כמה רע כאן"

התקשורת הישראלית מחזיקה בתואר המפוקפק – בעלת האמון הנמוך ביותר במערב. שניים מכל שלושה ישראליים אינם מאמינים בכלי התקשורת. "לקריאה בכלי תקשורת בישראל צריך לגשת בעירבון מאוד מוגבל, מדגיש עמיאור. "לא לחינם התקשורת הישראלית מחזיקה באמון נמוך במיוחד. היא קנתה את זה ביושר. פעמים רבות בוחרים כלי התקשורת מקורות אנונימיים שספק אם ניתן לסמוך עליהם, ועל בסיסם הם מפרסמים כתבה, וזה ממשיך בשיתופי פעולה עם ארגוני תעמולה במסווה של ידיעה חדשותית. כך לדוגמה, ארגון כמו 'בצלם' יכול להגיש ידיעה מוכנה לכלי תקשורת, עם תמונה ערוכה של חייל ישראלי מכניס ילד פלסטיני לרכב בכוח – והכתבה תפורסם מבלי שהכתב יבדוק את נכונותה ברבים מהמקרים. הארגונים הללו מלעיטים את התקשורת באוכל מוכן – והסועדים הם, לרוע המזל, צרכני התקשורת בישראל, שמתקשים לזהות את הנדסת התודעה".

פריחתה של הנדסת התודעה על ידי התקשורת הישראלית התרחשה בתקופת ממשלת נתניהו. לאורך שנות שלטונו של נתניהו, התקשורת לקחה צד של ממש במאבק נגד ראש הממשלה לשעבר, והיא עשתה הכול כדי להוביל לנפילתו. איך עושים זאת? עמיאור מציג דוגמה אחת מני רבות. "הם נהגו לנפח, ואף להמציא, חדשות רעות, כשהם מחביאים ומעלימים במקביל את החדשות הטובות. כך, ניתן היה לשכנע את הציבור הישראלי שרע כאן, וכאשר רע – הציבור מצביע נגד המנהיג המכהן.

"במקרה אחד פורסם דירוג של המעצמות החזקות בעולם. הדירוג פורסם על ידי אוניברסיטת פנסילבניה, הנחשבת לאחת מהאוניברסיטאות הטובות והמשפיעות בעולם. בדירוג הציבה האוניברסיטה את מדינת ישראל במקום השמיני מתוך עשרת המעצמות החזקות בעולם. במקרים אחרים, ובמדינות אחרות, זו הייתה ידיעה שלבטח צפויה לכבוש את צמרת החדשות, בכל זאת אין זה דבר פשוט שמדינה כה קטנה מדורגת במקום השמיני בחוזקה בדירוג של גוף בינלאומי כה יוקרתי. אבל התקשורת הישראלית דווקא לעגה. באחד מכלי התקשורת תואר התחקיר כ'לא רציני' וכ'מגוחך', ונזכיר שוב – מדובר באוניברסיטת פנסילבניה היוקרתית.

"במקרה אחר נשמעה הטענה בתקשורת לפיה תקציבי הפיתוח באיראן עולים בחדות לעומת התקציבים בישראל שיורדים בחדות, ובאותה תקופה – מבדיקה שערכנו – התמונה הייתה הפוכה לחלוטין", מציין עמיאור.