סיון רהב מאיר: מה ההבדל בין צדיק לרשע?

אינספור פעמים אנחנו מקבלים החלטות טובות, אבל לא מצליחים ליישם. אנחנו מתחרטים על התנהגות מסוימת, אבל לא מצליחים להפסיק אותה. שימו לב לעיקרון עמוק שעליו כותב הרב אביגדור נבנצל. בפרשה, פרעה הרשע הרי מבקש בכל פעם להפסיק את עשר המכות, ומבטיח להתנהג אחרת ולשחרר את עם ישראל, אבל רגע אחר כך מתעלם מכך וממשיך כרגיל. מתברר שזו נקודה יסודית מאוד בחיינו: "נקודת ההבדל בין צדיק לרשע אינה בכך שאחד מתחרט והשני לא. שניהם מתחרטים. גם לפרעה היו מחשבות טובות של שיפור, כמו לכולנו. עיקר ההבדל הוא ביישום של אותן מחשבות טובות בחיי המעשה. כשעולה לנו מחשבה טובה – יש להתכונן מיד למערכה העיקרית שתתחיל מחר בבוקר, כאשר רושם הדברים יפוג באופן טבעי. לחשוב איך להפוך את החלטות הלב להחלטות נצחיות. העניין אינו ההחלטה הטובה, אלא היישום היומיומי, המעשי, העקבי, של ההחלטות הטובות.

"ההבדל בין צדיק לרשע הוא במרחק שבין התעוררות אחת לשנייה. אצל הרשע – קיים חלל גדול ביניהן. כל הרהור תשובה חולף ביעף, ועד להרהור הבא – הוא הולך בשרירות לבו. ואילו הצדיק רוצה ליצור קביעות ואורך ימים להתעוררות הלב, הוא מושך את ההשפעה על פני זמן רב ככל שניתן. הוא רוצה 'לתפוס' את ההברקות ולאמץ אותן אל הלב, לשמר את רגעי האמת".

שלא נהיה פרעה, אלא נצליח להחליט, וגם ליישם. שבוע טוב.

על מוגנות וגאולה

אני עוד מנסה לעכל את מספר המשתתפות ואת משמעותו. יותר מ-12,000 ילדות, נערות ואימהות נרשמו תוך שלושה ימים למפגש הזום המיוחד של סדנת "נפגשות" על מוגנות.

אילה ברנע מארגון "לתת פה - תוכניות מוגנות לילדים ולנוער", פתחה את המפגש בשאלה שהפתיעה אותי: "מה הערכים שהכי חשוב לכן לשמור עליהם בחיים שלכן?". מה הקשר למוגנות, חשבתי לעצמי, ובינתיים אלפי תשובות הופיעו בצ'אט: משפחה, חברות, שמחה, אכפתיות, התנדבות...

"אתן רואות?", אמרה אילה, "תראו כמה טוב יש בעולם. כמה ערכים טובים ואנשים טובים. זו נקודת הפתיחה שלנו. רוב העולם הוא טוב. ואחד הדברים החשובים שעוזרים לשמור על הטוב בעולם, הוא לשמור על פרטיות הגוף שלנו ושל אחרים".

ואז היא נתנה סדרת כללים. הנה שניים לדוגמה:

1 לאף אחד אין זכות לגעת בנו במקום פרטי, לא משנה מיהו, גם אם מדובר בקרוב משפחה, באדם מפורסם, במורה או באח גדול של חברה.

2. אנחנו בגיל שבו קשה לנו להבחין בין טוב לרע, ולכן נכיר את המילה – מבלבל. אם קורה משהו מבלבל, שאנחנו לא בטוחים לגביו, צריך פשוט לספר למבוגר שאנחנו סומכים עליו (ואז כל אחת התבקשה לחשוב על חמישה מבוגרים שאפשר לפנות אליהם).

הסתכלתי על אילה בזמן שנתנה לילדות תרגילים, הסתכלתי על אלפי ילדות ואימהות מישראל, לונדון, ארה"ב, רוסיה ועוד, והבנתי שהכמות של המשתתפות מעידה גם על המהות: יש פה אמירה, זעקה, רצון עמוק בשינוי.

כשלומדים את פרשת השבוע, פרשת "בוא", נהוג לומר שבכל דור צריך לצאת כך ממצרים, לצאת תמיד משעבוד לגאולה. נראה לי שטיפול שורש בסוגייה הזו – הוא בהחלט חלק מהגאולה שדרושה לנו כעת.

דרושה: גמישות

דיברתי השבוע בזום עם צוות של מוסד חינוכי שבו כמחצית מהמורים והתלמידים חיוביים לקורונה. רק תדמיינו איזה בלגן. המנהל אמר לצוות משפט אחד מהתלמוד, שעזר לי אחר כך לאורך כל היום: "לעולם יהא אדם רך כקנה, ואל יהא קשה כארז".

הקביעה הזו מתאימה לנו מאוד כעת: מי שקשה כמו ארז, מי שנוקשה ולא גמיש, ימצא את עצמו במשבר. מי שיודע להיות רך כמו קנה, להתכופף, להתאים את עצמו בענווה לנסיבות המשתנות כל הזמן – ינצח. לא החזק שורד, הגמיש שורד.

כמה שעות אחר כך, קרוב משפחה שלנו התגלה כחיובי לקורונה, וזה שיבש המון תוכניות שלו וגם שלנו לימים הקרובים. ואז פגישה התבטלה, כי מישהי נתקעה עם המשפחה בתור הארוך והאיטי לבדיקת קורונה.

שוב ושוב נזכרתי במשפט הזה, בפתח הגל החמישי: היציבות הפנימית והשלווה שלנו עלולות להתערער בכל פעם מחדש. במקום להיתקע באכזבה מהשינויים, צריך להפנים שהתוכניות עשויות להשתנות במפתיע, ולדעת להרפות כשצריך.

בהמשך הציטוט שם בתלמוד, שקורא לנו להיות רכים כמו קנה ולא קשים כמו ארז, מסופר שזוהי הסיבה שבגללה זכה הקנה שדווקא ממנו מכינים קולמוס, כלומר כלי כתיבה, כדי לכתוב ספרי תורה, תפילין ומזוזות. הרכות הזו מובילה לקדושה, לנצחיות.

רפואה שלמה לכל המאומתים. בשורות טובות.

לזכרם

סא"ל ארז שחייני ורס"ן חן פוגל הובאו השבוע למנוחות, אחרי תאונת המסוק הלילית ביום שני. הנה רק שני סיפורים קטנים עליהם.

אביו של חן, ירון, סיפר: "נסענו לשנתיים לקנדה. הוא כל כך התגעגע לארץ שאחרי שנה חזר לישראל. למרות שאשתי קיבלה הצעה להישאר בקנדה, הוא אמר לנו שהוא אוהב את הארץ ושהוא רוצה לחזור, אבל אמר שאם נחליט להישאר – הוא יישאר איתנו כי הוא אוהב אותנו. זה בעצם מה שהחזיר אותנו לכאן".

רס

אחרי שהתברר שארז נהרג, חבריו התבקשו להעביר תמונה לתקשורת והתקשו למצוא תמונה שבה הוא לא מחייך, צוחק או ממש משתטה. יש תמונות גם מבית העץ שבנה במיוחד לילדים בחצר, בתקופת הקורונה. חניך לשעבר של ארז בתנועת "הנוער העובד והלומד" כתב: "ארז היה הקומונר שלי, והייתי אומר שיש לי בעצם זיכרון אחד ממנו: הייתה אסיפה שאליה הגיע רכז המחוז, ויש לי תמונה בראש של ארז מדבר ומחייך. העיניים הכחולות שלו הביטו למעלה, והוא זרח. זיכרון מלא באור. זו לא תוספת או אינטרפרטציה שלאחר המוות. גם מלפני האירוע, הוא זרח אצלי בראש בזיכרון הזה. זו התמונה הכי בהירה שלי ממנו וכנראה גם היחידה. יהי זכרו בהיר, מאיר וברוך".

הדברים מוקדשים לעילוי נשמתם של חן בן ירון וארז בן דוד, ולרפואתו של רון בן מרינה, הניצול מההתרסקות.

הבבא סאלי

היום לפני 38 שנה נפטר הבבא סאלי, רבי ישראל אבוחצירא זצ"ל. הרב זאביק הראל כתב על הרב והמקובל המפורסם, מזווית קצת אחרת:"מדברים רבות על התורה והמופתים, אבל אני רוצה לדבר על מה שהבבא סאלי עבר בחייו. זה לא ייאמן. בגיל 18 התייתם מאביו, שהיה גם רבו, מאז הוא נקשר לאח הגדול של האב, רבי יצחק, אבל ארבע שנים אחר כך הדוד נרצח על ידי שודדים במרוקו. גם אחיו הגדול, רב העיר, נרצח על ידי השלטון המרוקאי, וההנהגה של הקהילה נפלה על כתפיו. אשתו הראשונה נפטרה בעת לידת בתם והבת לא שרדה. הוא התחתן שוב, אך במשך עשור לא זכה הזוג לילדים. שנים אחר כך, אחיו הקטן והאהוב ביקר אצלו, ונהרג בתאונת דרכים קטלנית בדרכו הביתה. זה לא סוף הרשימה.

די באסון אחד כזה כדי להפוך את האדם למריר וקודר. אבל הבבא סאלי רק צמח והתעלה והזדכך מתוך הכאבים האלה. כנראה יש שתי אפשרויות: להישבר, או להפוך לרגיש יותר, למבין יותר בכאב. הבבא סאלי הרגיש הכול – מהצער של כל עני ומסכן שבא אליו, ועד לצער השכינה.

אולי מאות אלפי אנשים מצאו אצלו כתובת כי הוא הבין מה זה לאבד אבא, מה זה לאבד אישה, מה זה לחכות לילדים. התפילה והאהבה שלו לכולם יצאו מלב חם ורחב יותר.

פעם, בחנוכה, הוא ראה שמחלקים לילדים דמי חנוכה בשטרות, ואמר שיחלקו את אותו הסכום, אבל במטבעות. שאלו אותו למה, והוא אמר שילד מתלהב יותר ממטבע נוצץ מאשר מדף נייר. ככל שאתה גדול יותר, אתה רגיש יותר לקטנים, והרגישות הגדולה שלו הגיעה עד ללבם של ילדים".

לזכרו.