טורים אישיים - כללי
חוק הגיור החדש: הזדמנות לטרמפיסטים בעם היהודי
תהליך הגיור נועד כדי לדעת מי באמת רוצה לחסות תחת כנפיו של הקב"ה ולהצטרף לעם ישראל, ומי בוחר להיות טרמפיסט בעלמא. עם ישראל הוא לא תחנת הסעה, אלא סיירת
- איתמר סג"ל
- פורסם ד' שבט התשפ"ב |עודכן
(צילום: shutterstock)
אם תשאלו אדם חילוני מן השורה מדוע וכיצד יש לפתור את הבעיה של כחצי מיליון חסרי הדת החיים בישראל, יהיו רבים שיאמרו: הרבנות אשמה, דייני הגיור בעייתיים, מחמירים ומרחיקים את הגרים.
זוהי תוצאה של הסתה והפצת פייק ניוז ארוכת שנים, משום שהאמת הפשוטה שונה לחלוטין: מאות אלפי חסרי הדת שגרים בישראל לא מוותרים על הגיור, משום שהדיינים מחמיצי פנים או מחמירים יתר על המידה, אלא מהסיבה הפשוטה שזה כלל לא מעניין אותם. אין לאותם אנשים, אזרחים שווי זכויות שנהנים מכל הטוב של מדינת היהודים, שום סיבה נראית לעין להמיר את דתם. הם אינם שומרי תורה ומצוות, ורובם מכריזים על עצמם כחסרי דת, כלומר, לא מאמינים כלל. הגיור במהותו דורש מאמץ פיזי ונפשי, כפי שלמדו חז"ל מרות הגיורת, שנעמי ראתה "כי מתאמצת היא". מדובר בתהליך ארוך של קורס יהדות האורך כשנה בדרך כלל, עמידה בפני הדיינים, טבילה, קבלת עול תורה ומצוות וברית מילה לגברים. כל התהליך הזה נועד כדי לדעת מי באמת רוצה לחסות תחת כנפיו של הקב"ה ולהצטרף לעם ישראל, ומי בוחר להיות טרמפיסט בעלמא. הרי כדי לקבל תואר ראשון, נדרשים לימודים עם מבחנים מפרכים במשך כמה שנים, ובסך הכל מדובר בצבירת ידע. קל וחומר כאשר מדובר בשינוי אמונה פנימית עם השלכות על כל צעד בחיים לאדם, למשפחתו ולצאצאיו לדורי דורות, שנדרש תהליך רציני ומעמיק. עם ישראל הוא לא תחנת הסעה אלא סיירת, ובניגוד למיסיון הנוצרי, אין לנו שום צורך בשידול או המרה בכפייה.
המציאות הזו היא בגדר סוד גלוי. טבעה של האמת שהיא לא תמיד נעימה למי שלא מוכן או רוצה לשמוע, ולכן מאשימים את הש.ג: עולבים בדייני הגיור ומטיחים האשמות ברבנות הראשית.
בעל הבית דוחק
אם אלו פני הדברים, מדוע ליברמן בכל זאת דוחק כל כך, והתעקש על כך כחלק מההסכם הקואליציוני, להעביר חוק גיור חדש שיתן לרבני ערים את הזכות להקים בתי דין לגיור, כ-60 יום מיום הקמת הממשלה? הסיבה פשוטה מאוד. ליברמן לא מחפש תעסוקה עבור רבני הערים, ולא חפץ ביקרם. אל חשש. המטרה שלו ושל שותפיו פשוטה בתכלית: מתן מוצא לגיור המוני ללא קבלת תורה ומצוות. מרבית ככל רבני הערים הם אנשים טובים, מקפידים על קלה כבחמורה, מנהיגים את צאן מרעיתם כתורה וכמצווה. אלא מה? על פי המתווה שיקדמו בממשלה, מספיק רב עיר אחד שחושב אחרת, רב עיר אחד שעמדתו דעת מיעוט שלא כרוב מניין ובניין של רבני ישראל, ודרכו יוכלו לקבל אלפים או רבבות של גויים תעודות המרה בקלילות על ידי קבלת מצוות סמלית בלבד ללא כוונה אמיתית, ללא קורס הכנה. רק תבוא, תאמר כמה מילים, תטבול ותימול, והנה אתה בן לעם הנבחר. ואם לא יימצא רב כזה? אין כל בעיה, נמנה אחד כזה באחת הערים בהן משרת הרב התפנתה.
השר כהנא אולי לא נמצא במקום של ליברמן, אבל הוא ספק משתף פעולה-ספק כנוע תחת עול ההסכמים הקואליציוניים, והוא מקדם כאחוז בהלה את הרפורמה המדוברת. כלפי חוץ, הוא משדר כי יילחם על עצמאות הרבנות הראשית בתחום הגיור. בפועל ליברמן וחברי סיעתו כבר הבהירו כי הם יצטרפו לישיבת פונוביז' לפני שזה יקרה, והמתווה של כהנא יעבור על גופתם. כפי שאנחנו מכירים בעולם הפוליטי, ואם לשפוט על פי המעשים של הממשלה הזו ועל פי המבנה הפוליטי של מרכיביה, סופו של כהנא ככל הנראה להיכנע. ליברמן לא יוותר, ואין לו כל סיבה. התעקשות על הנושא תגזור עבורו קופון פוליטי, ומולו נמצאת מפלגת ימינה המתפיידת בסקרים, שיש לה הרבה מה להפסיד, ובראשה אדם שעולם הגיור מוקפד כהלכה מעניין אותו כקליפת השום.
הפתרון מתחת לפנס
מה שמכעיס בכל הנושא הוא שהפתרון הראשון והנצרך ביותר כדי למנוע את הצפת הגויים במדינת היהודים מונח ממש מתחת לפנס. סעיף הנכד בחוק השבות, אותו סעיף שהביא עלינו את מרבית הצרה הזו – חייב להימחק מספר החוקים של מדינת ישראל. למי שלא מכיר – סעיף הנכד קובע כי כל אדם שסבו יהודי, זכאי לעלות ארצה. רק תחשבו על הסיטואציה – אדם פלוני, הבה נקרא לו בוריס לשם הדוגמא, חי ברוסיה הרחוקה. אין לו שום קשר ליהדות. הוא מעולם לא העלה בדעתו להתגייר או כל דבר בסגנון. חייו לא פשוטים והוא משתכר בדוחק. שני הוריו נוצרים אדוקים, וגם הוא מקפיד ללכת מידי יום ראשון לכנסייה. יום בהיר אחד הוא מגלה כי סבו, אבי אביו, שכבר נפטר מזמן, היה יהודי. בוריס מבין בזה הרגע כי הוא זכה בפיס. מדינת ישראל מחכה לו עם סל קליטה מפנק וחיים נוחים בהרבה ממה שהורגל והכיר בכפר הקטן והמיושן בו הוא חי בערבות רוסיה.
לא מדובר בסיפור דמיוני, כי אם במציאות יום יומית. סעיף הנכד הוכנס לחוק השבות בשנות השבעים כחלק מדיל פוליטי, ומאז ועוד היום, ובעיקר לאחר נפילת מסך הברזל ברוסיה, עלו באמצעותו מאות אלפי אנשים שאין להם שום קשר ליהדות. אם היה רוצה השר כהנא, היה יכול להתעקש, להתנות בהסכם הקואליציוני את שינוי סעיף הנכד, או לפחות להתנות זאת בתמורה לקידום מתווה הגיור. דבר מזה הוא לא עשה, והוא פוטר את עצמו באמירה עבשה כי הוא מבין את הצורך, אבל בממשלה הזו זה לא יקרה. ככה זה כשאתה מפלגה שכל כולה פלסטר ורטיה לקיומה של ממשלת שמאל עם מרכיבים שרוצים כאן מדינת כל אזרחיה במקום מדינה יהודית, מפלגת לווין ללא ציבור וללא מצביעים המשולה לאדם שמאיים על האויב בנשק עם מחסנית ללא כדורים.
ובכלל, אם השר כל כך כן בדבריו, שכל כוונתו רק למען חיזוק הכשרות והגיור וחיזוק מעמד הרבנות הראשית לישראל, שיתכבד פעם אחת לבוא אל הרבנים הראשיים לישראל ולשאול אותם מה הם חושבים שכדאי לעשות, במקום להנחית עליהם רפורמות בניגוד לדעתם, ואזי להתלונן מדוע הם מתנגדים ולא משתפים פעולה. אם שר הדתות היה יוצא מנקודת הנחה פשוטה שגורלו של עם ישראל חשוב לרבנים הראשיים ולשאר רבני ישראל לא פחות ממנו, וכי ההלכה הנהוגה בישראל מדור לדור ידועה להם קצת הרבה יותר ממנו - יתכן שהיה בא אליהם בענווה המתבקשת, כאדם היודע את מקומו ולא כעריץ המבקש לומר לכולם קבלו דעתי שהיא ורק היא הצודקת. אולי, מי יודע, היה מגלה להפתעתו שגם לרבנים יש מה לומר וגם בדבריהם יש הגיון, והדברים היו נראים אחרת.